שערי הגיהינום מעשה ידי אדם נפתחו בשלב חדש של הסלמה צבאית בסכסוך הישראלי־פלסטיני, החמורה ביותר מאז 2014. תנועת מאבק סוציאליסטי ניצבת בסולידריות עם מיליונים החווים באימה הפצצות ברבריות ומטחי רקטות, משני צדי הגדר, וקוראת להתגייס למאבק לעצירת האש. ברצועת עזה, מעל מאה נהרגו, בהם עשרות ילדים (!), ובניינים שלמים שוטחו — כאילו לא די היה בחורבן, במצוקה, בעוני ובמגפה תחת המצור ובתוקפנות בלתי פוסקת מצד שלטון הימין הקפיטליסטי בישראל. מהעבר השני של הגדר נהרגו מפגיעות רקטות וטיל נ״ט 7 נשים וגברים, בהם ילד בן 5 בשדרות, אישה יהודייה בת 80 ומטפלת סיעודית שלה, עובדת מהגרת הודית, באשקלון, ואב ובתו בת ה־16, פלסטינים אזרחי ישראל, בכפר ה"בלתי מוכר" דהמש, הסמוך ללוד, שבו המדינה סירבה לאשר אפילו בניית מקלטים.

שלטון נתניהו, האחראי הראשי לתבערה הקטלנית בחודש הרמדאן, מילא תפקיד מרכזי בליבוי השסע הלאומי, המתפרץ גם ברחובות עם אלמנטים של מלחמת אזרחים, ברמה החמורה ביותר מאז שנת 2000. מהומות והתנגשויות אלימות בין אזרחים על רקע לאומי (בהשתתפות סדרי־גודל של עשרות עד מאות במוקדים שונים) הגיעו לשיאן בלוד, שם נורה למוות פלסטיני אזרח ישראל (מטווח של עשרות מטרים). רגימת נוסעים באבנים, הצתות רכבים ומבנים, וכנופיות ברחובות — זו התמונה שעולה מעדויות מהלילות האחרונים בלוד. התנגשויות חריפות, עם פצועים רבים, ערבים ויהודים, אירעו גם בעכו, בבת ים, בחיפה, בטבריה, ביפו וביישובים נוספים. פסולת אנושית של כנופיות כהניסטיות, בחלקן מלב ההתנחלויות, פשטו על ערים במטרה לבצע פוגרום בערבים. המשטרה, שדיכאה בברוטליות בשבועות האחרונים מפגינים פלסטינים, עמדה לרוב מנגד.

אולם גל הריאקציה שמוביל שלטון נתניהו בסיוע נמרץ מצד ראשי "גוש השינוי" המתחזה לאלטרנטיבה ומצד עיתונות לאומנית מגויסת, מקבל גם התחלה של תשובה הולמת. שוב התפתחו מפגני סולידריות מרשימים בין יהודים וערבים במקומות עבודה ולימודים — בקרב צוותים רפואיים, נהגי אוטובוס ומרצים. בטבריה, נהגי חברת סופרבוס המאוגדים ב'כוח לעובדים', בתגובה לפרעות הלאומניות, החנו את האוטובוסים, ונהגים יהודים ליוו ברכב פרטי נהגים ערבים לבתיהם. במכללת בצלאל, שביתת מחאה של סטודנטים פלסטינים נענתה בהצהרת סולידריות מצד המרצים. איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים הצהיר כי הוא "מייצג את כלל העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל, מכלל הלאומים והדתות, ובשלל תפיסות העולם. האיגוד שואף, פועל וקורא לשלום ולהפסקת האלימות". מגמה חשובה נוספת היא ההתמרדות הנרחבת והמתמשכת של צעירים וצעירות פלסטינים בשורת מוקדים בסולידריות נגד מדיניות ה"ייהוד" (טיהור אתני זוחל) בשייח' ג׳ראח ובמזרח ירושלים, נגד הכנסת כוחות חמושים למתחם מסגד אל־אקצא ונגד הכיבוש, גם תחת דיכוי משטרתי כבד.

הרחבה מכוונת של מעגל הדמים

ממשלת המעבר של הימין הקפיטליסטי בראשות נתניהו וגנץ סירבה במופגן להפסקת אש והודיעה על "הרחבת המבצע" ברצועת עזה — הרחבה מכוונת של מעגל הדמים. זו מעידה פעם נוספת על זילות חיי אדם מצד שלטון הנושא באחריות גם לאלפי מתים במגפה האחרונה, ולאסון מירון שלא הוביל אפילו להתפטרות שרים. המשבר השלטוני, וחולשתו של נתניהו, הנאבק על הישרדותו הפוליטית, ממלאים תפקיד מקצין בדינמיקה של ההסלמה בסכסוך הלאומי. ח״כ בן־גביר, הפורע הכהניסט, קרא בגלוי למבצע צבאי גם כדי לאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. הוא טוען שנתניהו לחץ עליו לצאת משייח' ג׳ראח. אולם נתניהו הביא בבחירות האחרונות ישירות לחיזוק זוהמת הימין הקיצוני, כשבזמן שעטה את תחפושת "אבו־יאיר", כרת ברית עם הימין הקיצוני, לרבות הכהניסטי, הניאו־פשיסטי, וכתוצאה מכך סיפק להם רוח גבית לקידום הסתה והשתוללות מוגברת ברחובות לליבוי השסע הלאומי. למחנה הביביסטי אכן יש אינטרס מסוים בהתמשכות ההסלמה, שמפעילה לחצים מפרקים על המו״מ הקואליציוני של מפלגות "גוש השינוי" המבקשות להחליף את שלטון נתניהו בקואליציית ימין קפיטליסטית חלופית בראשות בנט. אולם הידרדרות הדמים היא לא רק בגלל נתניהו ורצונו להיאחז בשלטון. שורשי משבר ההסלמה במדיניות סדורה ושיטתית. המהלכים הצבאיים של נתניהו וממשלת המעבר לא נועדו להגן על שלום הציבור הישראלי. כל טענה אחרת היא הונאה או תמימות. המהלכים הצבאיים נועדו להגן על סטטוס־קוו קפיטליסטי של כיבוש, מצור, התנחלויות, אפליה לאומית, "הפרד ומשול" ועוני, העומד ביסוד ההסלמה הצבאית. מלחמה היא המשך של מדיניות באמצעים אחרים, כפי שהסביר אבי תורת המלחמה המודרנית פון־קלאוזביץ.

תנועת מאבק סוציאליסטי הזהירה שתעמולת השלום הכוזבת שליוותה את הסכמי הנורמליזציה שהובילו נתניהו, טראמפ והאוליגרכיות הערביות היא ספין, שעה שההסכמים אינם מצמצמים את הפוטנציאל לשפיכות דמים אלא נועדו לשרת סכסוכים גיאו־פוליטיים ואינטרסים עסקיים, ולנרמל ולטייח את המציאות המסוכנת של הכיבוש והדיכוי של מיליוני פלסטינים. למרבה הצער, היקף השיגורים למרכזי הערים בישראל, עקב ניסיון הארגונים החמושים האסלאמיסטיים ברצועה לחדור את 'כיפת ברזל', משמש תזכורת לחוסר התוחלת של שקר "שיקום ההרתעה" ושל מדיניות "ניהול הסכסוך" בידי השלטון הישראלי באמצעות סבבים צבאיים, חומות ומערכות הגנה מפני טילים, על יסוד כיבוש ואי־שוויון קיצוני.

החל מהפללת בנייה, הריסות בתים — שיא חדש נרשם בעיצומה של מגפת הקורונה! — ועקירת משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים, דרך הכבדת השיטור, פרובוקציות לאומניות וליבוי מלחמת דת סביב מסגד אל־אקצא, סכסכנות לאומנית־גזענית, כפיית מצוקה ועוני ורמיסת זכויות לאומיות של פלסטינים וזכויות של אנשים עובדים ועניים בכלל, ועד לכיבוש, להתנחלויות, למצור על שני מיליון עניים בשטח הצפוף בעולם — כל אלה התפוצצו בהסלמה הנוכחית. זהו ההקשר שבו התפתחו מחאה, מהומות ועימותים. בשלב שבו חמאס והג׳יהאד האסלאמי החליטו ליטול לידיהם את היוזמה והתערבו מימין ביתר־שאת באירועים, עם ירי רקטות חסר הבחנה לעבר אוכלוסייה אזרחית, שלטון הימין הישראלי ניצל את ההזדמנות כדי לנסות להחזיר לידיו את השליטה בהתפתחויות באמצעות הפגנת כוח צבאי.

מחאה ומהומות

קדמה להסלמה הצבאית, כאמור, התעוררות של הפגנות שהובילו צעירים פלסטינים, תחילה במזרח ירושלים ואז במוקדים נוספים. אלה אילצו את המשטרה לקפל את פרובוקציית המחסומים בשער שכם, הובילו לאיסור על מעבר "מצעד הדגלים" של הימין הקיצוני במקום, ודחקו בבית המשפט העליון לעכב דיון נפיץ בעתירה נגד עקירת המשפחות הפלסטיניות בשייח' ג׳ראח (לאחר שבערכאות קודמות, מערכת המשפט הישראלית סיפקה הכשר שערורייתי לתביעת ארגוני המתנחלים לסלק את המשפחות על סמך טענה צינית לבעלות פרטית על השטח שהתגלגלה מסוף המאה ה־19). בעידן שלאחר הסתלקות ממשל טראמפ ונוכח המשבר השלטוני בישראל, דור חדש של פלסטינים מאבד את מחסום הפחד, עם עלייה בתעוזה בעימות מול הממסד הישראלי. זוהי ביסודה התקוממות התחלתית לשחרור מדיכוי לאומי ומנישול, ניחשול, מצוקה ועוני. היא לובשת ביטוי אידיאולוגי כללי של לאומיות פלסטינית, אך היא מתפתחת ללא הנהגה פוליטית ברורה או התארגנויות מרכזיות.

"בשורה התחתונה, מהומה היא שפתם של הבלתי נשמעים", אמר מרטין לות׳ר קינג. ההידרדרות של חלק מההפגנות הפלסטיניות, בעיקר בלוד ובעכו, למהומות עד כדי תקיפות פיזיות של אזרחים יהודים על רקע לאומי, היא שלב מצער ומסוכן, שהגיע לאחר תקריות בהן צעירים פלסטינים בודדים פנו לתקיפות אלימות של אזרחים בירושלים וביפו. הפעולות האלו שימשו להסתה נגד ההפגנות הפלסטיניות בכללותן ולצביעתן בצבעי "טרור". אך המהומות לא התחוללו יש מאין. הן משקפות, אומנם בצורה הרסנית, גם תגובת־נגד להתקפות שיטתיות מצד הממשלה, הרשויות, המשטרה, בברית עם הימין הקיצוני היהודי — ההתעמרות השלטונית היהירה, חנק תכנוני וכלכלי, רמיסת זכויות בסיסיות וחופש המחאה, מתלכדים עם פעולות גרעיני התנחלות של הציונות הדתית בלב קהילות פלסטיניות ועם תקיפות מצד כנופיות כהניסטיות דוגמת להב״ה. התמונה בתקשורת הממסדית הישראלית היא חד־צדדית ומסיתה. כעת, שלטון הימין האחראי למשבר תובע להשליט "חוק וסדר" באמצעות מג״ב. זוהי תפנית מסוכנת כשלעצמה, שאינה מכוונת לפתור בעיות חברתיות ולגשר על השסע הלאומי, אלא לשוב ולאכוף סדר של אי־שוויון ומצוקה. נתניהו מתיר דם כשהוא אומר במהלך סיור בלוד היום (חמישי) לחיילי מג״ב, "יש לכם את הגיבוי המלא, אל תחששו מוועדות חקירה".

התשובה להסלמה

כמה זמן עלולה ההסלמה להימשך? שלטון נתניהו נמצא תחת לחצים ברמה העולמית, האזורית, ומקומית משני צידי הגדר, לבלימת ההסלמה. אך ההחלטה לשטח בניינים, פעולת טרור מדינתי, והסירוב המופגן להפסקת אש עלולים גם להוביל להתמשכות המשבר מטווח של ימים אפילו לכדי שבועות. הגורם החשוב ביותר המסוגל לדחוק לנצירת האש הוא ההתפתחות של הפגנות בשטח — של פלסטינים, של ישראלים, והפגנות מחאה בינלאומיות. כבר בתחילת מאי התארגנה לדוגמה הפגנת סולידריות בעמאן עם תושבי שייח' ג׳ראח, וכעת מתארגנות משמרות מחאה ברחבי העולם. החששות של המעצמות הקפיטליסטיות העולמיות ושל המשטרים באזור מאירוע מתגלגל שעוד יכה גלי הדף מערערי יציבות, ויעורר זעם המוני ותסיסה, גררו כבר הודעות גינוי והם מנופי לחץ כשלעצמם.

הנסיבות האלו מדגישות את החשיבות של בניית מאבק בשטח, להפעלת לחץ ולסימון הדרך למוצא מהמשבר. העובדה שראשי "גוש השינוי" נמצאים מהצד השני של המתרס כעת, לצד נתניהו ונגד המפגינים והמפגינות הדורשים לעצור את המלחמה, חייבת לשמש תמרור אזהרה זועק נגד ממשלת ימין קפיטליסטית חלופית בראשות בנט, שאותה מקדמים גורמים במחנה אנטי־ביבי, כולל מרצ, העבודה והתארגנויות המזוהות עם מחאת בלפור. ההתנדבות האופורטוניסטית לשמש כלי־שרת להקמת ממשלת ימין זורעת אשליות מסוכנות ותסלול את הדרך למשברים נוספים ואף חמורים יותר. מהי האלטרנטיבה? להתנגד, לא לתמוך, בממשלת ימין קפיטליסטית בראשות נתניהו, בנט או כל פרצוף אחר. ולהיאבק להצבת חלופה לפוליטיקה הקפיטליסטית הלאומנית — סביב תוכנית שינוי אמיתית, סוציאליסטית.

את הדוגמאות של מפגני סולידריות של יהודים וערבים במקומות העבודה, באיגודים ובמקומות לימודים כולנו צריכים לפעול כדי להרחיב, יחד עם הצהרות גינוי חד־משמעיות למלחמה ולמדיניות הממשלה הקפיטליסטית. באסיפות, לרבות וירטואליות, אפשר לדון על צעדי מחאה, כולל משלחות לחיזוק של הפגנות נגד המלחמה. בקרב פלסטינים בשטחים ובמקומות שבהן מתארגנות כבר הפגנות תדירות, משני צדי הגדר, זו יכולה להיות הזדמנות לקדם הקמת ועדי פעולה, שיחתרו להוביל התארגנות דמוקרטית להגנה עצמית ולהרחבת המאבק. זו התשובה להסלמה. זה הכיוון לבניית מאבק נגד שלטון מסוכן, אליטה מושחתת ומערכת שלמה שהובילה שוב מיליונים למשבר דמים חמור.