ההטרדות באינטרנט הן עוד היבט של אלימות מינית שמופנית כלפי נשים, נערות, ונוער להטב״קי ביומיום. זאת תזכורת כואבת לכך שאין בחברה של היום מרחב שהוא באמת בטוח או מוגן מפני סקסיזם ודיכוי. מחריד שהאלימות הזו מופנית כלפינו מצד נוער בגילאים צעירים ממש: למרות ההתקדמות המשמעותית שנעשתה בהעלאת מודעות פמיניסטית בחברה, סקסיזם והאשמת קורבן הן עדיין תופעות שהדור הצעיר מתחנך עליהן.

מול האלימות וההטרדות אנחנו לא שותקות: נשים ונערות "מעבירות את הבושה צד" — חושפות את המטרידנים ואת ההודעות הדוחות שלהם באמצעות הרשתות החברתיות — וגם מארגנות הפגנות מחאה נגד תרבות האונס, ויוזמות פמיניסטיות בבתי ספר נגד אלימות מינית ומגדרית, כולל ברשת. טיקטוקריות פמיניסטיות מסבירות את החוויה של להיות אישה בחברה סקסיסטית ומנסות לשכנע מעגלים רחבים על הצורך בשינוי חברתי.

המודעות לסוגיות פמיניסטיות והתמיכה הציבורית בשוויון מגדרי (שניתן לראות בסקרים וגם בעניין הציבורי סביב סוגיות פמיניסטיות, התנגדות לרצח נשים, וכו') היא הכי גבוהה שהייתה אי פעם. אבל זה לא מספיק כדי לעצור את המגפה של האלימות כלפינו. אז מה יכול לעצור את האלימות המינית ברשת? סביב אילו דרישות צריך להתארגן ולהיאבק?

אלימות מינית וסקסיזם הם מאפיין של חברה שמבוססת על יחסי כוח בלתי־שוויוניים באופן קיצוני, על דיכוי ועל ניצול. סקסיזם לא התחיל תחת הקפיטליזם, אבל הוא ניזון ממנו. יש תעשיות שלמות שמעודדות תפישות נצלניות וסקסיסטיות לגבי נשים, כמו תעשיית הפרסום והפורנו. גם תאגידי הענק שמפעילים את הרשתות החברתיות, נותנים לאלימות להשתולל. כדי לעקור את הסקסיזם מהשורש שלו, צריך להיאבק באופי הדכאני והנצלני של החברה.

דרוש שינוי דחוף בדרך שבה בתי הספר מתמודדים עם אלימות מינית: צריך תוכניות לחינוך מיני ומגדרי בכל בתי הספר, שיתקיימו באופן קבוע ולא כתוכניות רשות בלבד. משבר הקורונה, הבידודים והלימודים בזום בשנה שעברה, הפכו את זה לדחוף אף יותר, אבל לצורך זה נדרשת עוד השקעה ציבורית במערכת החינוך, שסובלת מייבוש תקציבי וממחסור בצוותי הוראה, יועצות פסיכולוגיות, ועוד. אבל זאת לא רק שאלה של תקציב, אלא גם של מי מעביר.ה את השיעורים, מה התכנים שיועברו ומי קובע.ת מה הם יהיו.

בתי ספר בחברה הקפיטליסטית מבטאים את יחסי הכוחות בחברה ואת הבעיות החברתיות הכלליות כמו סקסיזם, גזענות, להטבופוביה ואי־שוויון: בית הספר אמור להפוך אותנו לדור הבא שיעבוד בצייתנות, בלי לשאול שאלות. כמה פעמים שמעת את הביטוי "ביה״ס זאת לא דמוקרטיה?"

לחינוך מיני ומגדרי טוב באמת, כזה שיתמודד עם דעות קדומות וייקח בחשבון את הצרכים והבעיות שמורות, תלמידות ומשפחות מתמודדות איתן — צריך שיהיו לנו קול ודרך להשפיע. צריך שלתלמידים.ות ולמורים.ות תהיה אפשרות להשתתף בתכנון של מערכי השיעור, לחשוב מחוץ לקופסא, וצריך תקציב בשביל להוציא את זה לפועל.

האופי של בתי הספר צריך להשתנות: מבתי חרושת לייצור עובדים ועובדות צייתניים, למקומות שיאפשרו התפתחות ולמידה. זה לא יוכל לקרות בלי שינוי עמוק של החברה — מחברה קפיטליסטית מנוכרת שמנוהלת באופן לא־דמוקרטי ולצורכי רווח, לחברה סוציאליסטית, סולידרית וחופשית מכל סוג של אפליה, דיכוי וניצול.