כ־1,200 עובדים ועובדות טכנולוגיים רפואיים, המופקדים על תפעול מכשור רפואי בבתי החולים, שבתו במשך יום אחד בסוף אוגוסט (29.8) בדרישה לשיפור תנאי העבודה והשכר והתאמתם לתנאי מגפה. צעדי שביתה חלקיים ננקטו עוד קודם לכן על ידי 110 עובדות ועובדים במערך תפעול מכונות ההנשמה והאקמו, כולל במחלקות הקורונה.

השביתה היא חלק ממאבק מתמשך וארוך: סכסוך העבודה הוכרז עוד ב־2019 לפני תחילת המגפה, ובאוגוסט 2020 העובדים הטכנולוגיים שבתו בדרישה להסדרת התנאים והתשלום סביב עומס העבודה שנוסף עם התפרצות המגפה.

עבודתם של הטכנולוגים הרפואיים כוללת תפעול ותחזוקה שוטפת של המכונות, החל במכונות ההנשמה במחלקות הקורונה וכלה באולטראסאונד, הכשרה של הצוות הרפואי לעבודה עם המכשירים, ותורנויות וכוננויות, כולל בלילה — שבבתי־חולים בפריפריה אין עליהן תגמול! למרות האינטנסיביות והחשיבות של עבודה זו, שכר עובדי ועובדות הטכנולוגיה הרפואית נמוך אפילו ביחס לשאר הצוותים הרפואיים במערכת הבריאות. בנוסף להעלאת שכר ולמתן תגמול על התורנויות בפריפריה באופן שוויוני, העובדים דורשים תגמול על הדרכות, על כניסה לאזורי קרינה ועל העבודה במחלקות קורונה.

סכסוכי עבודה ומאבקים בכל מקצועות הבריאות

מאבק העובדים הטכנולוגיים מתפרץ במקביל לשורה של מאבקים במערכת הבריאות: האחיות חידשו את המאבק לצמצום עומסים; עובדי ועובדות המנהל והמשק שבתו בדרישה לתוספת תקנים והעלאת שכר; הרופאות והרופאים — שהסכם השכר שלהם פג תוקף — שבתו בדרישה לתוספת תקנים; והמתמחות והמתמחים לרפואה ממשיכים במאבק לקיצור תורנויות ולתוספת תקנים.

אין זה מקרי שמאבקים אלה פרצו במקביל. מגיפת הקורונה גם הקצינה את המצוקה במערכת הבריאות, וגם חשפה לעיני כל את מצבה לאחר שנים ארוכות של מדיניות ייבוש תקציבי קפיטליסטית. הצוותים הרפואיים והפרא־רפואיים, שזכו לאהדה ציבורית מרשימה, נחושים לשים לייבוש הזה סוף.

ממשלת ה"שינוי" של בנט־לפיד־מרצ הבטיחה על רקע זה להקצות יותר משאבים למערכת הבריאות — אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד. עצם העובדה שעובדות ועובדים בבתי החולים נאלצים לנקוט צעדי שביתה בעיצומו של גל תחלואה נגד הממשלה ונגד שר הבריאות הורוביץ, מדגישה כי הרפואה הציבורית עדיין לא מקבלת את המינימום הנדרש להתמודדות עם המגפה.

מאבק עובדי ועובדות המנהל והמשק דחף את הממשלה להתחייב לתוספת תקנים — אך לא באופן מיידי, ולא בהיקף הנדרש. תקציב הבריאות גדל, אבל בפחות מממחצית מ־5 המיליארד שארגוני הבריאות דרשו עוד לפני הקורונה. עם הזינוק באשפוזים בעקבות התפרצות וריאנט הדלתא וחשש מקריסה של בתי חולים, הממשלה העבירה עוד סכום מינימלי של חצי מיליארד שקל למערכת הבריאות. "תוספת של חצי מיליארד שקל מעבר למה שסוכם בתקציב המדינה היא טיפה בים לא רק מול הצרכים המיידיים שקשורים להתמודדות עם הקורונה, אלא גם מול הצרכים הרבים שהיו כאן עוד הרבה קודם", הסביר יו״ר ההסתדרות הרפואית, ציון חגי.

תוספת תקנים שמותנית בתחלואה?

בנוסף, החליטה הממשלה על תוספת תקני חירום (זמניים) לצוותים הרפואיים ולמנהל ומשק — אך רק בפעימות ורק אם התחלואה הקשה מקורונה תזנק. בפעימה הראשונה אישרה הממשלה תוספת מזערית של 100 רופאות ורופאים, 500 אחיות ואחים ו־200 עובדי מנהל ומשק. הפעימה השנייה תיכנס לתוקף רק אם מספר החולים הקשים יגיע ל־1,200, ורק אם המספר יזנק ל־2,400 (תסריט קטסטרופלי עבור בתי החולים), אז תואיל הממשלה בטובה לאשר תוספת של 300 רופאות ורופאים, 1,500 אחיות ואחים ו־600 עובדים פרא־רפואיים ומנהל ומשק.

הסתדרות האחיות יצאה נגד תוכנית הממשלה להקצאת תקנים בפעימות ודרשה "להקצות באופן מיידי וקבוע את תוספת האחים והאחיות למערכת הבריאות הציבורית כדי להיערך למצב חירום".

אין שום היגיון בהקצאת משאבים בפעימות למערכת הבריאות המורעבת — מלבד ההיגיון הקפיטליסטי המעוות.

הממשלה מנסה לשדר באמצעות צעד זה כי "אין כסף" לתת למערכת הבריאות, ובשביל לשמור על תקציב "מאוזן" יש להוסיף תקנים רק במצב קיצון. אבל למה "אין כסף"? ארבעת הבנקים הגדולים סיימו את הרבעון השני ברווחי שיא של כ־5 מיליארד שקל. אבל ממשלת בנט־העבודה־מרצ מסרבת לגעת ברווחי־הענק של התאגידים והבנקים גלגלו בתקופת הקורונה, בזמן שהעובדים והעובדות התרוששו.

מול המדיניות המסוכנת של הממשלה הקפיטליסטית, עובדי ועובדות מערכת הבריאות צריכים לעמוד בסולידריות אחד עם השנייה ולהקים מטה מאבק משותף להצלת הרפואה הציבורית. זה הזמן למאבק רחב למען תיקצוב מלא למערכת הבריאות ולכל שאר המערכות הציבוריות ולהעלאת שכר ותוספות תקינה בהתאם לצרכים — במרכז ובפריפריה. הכסף לתקציב הבריאות לא צריך לבוא על חשבון תקציבי החינוך והרווחה, אלא מכיסם של בעלי ההון. למערכת שלא מאפשרת השקעת משאבים בבריאות בזמן מגפה, אין זכות קיום.