שנת הלימודים נפתחה בראשון בספטמבר, בעיצומו של הגל השני של הקורונה, ולאחר ימים ארוכים של חוסר וודאות וחששות בקרב הורים, תלמידים, מורות ומורים.

ההחלטה כי כ־150 אלף תלמידות ותלמידים מיישובים ב"אזורים אדומים", בהם יש רמה גבוהה של הדבקה בנגיף, יישארו בבית הבוקר (ה־1.9), התפרסמה רק אתמול בלילה. הרוב המוחלט מבין אותם יישובים הן רשויות ערביות וכולם, למעט אחד, נמצאים בתחתית הדירוג החברתי־כלכלי של הלמ״ס (אשכולות 1–4). הפגיעה של קורונה ביישובים העניים ביותר היא לא מקרית. עובדה זו יחד עם מתווה החזרה ללימודים של משרד החינוך, רק יחריפו את הפערים הגבוהים ממילא במערכת החינוך בישראל.

החלטות הממשלה לגבי מערכת החינוך בזמן הקורונה מתאפיינות בנתק מהמציאות במוסדות הלימוד. זה בתורו מביא לשינויים דחופים של נהלים שלא מאפשרים התארגנות נאותה מצד צוותי ההוראה, ההורים והתלמידים. פתיחת שנת הלימודים הביאה את הכאוס הזה לשיאים חדשים, עם שורה של בעיות שלא נפתרו לפני ה־1 בספטמבר. האפשרות כי מתווה החזרה ללימודים של משרד החינוך עוד ישתנה לאחר חגי תשרי היא מאוד ריאלית.

לפי מתווה משרד החינוך תלמידי הגנים וכיתות א'-ג' חוזרים כעת ללימודים רגילים ותלמידי הכיתות הגבוהות יותר אמורים ללמוד בצורות כאלו ואחרות של קפסולות ולמידה מרחוק. מתווה הקפסולות התברר כבעייתי עוד בשנת הלימודים הקודמת. שנים של ייבוש תקציבי, שכר נמוך והפרטה זוחלת הביאו לכך שאין במערכת החינוך לא את התשתיות ולא את כוח האדם הדרוש ללמידה בקבוצות קטנות. יישום התוכנית ידרוש גיוס מיידי של כ־50 אלף מורות ומורים. ה"פתרון" של משרד החינוך הוא גיוס של 13 אלף תומכי הוראה — ללא לימודים והכשרה.

בנוסף, קיום הלימודים בקפסולות מותנה בכך שכיתות ד'-ו' וכיתות החטיבה ילמדו חלק מהזמן מרחוק באמצעות זום, מה שרק, כאמור, יחריף פערים. לילדים משכבות חלשות יותר אין נגישות למחשבים ולאינטרנט — פעמים רבות אין מספיק מחשבים לכל ילד במשפחה. פרופ' יוסי דהאן, העוסק בפערים בחינוך, מסביר עד כמה חמור המעבר ללימוד מרחוק עבור ילדים מאותן משפחות: "זו השלכה של התלמידים האלה לרחוב. המערכת אומרת להם: אל תיכנסו בשער".

מתווה המתבסס על למידה מרחוק בכיתות ד'-ו' גם לא מאפשר חזרה מלאה לעבודה של ההורים — לא סביר להשאיר ילדים בגילאי 10–12 לבד בבית. הממשלה גם לא נותנת שום פתרון לאובדן השכר של הורים שיצטרכו להישאר עם הילדים.

הקפסולות הן לא פיתרון

מתווה הקפסולות גם לא הוכח כמונע הידבקות בקורונה. הקפסולות אינן הרמטיות כי אי אפשר למנוע פגישה של הילדים אחד עם השני מחוץ לכתלי בית הספר — למשל בחוגים — או הדבקה ע״י אחים.

החלוקה לקפסולות גם לא נשמרת בצהרונים, שכתוצאה מתת־תיקצוב מאחדים בהרבה מקרים בין מספר גנים ומספר כיתות, באישור משרד החינוך. גם למדריכים חיצוניים ומורים מקצועיים יש אישור לעבור בין קפסולות — שוב, בגלל מחסור בכוח אדם.

הפתיחה המהירה מדי והלא זהירה של מערכת החינוך בחודש מאי, הייתה אחד הזרזים להתפרצות מחודשת של הקורונה בישראל. הקורבנות הראשונים של גל תחלואה במערכת החינוך היו מורים ומורות ששייכים לאוכלוסיה בסיכון כמו הגננת שלווה זלפריינד ז״ל, שעבדה עם ילדים בגילאים שלא נחשבים מדבקים, לכאורה, וגם השנה לא מחולקים לקפסולות.

רק אחרי מאבק ואיום בשביתה מצד הסתדרות המורים, הסכימה הממשלה לאפשר לגננות ומורות בכיתות א'-ב' שיציגו מסמכים רפואיים המעידים שהן עלולות להיות בסיכון לצאת לחל״ת זמני. אבל הפשרה הזאת לא מבטיחה שכר מלא ודורשת מהמורות לבחור בין בריאות לפרנסה. המאבק בנושא צפוי להתחדש אחרי החגים.

מה כן?

במקום הפלסטר של הקפסולות, נחוץ מערך בדיקות וניטור שיטתי של צוותי ההוראה והתלמדים שיוכל לקטוע את שרשראות ההדבקה. לצד זאת, צמצום מספר התלמידים בכיתה, בגן ובצהרון עשוי בהחלט לצמצם את מקרי ההדבקה.

אבל אי אפשר לבנות תוכנית לצמצום מהיר של התלמידים בכיתות אחרי שנים של ייבוש תקציבי, ללא השקעה מאסיבית בתשתיות ובכוח אדם. אם צמצום מספר התלמידים בכיתה היה מטרה ארוכת טווח של מערכת החינוך, אז עוד לפני הקורונה היו נעשים מאמצים אמיתיים בכיוון — בניית כיתות והסבת מבנים לצורך זה, לצד גיוס כוח הוראה איכותי כולל באמצעות העלאת שכר, ולא רק פלסטרים בדמות פתרונות זמניים וחלקיים. עם פרוץ המגפה למשרד החינוך היה חצי שנה להשיק תוכנית חירום, אך כמעט דבר לא נעשה.

הצורך של היערכות מחדש של המערכת הציף תלונות רבות כלפי שר החינוך גלנט, שמצניח הוראות ונהלים לא סבירים ובלתי־אפשריים, ללא התייעצות עם גורמי מקצוע וצוותי ההוראה, ואז נסוג מהם בפתאומיות בלחץ ההורים והמורים. היערכות של מערכת כל כך מורכבת בזמן קצר דורשת דמוקרטיזציה שתאפשר להשתמש בניסיון הנצבר של מורים, תלמידים והורים שחיים את המערכת יום יום במשך שנים.

אך הגיבוש של המתווה לפתיחת שנת הלימודים נשאר בידיים של שר החינוך המנותק שרואה בתפקיד שלו מקפצה להמשך הקריירה הפוליטית. ההצהרות היהירות על פתיחת מערכת החינוך "בכל מחיר", וניסיון להראות לצוותי ההוראה "מי הבוס" הן עוד ביטוי לכך. החלטות, שנוגעות גם בשאלות של חיים ומוות, ושדורשות היכרות עם המערכת צריכות להיות בידיים של ארגוני המורים ההורים והתלמידים. כך ניתן יהיה לגבש תוכנית לימודים שמטרתה צמצום פערים במובן הרחב ביותר וקידום למידה וחינוך משמעותיים, פלורליסטיים ואיכותיים עבור כלל הילדים בישראל, מכל הקהילות והמגזרים.