שר החינוך החדש, האלוף במיל' יואב גלנט מהליכוד, ניסה לפקוד ביהירות על עובדות ועובדי ההוראה להאריך את שנת הלימודים. הממשלה תבעה את ארגון המורים העל־יסודיים בבית הדין הארצי לעבודה וביקשה להוציא צווי מניעה — אמצעי אנטי־דמוקרטי לפגיעה במאבקי עובדים. המהלך המשפטי היה חפוז ונכשל כשהתביעה נדחתה. ארגון המורים העל־יסודיים, שהתעקש שמדובר במהלך ציני ושהמורות והמורים לא צריכים להסכים לעבוד אפילו יום נוסף, ניצח.

הממשלה טענה לאורך כל תקופת המאבק ש"אין כסף" לממן פתרון לתלמידים ולהוריהם בחודשי הקיץ ולכן כביכול המורות והמורים צריכים "להיכנס מתחת לאלונקה" ולהוסיף עבודה בקיץ וללא תמורה. אולם לאותה הממשלה, ברגע שהפסידה בבית הדין לעבודה, לא הייתה כל בעיה למצוא תקציבים כדי להאריך את "בית הספר של החופש הגדול" ולפתוח אותו החל מהאחד ביולי. למעשה, מלכתחילה הסתדרות המורים דרשה שיינתן מענה כזה לצורכי התלמידים וההורים. בשורה התחתונה, הטענה שאין כסף הייתה מראש שקרית ונועדה לתרץ ניסיון לגלגל על גב עובדי ועובדות ההוראה את החשבון על משבר הקורונה.

גזירה אחרי גזירה

מאז ה־12 במרץ, כשנסגרו בתי הספר כחלק מהמאבק בקורונה בלחץ של מורות וגננות מהשטח, הממשלה ניסתה להנחית גזירה אחרי גזירה על ציבור עובדות ההוראה. בתחילה משרד האוצר איים בהוצאה לחל״ת של עובדות ההוראה וקיצוץ של 50% בשכרנו, בזמן שעבדנו שעות על גבי שעות בלמידה מרחוק. לכך נלווה קמפיין דה־לגיטימציה להתנגדות איגודי עובדות ההוראה לגזירות.

ב־18 במרץ, לדרישת הממשלה הופסקה תוכנית הלמידה מרחוק בבתי הספר היסודיים, במסגרת הסכם בין הממשלה להסתדרות המורים. אומנם תוכנית הלמידה מרחוק לא הייתה חפה מבעיות, ודאי כשלא בכל הבתים קיימים האמצעים והתנאים הנחוצים. אך הלמידה מרחוק עזרה בכל זאת לשמור על הקשר בין המחנכות לילדים וסייעה לשמור על שגרה מסוימת, שהייתה נחוצה לילדים בתקופה של אי־ודאות. בעזרת לחץ ציבורי, של הורים ושל עובדי ועובדות הוראה, הצלחנו לעצור את המהלך ולהחזיר את הלמידה מרחוק בתקופת ההסגר.

בד־בבד, הממשלה דרשה שנעבוד בקיץ בכל חודש יולי בלי תוספת תשלום על תוספת העבודה, בניגוד להסכמים הקיבוציים החתומים עם ארגוני המורים. למרבה הצער, יפה בן־דויד, יו״ר הסתדרות המורים (המאגדת את הגננות ואת המורות בבתי הספר היסודיים ובחלק מחטיבות הביניים), חתמה בשם חברות וחברי הסתדרות המורים על הסכמה שנעבוד 9 ימים בקיץ ללא תוספת תשלום.

"מחאת האלונקות"

לאחר חופשת הפסח, שעה שהמגפה המשיכה להתפשט, הממשלה התחילה להחזיר את הלימודים לבתי הספר באופן לא מסודר, תוך הנחתת הוראות מלמעלה מיום ליום, שלא שיקפו באופן סביר את צורכי התלמידים, עובדי/ות מערכת החינוך וההורים.

על הרקע הזה, בסוף אפריל התארגנו מאות מורות וגננות מהשורה, דרך הרשתות החברתיות, וקיימו הפגנה תחת הכותרת של "מחאת האלונקות". הן דרשו תשלום שכר מלא על הלמידה מרחוק, תשלום מלא על כל תוספת עבודה והתנגדות לאופן החזרה ללימודים. ההפגנה וההתארגנות הוסיפו ללחץ "מלמטה" על הנהגות ארגוני המורים, שנדחפו לעמדה לוחמנית יותר מול התקפות הממשלה.

בינתיים התברר שההסכם שחתמה יו״ר הסתדרות המורים, "להחזיר" תשעה ימים בקיץ, הותנה בכך שגם ארגון המורים העל־יסודיים יסכים שהמורות בתיכונים ילמדו תשעה ימים נוספים. רן ארז, יו״ר ארגון המורים, שהציג עמדה לוחמנית יותר משל מקבילתו, לא הסכים מראש, ובצדק, לדרישת הממשלה שהמורות יעבדו בחינם.

לדברי ארז, הנהגת הסתדרות המורים דחתה באופן חסר אחריות הצעה להובלת מאבק משותף, אף שגם הנהגת ארגון המורים בראשותו הותירה למעשה את הסתדרות המורים לבדה מוקדם יותר מול ההסתה בתקשורת.

בן־דויד חתמה על הסכם שהותנה לדרישתה בוויתור גם מצד ארגון המורים. למרבה הצער, בפועל, בן־דויד גילגלה את האחריות ואת ה"אש" לארגון המורים. העובדה שארגון המורים היה תקיף מספיק איפשרה לבלום את ההתקפה מצד הממשלה. במקרה הזה, בית הדין לעבודה פסק לטובת הארגון. אך כלל לא היה מובטח מראש שכך יקרה ושהעניין יסתכם במישור המשפטי.

מה הלאה?

במקום הסטת האש מארגון לארגון, ובמקום תמרונים וחתימה על הסכמים מעל הראש של המורות, בלי לחשוף את כל פרטי ההסכם, מה שהיה נחוץ הוא להציב חזית מאוחדת מול הממשלה. בשני הארגונים ניתן היה להגיב באופן אפקטיבי יותר להסתה ולאיומים בעזרת כינוס אסיפות חירום (וירטואליות במידת הצורך), כדי לגייס עובדות ועובדים מהשורה למאבק וכדי לאפשר דיון והכרעה דמוקרטיים לגבי דרישות וצעדים. כך גם ניתן היה לספק תשובות חזקות יותר מול ההסתה. למעשה, צעדים כאלה עדיין נחוצים לקראת שנת הלימודים הבאה, כשהמגפה עדיין כאן וכשבאופק המאבק של הסתדרות המורים על הסכם השכר הבא.

בנוסף, כדי להתחיל לקדם חזית רחבה יותר נגד התקפות הממשלה, ובין היתר להוציא את מאבקי המורות מבידוד, רצוי שארגוני המורים ירתמו את הכוח הארגוני שלהם גם לתמיכה במאבקי עובדים ועובדות אחרים במשק — למשל, להוציא עכשיו הצהרות תמיכה במאבק העובדות הסוציאליות, שנאבקות נגד ייבוש שירותי הרווחה.

ההישג של הכוח המאורגן של עובדות ועובדי ההוראה, שבלם בינתיים התקפות מצד הממשלה, צריך לשמש דוגמה בתקופה הזאת. במקום להתקפל מול התקפות ובמקום לאפשר לממשלה לגלגל את חשבון משבר הקורונה עלינו, אנחנו צריכים וצריכות להתארגן "מלמטה", להפעיל לחץ על הנהגות האיגודים ולצאת למאבק כדי לוודא שהתנאים שלנו לא ייפגעו בחסות המגפה.