שר החינוך ויו״ר המועצה להשכלה גבוהה, יו״ר מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, התרברב עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית בכך שממשלת הימין שברה את "קרטל האוניברסיטאות" עם קידום הקמת האוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל ועם המשך חיזוק אוניברסיטת אריאל — אוניברסיטת אפרטהייד בלב הגדה המערבית, שהתושבים הפלסטינים בסביבתה אינם יכולים ללמוד בה.

בדבריו על "קרטל" האוניברסיטאות, בנט בסך הכול חזר על דברי אוריאל רייכמן, נשיא 'המרכז הבינתחומי הרצליה', ששיבח את שר החינוך בחודשים האחרונים על קידום האינטרסים של המכללה הפרטית האליטיסטית החותרת להשיג הכרה רשמית כאוניברסיטה.

באופן סמלי, בישיבת הממשלה שנערכה ביום ראשון (14.10), יום תחילת הלימודים באוניברסיטאות, אישרה הממשלה קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה, כולל במשרד החינוך, לטובת הרחבת ההתנחלות הכהניסטית הפנאטית בלב העיר חברון.

בשנה שעברה הספיק בנט להכריז מלחמה על חופש הביטוי באקדמיה עם קידום "הקוד האתי" — תקנון ברוח מקארתיסטית לקידום צנזורה פוליטית, שעניינו העיקרי השתקת ביקורת על הכיבוש. הוא נתקל בהתנגדות רבתי ונאלץ לסגת מהגירסה הדרקונית ביותר של המסמך ומהאיום לכפות אותו בחקיקה. אך המאמץ לא סוכל במלואו, ובמאי האחרון הכריז בנט על הישג מצידו כשהגיע לסיכום מול ראשי האוניברסיטאות, שיפעלו לשינוי תקנוני המשמעת בקמפוסים באופן שאמור לכאורה למנוע "פוליטיזציה".

ברוח משטרת המחשבות הפוליטית פעל השר לביטחון פנים ול"הסברה" גלעד ארדן (ליכוד) לסיכול כניסתה לישראל של הסטודנטית האמריקאית לארה אל־קאסם, שנרשמה ללימודים באוניברסיטה העברית, בשורה התחתונה בשל ביקורתה על הכיבוש. קמפיין סולידריות, בו לקחה חלק גם תנועת מאבק סוציאליסטי, משך תשומת לב למקרה, הפעיל לחץ והסתיים בניצחון בבית המשפט העליון עם קבלת הערעור שהוגש וביטול גירוש הסטודנטית.

הניסיון לרדוף את הסטודנטית האמריקאית הוא חלק ממדיניות רחבה יותר של רדיפת מתנגדי כיבוש, לרבות באקדמיה. לפני חודשים ספורים מנע שר המדע אופיר אקוניס (ליכוד) את מינויה של מדענית מובילה בתחום חקר המוח למועצה של קרן מדעית על סמך חתימתה בשנת 2005 על עצומה שתמכה בסרבנות לשירות בשטחים הכבושים.

את מי משרתת ממשלת הימין?

סדר־היום שמקדמים בנט והממשלה רחוק מלדאוג לפיתוח ולהנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לציבור הרחב. זהו סדר־יום של שלילת תנאים בסיסיים מעובדי הוראה, השתקת ורדיפת מתנגדי כיבוש, קידום הפרטה והתנחלות, והעמקת אינדוקטרינציה לאומנית־דתית. כך, במקביל ל"הדתה" במערכת החינוך, גם ההפרדה המגדרית באקדמיה מורחבת וממוסדת תחת שלטון נתניהו.

ראוי לציין כי 'המרכז הבינתחומי' ואוניברסיטת אריאל — הנתמכים כלכלית בין השאר בידי הטייקון האמריקאי שלדון אדלסון, פטרונם של בנט ונתניהו — נמצאים במגמת גידול במניין הסטודנטים. אולם המגמה הכללית היא דווקא של נסיגה במספר הסטודנטים הנרשמים לתואר ראשון במוסדות ישראליים.

סקר של התאחדות הסטודנטים העלה כי 91% מהסטודנטים נאלצים לקבל תמיכה כלכלית מהוריהם, 81% מהסטודנטים נאלצים לעבוד ו־20% לוקחים הלוואות מצטברות שמגיעות לכדי 24 אלף שקלים בתקופת הלימודים. הוצאתם הגדולה ביותר היא על דיור, וזאת על רקע יוקר שכר הלימוד, יוקר מחירי הדיור להשכרה והיעדר תשתית סבירה של מעונות מסובסדים (רק 6% מהסטודנטים מתגוררים כיום במעונות).

בו־זמנית, אלפי מרצים מהשורה באוניברסיטאות ובמכללות הציבוריות נאלצים להיאבק בימים אלה על תנאי עבודתם, ובכלל זה על ביטחון תעסוקתי בסיסי. כך, באוניברסיטאות תל אביב ובן־גוריון נפתחה השנה בשביתה של ארגוני הסגל הזוטר ובשורה של מכללות ציבוריות מתוכננת שביתה של ארגוני הסגל הזוטר החל מיום ראשון הקרוב (21.10).

ב־10 מכללות ציבוריות ישבתו גם ארגוני המרצים מהסגל האקדמי הבכיר, עקב סירוב ועד ראשי המכללות, המועצה להשכלה גבוהה ומשרד האוצר להמשיך במשא־ומתן מולם. דרישות המועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר כוללות הבטחת תנאי עבודה מינימליים בכל המכללות ופיצוי מרצים על נסיעות מרוחקות.

מאבקי המרצים על תנאיהם דורשים סולידריות, לרבות מצד התאחדות הסטודנטים. אך יתרה מכך, על רקע ריבוי המשברים במערכת ההשכלה הגבוהה, זוהי העת גם לקידום חזית רחבה של ארגוני המרצים, הסטודנטים והעובדים להצלת ההשכלה הגבוהה וחופש הביטוי, להורדת יוקר המחיה ולעצירת ממשלת ההון וההתנחלויות.