עד לפני מספר שנים, למעלה ממאתיים עובדים עבדו במפעל גדות בבעלות קבוצת דלק השייכת ליצחק תשובה והפעילו שלושה קווי ייצור — לחומצת לימון, מלחים ופרוקטוז — כולם חומרי גלם לתעשיית המזון.

לפני ארבע שנים החליטה ההנהלה לסגור את קו הייצור של חומצת הלימון, ההכרחי לייצור מלחים, ולבנות קו ייצור זהה בסין, תוך פיטורי כ־40 עובדים. בהמשך המפעל נקלע לקשיים כלכליים, וההנהלה דרשה מהעובדים "לשאת בנטל" ולהשתתף בתוכנית "הבראה" שלאחריה נותרו במפעל 110 עובדים.

בינואר האחרון כאשר ההסכם הקיבוצי במפעל פג, המנכ״לית החדשה של גדות, אסתר אלדן, הודיעה שבכוונתה לפטר 20 עובדים ודחתה את המשא ומתן להסכם עבודה חדש עד יוני. המו״מ לא התקדם, ולאחר שהתבררה כוונת ההנהלה לסגור את קו הייצור של הפרוקטוז ולפטר 52 עובדים, הכריזה ביוני ההסתדרות על סכסוך עבודה.

ההנהלה הציעה פיצויי פיטורין מגוחכים למפוטרים, רובם עובדים ותיקים בני 40–60 שעובדים במפעל לפחות 20 שנה. לכן בתחילת אוגוסט השביתו העובדים את אחד מקווי־הייצור במשך חמישה ימים, וחזרו לעבודה רק לאחר שההנהלה התחייבה לקיים את הסכמי העבודה הקיימים ולקיים משא ומתן לגבי הפיטורים.

כשהעובדים הבינו שההנהלה לא מתכוונת לנהל עמם משא ומתן רציני, הם השביתו את המפעל והתבצרו בו ב־7 בספטמבר, בדרישה לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים למפוטרים. במהלך השביתה עובדי גדות זכו לביקורי סולידריות ולעזרה של ועד עובדי חברת חשמל, ועד עובדי בז״ן וועד עובדי כרמל אולפינים.

גם פעילי מאבק סוציאליסטי ביקרו במפעל. בביקור שמענו את חברי הועד והעובדים נחושים להאבק, אך מתקשים לראות כיצד ניתן לשנות את יחסי הכוחות בינם לבין ההנהלה האטומה. העובדים גם ציינו בפנינו את אכזבתם מכך שאף חבר כנסת לא ביקר אותם במהלך השביתה, שכחלון התעלם מהם, ושהתקשורת נמנעה מלסקר את מאבקם.

לא לפיטורים,כן לבעלות ציבורית

לבסוף העובדים חזרו לעבודה בצו בית־משפט, והנהגת ההסתדרות נכנסה להליך גישור עם ההנהלה שנגמר בהסכמה על פיטורי 52 עובדים, בפיצויים גבוהים יותר מאלו שההנהלה הציעה בהתחלה.

לצערנו, ראשי ההסתדרות כיוונו מראש לנהל מאבק רק על גובה פיצויי הפיטורים, ולא למניעת הפיטורים עצמם. הם נמנעו מלרתום ועדים נוספים מאזור מפרץ חיפה למאבק, ולא קידמו צעדים ארגוניים במקומות עבודה נוספים בבעלות תשובה — צעדים שהיו יכולים לשנות את יחסי הכוחות במאבק.

בכך הם קיבלו מראש את ההגיון המעוות שמפעל שמייצר חומרי גלם חיוניים יכול לסגור קווי־ייצור ולגלגל את הפסדי הטייקון על גב העובדים. הפעולות של ההנהלה מרמזות על כוונתיו של תשובה להמשיך בפיטורים עד לסגירת המפעל. נראה כי הגישה של הנהגת ההסתדרות מאותתת להנהלה שהיא תוכל להמשיך לעשות זאת.

העובדים לא יכולים לחכות לגל הפיטורים הבא. יש צורך לבנות כבר עכשיו תוכנית מאבק נגד כל כוונה לפיטורים נוספים, ואף לדרוש פתיחה מחודשת של קווי ייצור שנסגרו והוספת משרות ירוקות. מאבק משותף עם עובדי המפעלים הסמוכים במפרץ, שחלקם גם נמצאים תחת סכנת פיטורים וקיצוצים, יכול לחזק את המאבק נגד התוכניות של הטייקונים.

גם אם תשובה לא יכול לחלוב רווחים מהמפעל, אין זה אומר שהעובדים צריכים לשלם על כך באובדן פרנסה. מדובר במפעל שמייצר מוצרים חיוניים, וצריך לדרוש שהוא יעבור לבעלות ציבורית וימשיך לפעול תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים של נציגי עובדים ונציגי הציבור הרחב תוך השקעה בעמידה בסטנדרטים הסביבתיים הגבוהים ביותר.