מאז יום רביעי, 7 בספטמבר, עובדי "גדות תעשיות ביוכימיה" נמצאים בשביתה ומתבצרים במפעל. העובדים מוחים על כוונת ההנהלה לסגור את מתקן הפרוקטוז (סוכר פירות), לפטר 52 עובדים, מתוך 110 העובדים במפעל, ולייבא את הפרוקטוז ממפעל בטורקיה.

המפעל במפרץ חיפה מייצר תוספי מזון לשוק המקומי וליצוא, ונמצא בבעלות חברת "דלק" של הטייקון יצחק תשובה. בארבע השנים האחרונות פיטרה ההנהלה 40 עובדים וסגרה קו ייצור לחומצת לימון. מאז מייבא המפעל חומצת לימון מסין ומתאילנד. אחד העובדים הסביר לנו שהחומרים המיוצרים במפעל ידועים בעולם כבעלי איכות גבוהה, ושלא ברור האם החומרים המיובאים עומדים באותם התקנים.

מדובר בסבב שלישי של פיטורים בארבע השנים האחרונות, וחלק מהעובדים סבורים שבכוונת ההנהלה לסגור למעשה את המפעל, שנמצא בהפסדים.

כבר בינואר, כשתמה תקופת ההסכם הקיבוצי, מנכ״לית גדות אסתר אלדן הודיעה שבכוונתה לפטר 20 עובדים ודחתה את המשא־ומתן להסכם עבודה חדש עד לחודש יוני. המו״מ הגיע למעשה למבוי סתום, וביוני הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה.

בתחילת אוגוסט השביתו העובדים קו ייצור למשך חמישה ימים, בזמן שההנהלה התנתה יישום של סעיפים מההסכם הקיבוצי בהסכמת ועד העובדים לפיטורים. העובדים חזרו לעבודה רק לאחר שההנהלה התחייבה לקיים את הסכמי העבודה הקיימים, ולשבת למשא־ומתן בנושא הפיטורים.

לאחר שהעובדים הבינו שאין בכוונת ההנהלה לנהל משא־ומתן רציני הם פתחו בהשבתה כללית והתבצרות במפעל.

ביקור סולידריות במפעל

פעילים ממאבק סוציאליסטי הגיעו הבוקר (ראשון) לביקור סולידריות במפעל והתקבלו בחום רב על־ידי העובדים. בביקור פגשנו קבוצת עובדים שנחושים להמשיך לשבות ולהתבצר עד שההנהלה תיקח את הדרישות שלהם ברצינות.

יו״ר הוועד אילן ברנשטיין סיפר בשיחה איתנו על קבלת השבת שערכו העובדים בשער המפעל, שאליה הגיעו להביע סולידריות בין היתר נציגים מוועד עובדי חברת חשמל בצפון, ועד עובדי בז״ן וועד עובדי כרמל אולפינים. לאחר שההנהלה עצרה את אספקת האוכל למפעל בניסיון להכריע את העובדים, עובדי המפעלים באזור התגייסו לספק אוכל בעצמם. כפי שהעלנו גם בשיחות במהלך הביקור, התמיכה מצד עובדים במפעלים נוספים יכולה לשמש בסיס לצעדי סולידריות שיוכלו לחזק את המאבק ולהגביר את הלחץ על תשובה, כגון קיום הפגנות משותפות וגם השבתה של חברות נוספות שבבעלות תשובה.

שאול, חבר ועד נוסף, סיפר לנו שהעובדים איבדו אמון בהנהלה. הדרישה המרכזית של העובדים היא להבטיח פיצויי פיטורים של 300 אחוז לעובדים בני 60 ומעלה, שהסיכוי שלהם למצוא עבודה אחרת הוא נמוך, ופיצויים מוגדלים על פי הותק לשאר המפוטרים. בניגוד לסבבי הפיטורים הקודמים, כעת ההנהלה לא מוכנה לתת לעובדים פיצויי פיטורים מוגדלים. שאול אף התלונן על כך שהתקשורת הממוסדת ממעטת לסקר את המאבק.

עובדת נוספת אמרה לנו בצדק שיצחק תשובה קיבל תספורות לחובות שלו בשנים האחרונות, מקבל הקלות מהמדינה, והכל בטענה שפעילותו הכלכלית חיונית למשק ולשמירה ויצירה של מקומות עבודה. אבל איפה המדינה כאשר תשובה מחסל מקומות עבודה ומעביר את הייצור למדינות שהייצור בהן יותר זול וקל יותר לנצל בהן עובדים?

יש אלטרנטיבה לפיטורים

בשנים האחרונות המפעל נמצא בהפסדים. לפי גלובס, יבוא של מוצרים דומים לישראל בעלות נמוכה יותר הופכים את הייצור במפעל ללא רווחי. אבל גם אם זה המצב, אין סיבה שהעובדים ישלמו את המחיר ע״י פיטורים. מדובר בייצור של מוצר חיוני, ואם תשובה לא מסוגל לחלוב ממנו רווח, זה לא אומר שצריך להסכים לסגירת המפעל ולפיטורים. במצב כזה ניתן לדרוש העברה של המפעל לבעלות ציבורית תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים של נציגי עובדים ונציגי ציבור כדי להבטיח את זכויות העובדים ואת המשך הייצור של מוצר חיוני.