"שנה עברה וכלום לא השתנה", "לא רוצים מדינה של טייקונים", "אין רווחה ואין שיוויון, ממשלה בזיון" — הסיסמאות האלו בלטו בהפגנה הסוערת שנערכה וביטאו מיאוס וזעם על התעלמות ממשלת ההון מתנועת המחאה ועל המשך המדיניות שמעשירה את הטייקונים על גבנו. הכותרת "לא נחמדים" מתחברת למורשת המפוארת שהותירו הפנתרים השחורים בישראל. ניכר בהפגנה רצון עז לסבב שני של תנועת המחאה החברתית והפעם — חזק יותר, מאורגן יותר ומכוון ישירות כלפי ממשלת הטייקונים.

ההפגנה מצטרפת לניסיונות נוספים לחדש את התנועה על רקע המשך העלייה ביוקר המחייה והמשך שחיקת השכר. שבוע לפני כן, נערכה הפגנה דומה והפגנה גדולה מתוכננת למוצ״ש ה־28 באפריל. בינתיים ישנו גם ניסיון להקים מחדש מאהל בכיכר רבין.

הניסיונות להפגין ולהקים מאהלים, נתקלים בדיכוי משטרתי שמוכוון ישירות ממפקדי המשטרה, מראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ובמידה מסויימת מהממשלה. מעצרים שרירותיים, אלימות פיזית והשחתת רכוש הם האמצעים שאיתם מנסה כעת הממסד, בשירות המעמד השליט, לבלום את המחאה החברתית — וזאת לצד ההסתה הארסית נגד חרדים וערבים. הפעם עצרה משטרת תל־אביב חמישה מפגינים.

בולטים גם המאמצים לבסס התארגנות חזקה ודמוקרטית לקראת התעוררות אפשרית ביותר של מחאה המונית בקיץ. בכינוס מרשים בת״א השתתפו מעל מאה פעילות ופעילים מארגונים שונים לצורך חידוד המסרים ובניית ארגון שיוכל לארגן ולהוביל את תנועת המחאה. תנועת מאבק סוציאליסטי לקחה חלק פעיל במפגש.

פעילות ופעילי התנועה השתתפו בהפגנה במוצ״ש האחרון עם מסר גלוי של מאבק בשלטון ההון וב"הפרד ומשול" שהיא מקדמת. בין היתר הגענו עם שלטים שעליהם נכתב "יהודים וערבים, ניאבק מאוחדים" ו"אין דיור, אין פרנסה, להשבית את המדינה" — וסיסמאות שזכו להד נרחב ואף הופיעו בסיקור התקשורתי של ההפגנה ובהן: "לא למדינה של טייקונים", "אנחנו הרוב חזרנו לרחוב", "ביבי מפחד מציבור שמתאחד", "מדינה של עובדים, לא של עבדים", ו"ביבי, לך לישון, לא רוצים ממשלת הון".

להקיא את קומץ הבריונים

להבדיל מהרוח הדמוקרטית בפגישת התיאום שנערכה יומיים לפני ההפגנה, ומההסכמה הרחבה בפועל בהפגנה עצמה, חלק קטן מהמשתתפים החזיק ברעיון שיש לאסור על הנפת כל דגל בהפגנה פרט לדגל המדינה, בניסיון לשווק את ההפגנה בתקשורת הממסדית כ"ממלכתית", "לא פוליטית" (כאילו דרישות נגד הממשלה והשיטה אינן פוליטיות) וגם — בניגוד גמור למחאה של הקיץ שעבר — לא רב־גונית. מדובר היה למעשה באיסור על הצגת דעות מסוימות: הנפת שלטים של "הרשימה האזרחית לליכוד", התנועה הירוקה וכן דגלי ישראל לא נתקלו בהתנגדות. גישה זו משחקת לידי שלטון ההון בכך שהיא משביתה דיון בתנועת המחאה וחוסמת את היכולת לקדם אלטרנטיבה רצינית לממשלת ההון בראשות הליכוד.

קומץ ביריוני זעיר לא אהב את הרעיון שבין כל המפגינים ישנם גם שלושה דגלים אדומים, המסמלים סולידריות בינלאומית בין האנשים העובדים. אותו קומץ איים על מפגינים ומפגינות, ביניהם פעילים בתנועת מאבק סוציאליסטי, הכה מספר מפגינים ושבר דגל של פעיל בתנועת "אנטיפה" (אנטי־פאשיסטים). בהפגנה שבוע לפני כן, תחת אלימות פיזית, אולצו גם פעילים מתנועת חד״ש להוריד את דגלי הסולידריות.

הבריונות וסתימת הפיות הרסניות לתנועת המחאה ויש להקיא אותן. הדרך היחידה לקיים מאבק המשותף לקבוצות עם דעות שונות היא לאפשר חופש ביטוי, למעט לסכסכני הימין הקיצוני שמנסים לחבל בדיון החופשי בתנועת המחאה ולשסע עובדים בעובדים ועניים בעניים, למשל באמצעות הסתה גזענית גלויה ומכוונת. תנועת מאבק סוציאליסטי תמשיך להגן על הזכות של כל קבוצה להביע את עמדתה ולהתעקש על הצגת אלטרנטיבה סוציאליסטית כדרך קדימה לניצחון על הממשלה והטייקונים.