16 שנים הרגיש טוויטו על צווארו את סכין המדיניות הממשלתית על כל מפלגותיה, על שלל הקיצוצים, ההפרטות, האבטלה והעוני הגואים.

ב־1990 הוא גורש מביתו ונאלץ לעבור עם בנותיו להתגורר באוטובוס נטוש. שירותי הרווחה מצאו לו דירה בקומה החמישית, ללא מעלית. מדובר בתנאים בלתי אפשריים בשביל פגוע רגליים עקב תאונת דרכים, אישה חולה, תינוקת ושתי ילדות קטנות. על הסירוב לקבל את הדירה והעדפת אוהל מחוסרי הדיור, שילם טוויטו באיומים מצד שירותי הרווחה. אז החליט כי הגיע הזמן להתחיל להיאבק.

באוגוסט 2002 הקים את "כיכר הלחם", מאהל מחוסרי דיור שמוקם בכוונה בין החנויות היקרות ביותר בישראל, וגרר זעם רב הן מבעלי הקרקע והן מעיריית ת״א. הכיכר סימלה את מאבקו של מחוסר הדיור, המובטל, העני. כיכר הלחם זכתה לתמיכה רחבה מצד נדפקי השיטה, קורבנות הקיצוצים ופעילים חברתיים נחושים. המאהל התקיים כשנה ומשך אליו גם תלמידים וסטודנטים, שהגיעו לתמוך ולדבר עם שוהי המקום. גם תנועת מאבק סוציאליסטי היתה שותפה לאורך חלק מהדרך.

דרישות המאהל לדיור הוגן וחיים בכבוד היו צודקות ביותר. השלט שאסר את כניסתם של פוליטיקאים, העיד על חוסר האמון במפלגות הקיימות ובהבטחותיהן. טוויטו עצמו היה תומך ליכוד עד גיל 33, אך הבין שאין תקווה במפלגות הממסדיות ועזב. זאת אחת הסיבות שהוא הושמץ פעמים רבות בכלי החדשות הממסדיים. כמו תנועת ה"אוהלים" בעבר, נבנה כאן פוטנציאל למאבק רחב וגורף. לשם כך היה צורך לפנות למגזרים נוספים וגם לעובדים מאורגנים ולהתחבר למאבקים קיימים. עם הזמן נוסחה רשימת דרישות שנועדו להרחיב את המאבק. מנהיגי המאהל טעו כשקראו לגירוש מהגרי עבודה וכשטענו שזהו הפיתרון לבעיית האבטלה. הדרישה צריכה היתה להיות לביטול העבודה הזולה, כלומר להשוואת תנאי העבודה. טעות נוספת היתה הימנעות מיציאה תדירה לפעילות בשכונות ובמקומות נוספים — דבר שהקל לבסוף על הממסד לחנוק את המאבק. ב־2003 הרסה עיריית תל־אביב את המאהל ופינתה את הנאבקים. טוויטו וחבריו לא ויתרו ועברו להתמקם מול קריית הממשלה בירושלים. מהר מאוד למד טוויטו כי גם משם לא תבוא הבשורה. ב־2004 פונו גם משם. יחד עם פעילים נוספים הוא ניסה לקחת את המאבק גם לכנסת ע״י הקמת מפלגת "לוחמי חברה מאוחדים" (לח״מ). המפלגות הגדולות התאמצו לחסל את לח״מ. ברגע האחרון אף התפתתה ההנהגה למו״מ עם הליכוד. עובדה זו, יחד עם מחסור בחיבור עם מאבקים אחרים ובאסטרטגיה לטווח ארוך, לא איפשרו ללח״מ להגיע להישג האלקטוראלי של "הגימלאים", שביטאו באופן מסויים גם הצבעת מחאה חברתית. למרות זאת, עד יומו האחרון ייצג ישראל טוויטו את הזעם המצטבר ברוב שכבות החברה כלפי הירידה בתנאי החיים וכלפי המערכת הרקובה. יום לפני מותו, עוד הספיק להגיש לבג״צ עתירה הדורשת להעביר כספים מהרזרבות של הביטוח הלאומי למען העניים.

ישראל טוויטו היה, ללא ספק, אחד הפעילים החברתיים החשובים ביותר בשנים האחרונות, שנתן דוגמה ל"איך מקימים צעקה"!