כשליש מהתלמידים ינשרו במהלך השנה, רבים מהם יעשו זאת על מנת לעזור לפרנס את משפחותיהם הקורסות בגלל המשבר הכלכלי. כמחצית מאלו שכן יסיימו את 12 שנות הלימוד לא יהיו זכאים לקבלת תעודת בגרות. גם כאן הכל תלוי במצב הכלכלי של המשפחה שבה גדלנו: אחוז הזכאים לתעודת בגרות בישוב בו השכר הממוצע הוא 12,000 ₪ בחודש הוא 70% ואילו כשהשכר הממוצע הוא 4000 ₪ לחודש — אחוז הזכאים הוא רק 20.

חינוך חינם קיים בישראל רק על הנייר

בשנה וחצי האחרונות היו 11 קיצוצים במערכת החינוך, ורבים מהשירותים הבסיסיים שקיבלנו בעבר בחינם ממומנים היום על־ידי ההורים שלנו. מערכת החינוך מכריחה אותנו לקנות לפני כל שנה מהדורות חדשות לאותם ספרים, עם הבדלים מיקרוסקופיים בין מהדרוה אחת לשנייה. אך כיום, בתקופה של משבר כלכלי, הורים רבים לא עומדים בנטל התשלומים עבור "חינוך חינם". בשנת הלימודים הקודמת היו אין ספור מקרים של תלמידים שהושעו מפעילויות שהוריהם לא יכלו לשלם עבורם, ומעבר לכך למשפחות רבות אין מספיק כסף לקניית ספרי לימוד או אפילו ילקוט.

אך את שרת החינוך זה לא מדאיג. לימור ליבנת בטוחה כי פיטורים של 20 אלף (!) מורים הם הדבר שיפתור את מצוקת מערכת החינוך. פיטורי המורים מהווים פגיעה קשה בתלמידים ובמערכת החינוך כולה: צוות מורים קטן יותר פירושו הפחתה ניכרת בשעות הלימוד והגדלת מספר התלמידים בכל הכיתות. נראה את ליבנת וחבריה שרי הממשלה לומדים מתמטיקה בכיתה של 45 תלמידים, ועוד בחום של 40 מעלות בלי מיזוג אוויר!

על מנת לעצור את פיטורי המורים ואת תוכניות ביבי וליבנת ל"שיפור" מערכת החינוך המקרטעת, יש לארגן מאבק אמיתי ולוחמני שיכלול תלמידים, הורים, מורים ועובדי בי״ס אחרים. מאבק שלא יפחד להשתמש בנשק השביתה. על השביתה להתנהל בצורה דמוקרטית עם אסיפות הסברה וועדי שביתה, שייצגו את כל הנאבקים. ועדי פעולה עצמאיים אלו יהיו הבסיס להמשך המאבק במדיניות האפליה של משרד החינוך כלפי יישובים ערביים, עיירות פיתוח ושכונות מצוקה. ברבים מיישובים אלה יש רק כיתה אחת בכל ישוב שבה יכולים התלמידים לגשת למבחני בגרות, בשעה ששאר התלמידים לומדים בכיתות גמר שבמקרה הטוב, אם לא ינשרו, מעניקות להם רק תעודה של 12 שנות לימוד. שיטת מבחני הבגרות רק מגדילה את הפערים בחברה ומונעת מקבוצות נרחבות באוכלוסיה את הזכות הבסיסית לרכוש השכלה גבוהה.

הכישלון טמון בשיטה

סוד "ההצלחה" של מערכת החינוך הישראלית טמון עמוק בשיטה הכלכלית המשרתת את רווחי בעלי־ההון על חשבון הצרכים הבסיסיים של רוב האוכלוסיה. הממשלה היא רק המוציא לפועל של היוזמות הנפלאות שלהם. לדעת בעלי ההון ההשקעה במערכת החינוך היא בזבוז מיותר של כספי המדינה, או במילותיו של ביבי: "המגזר הלא יצרני". הבנים שלהם לא צריכים את מערכת החינוך דלת התקציבים. הם תמיד יכולים להעזר במורים פרטיים, לקחת קורסי הכנה לבגרויות או לנסוע ללמוד בבית ספר יוקרתי בחו״ל. אך לנו אין הורים מיליונרים ולכן מאבק למען חינוך ברמה גבוהה ובחינם הוא האינטרס של כל אחד ואחת מאיתנו. ולכן אין לנו ברירה אלא לצאת למאבק משותף של תלמידים, מורים, הורים ועובדים כדי לשנות את המדיניות הנוראית של מערכת החינוך בעצמנו.

אנחנו דורשים:

• ביטול כל תוכניות הפיטורים והקיצוץ בתקציב החינוך
• השקעה מאסיבית במערכת החינוך. טיפול מיידי בכל המפגעים הבטיחותיים בבתי הספר והשקעה בשיפוץ ובנייה של מבני חינוך חדשים, הקטנת מספר התלמידים בכל כיתה, הוספת מורים לצוות בית הספר ומימון רכישה של ספרים וציוד שיסופקו חינם
• ביטול הבגרויות ובחינות מפלות אחרות, שמגבילות את הגישה של רוב האוכלוסייה לחינוך גבוה
• חינוך איכותי חינם לכולם — מהגן ועד לאוניברסיטה
• סוף לאפלייה! השוואת מעמדם של היישובים הערביים ועיירות הפיתוח לשאר שכבות האוכלוסייה, והשקעה בקידום מערכת החינוך ביישובים אלה
• דמוקרטיה בבתי הספר. ניהול דמוקרטי של בית הספר הלכה למעשה על ידי תלמידים בשיתוף עם המורים; הזכות של התלמידים לבחור את מועצת התלמידים, שתורכב מנציגים שיהיו חייבים לדווח על המעשים שלהם לתלמידים שבחרו בהם ושאפשר יהיה להחליף אותם
• מאבק מאוחד של נוער, סטודנטים ועובדים צעירים נגד שכר נמוך ולהשגת הזכות להתאגד ולשבות, הזכות לקביעות, חופשות בתשלום וזכויות נוספות בכל מקום עבודה