בשביל למנוע כל התנגדות דאגה ההנהלה לשחד את ראשי הוועד, וכך הפך בן־לילה ראש הוועד — "נציג העובדים" — למנהל אגף כוח אדם שאחראי לפטר עובדים בשביל רווחי הבוסים. כך בעקבות הסכם בין מנהלים קיבלו העובדים הודעה שלפיה הם הסכימו לפיטורים ההמוניים.

כך הוחלט לזרוק לרחוב עובדים רבים המפרנסים משפחות שנתנו את מיטב שנותיהם לבנק. לעומת זאת מצאו מנהלי הבנק לנכון להוסיף לעצמם בונוסים שמנים למשכורות המנופחות שלהם.

רוב המפוטרים הם עובדים ותיקים שהקדישו לבנק 20, 30 ואפילו 40 שנה. במקומם הבנק מגייס לאט לאט עובדים חדשים וזולים יותר (בלי תוספת ותק), רבים מהם עובדי כוח אדם שלהם לא חייבים כלום, אפילו לא מקום עבודה קבוע.

אסור לשכוח שאת הבנק בנו העובדים, ואילו האריסונים, בעלי הבנק, קיבלו אותו כמעט בחינם: הם קיבלו הלוואות לצורך רכישת הבנק מבנקים אחרים (חלקם בבעלות המדינה) ומפרישים חלק מההכנסות לכיסוי שלהן. אף אחד מאיתנו לא היה מקבל הלוואות במליארדים יחד עם מכרה זהב שמבטיח הכנסות גבוהות פי כמה.

חייבים לאחד כוחות בין כל עובדי הבנקים, להילחם למען השוואת התנאים של כל העובדים ולהבטיח פרנסה בטוחה לכולם!

העובדים בכל סניף צריכים לבחור ועדים חדשים נאמנים ולוחמים, שייצגו את כל העובדים, קבועים וזמניים. חברי הוועד החדשים חייבים לדווח לעובדים על כל התפתחות בכל שלב של המאבק, ולא לחתום על שום הסכם ללא אישור העובדים בהצבעה.

לוועד עובדים אין זכות לוותר על מקומות עבודה! כשוועד מפסיק לעשות את עבודתו, יש מקום להתארגנות של ועדי מאבק שילחמו לביטול הפיטורים. זו הדרך היחידה לנצח את המעסיקים, שפועלים רק למען הרווחים שלהם על גבינו!

במאבק הזה צריכים לתמוך כולנו: עובדי בנקים אחרים שיודעים שהם הבאים בתור, הלקוחות שיקבלו שירות גרוע יותר תמורת אותן עמלות מנופחות, וכל העובדים שנפגעים מהשיטה של החלפת עובדים קבועים בעבדי כוח אדם חסרי זכויות.

אנחנו דורשים:

• מלחמה נגד הפיטורים בבנק ובכל מקום אחר.
• השוואת התנאים של עובדי הקבלן לעובדים הקבועים של הבנק.
• בחירה מיידית של ועד חדש ולוחם, בלי הטבות וחברים בהנהלה.
• שביתה כללית של 48 שעות נגד הפיטורים בבנק, בעיריות ובמשק כולו, ונגד ההתקפות על העובדים והמובטלים בתקציב 2003.
• הקמת מפלגת עובדים לוחמנית ודמוקרטית. אף מפלגה לא מייצגת את האינטרסים שלנו היום.
• בנקים והמוסדות הפיננסים האחרים צריכים לעבור לבעלות הציבור ולניהול דמוקרטי וישיר של העובדים (לפטר את מי שמפטר!)
• מאבק למען חברה סוציאליסטית שתנוהל על־ידי העובדים למען החברה כולה, ולא למען קומץ המשפחות הפרזיטיות של בעלי ההון.