בחברה הישראלית כיום, ובעצם בכל העולם, זוכות הנשים ליחס משפיל. הסטטיסטיקה מלמדת אותנו עד כמה הבעיה חמורה: השכר הממוצע בקרב נשים עובדות הוא 4000 שקל לחודש, בעוד ששכר הגברים הממוצע הוא כ־7000 שקל לחודש.

עבודת בית — עבודה לכל דבר

בעיה מטרידה נוספת היא בעיית האימהות החד־הוריות, שנפגעו מספיק קשה בשל שחיקת שכרן רק כדי לזכות בקיצוץ נוסף בקיצבאות הילדים והתמיכה של ביטוח לאומי. משפחות בהן יש מפרנס נוסף שורדות יותר בקלות, אך שם משמשת האישה בדרך כלל גם כמבשלת/מכבסת/מגהצת/אופה בנוסף לעבודתה כמפרנסת המשפחה. בכך היא מפנה זמן עבור בעלה לעבוד יום שלם — ולחזור הביתה עם משכורת שעדיין לא מסוגלת לפרנס משפחה.

במשפחות עובדים ממוצעות אין כסף עבור עזרה בעבודות הבית וגידול הילדים, כך שנופל על מספר רב של נשים בישראל העול הכפול של עבודות בית ופרנסה.

מאבק משותף

בהיסטוריה אנחנו מכירים מאבקים רבים שניהלו נשים. מאבק הנשים בתחילת המאה ה־20 באנגליה שהתמקד במתן זכות בחירה לנשים התחיל כמאבק של נשים בלבד, אך רק כתוצאה משיתוף־פעולה יחד עם עובדים גברים (כמאבק משולב לזכויות נשים ועובדים) הצליח מאבק זה להשיג לנשים את זכות הבחירה באנגליה.

ללא מאבק המוני ימשיכו הנשים לסבול מניצול. זה הזמן להתעורר ולהבין את תפקידן החשוב של הנשים במאבק.

אנחנו דורשים:

• ביטול כל הפגיעה בקצבאות לאמהות חד־הוריות
• העלאת שכר המינימום לכולם והשוואת תנאי הנשים המועסקות לתנאי הגברים המועסקים
• מימון של הממשלה ושל מקומות העבודה למעונות יום עבור הילדים של נשים עובדות
• מאבק משותף יחד עם העובדים הגברים לשינוי כללי של פני החברה, מחברה המבוססת על אפליה וניצול לחברה הבנויה לסיפוק צרכי הנשים העובדות והגברים העובדים