"הרגנו את הכלבים", כך שמע ח׳אלד עודה, בן 11 מהיישוב טמון שליד שכם, את השוטרים אומרים לאחר שהרגו את אביו, אמו ושניים מאחיו, בני 6 ו־5 ב־14 במרץ (שבת), בזמן שפעלו יחד עם כוחות צבא בלב היישוב. החבלות על גופו מאשרות את עדותו של ח׳אלד שלאחר הירי הקטלני היכו השוטרים אותו ואת האח הנוסף ששרד.

השוטרים שמחקו שני־שליש מהמשפחה טרם נחקרו — זמן מספיק לתיאום עדויות ושיבוש חקירה, שממילא מבוצעת באופן מעוות בידי הצבא או המשטרה. בדומה לתקרית בינואר בה נהרג סבא לעיני נכדיו במכוניתו מירי חיילים בחברון, גם הפעם מיהרו בעיתונות הממסדית הישראלית לפרסם את גרסת השוטרים ש"חשו סכנה". גם אם תתקיים חקירה נקודתית, היא ממילא לא תעסוק בעיקר.

כוח הכיבוש נשלח למארב קטלני בלב עיירה בת 20 אלף תושבים ב־1:30 בלילה בחג הרמדאן, כחלק ממתקפה מתוזמרת שמובילה ממשלת המוות של נתניהו על התושבים הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית. כנופיות מתנחלים כהניסטיות ממשיכות את ההיגיון של מדיניות הממשלה עם פעולות טרור יום־יומיות.

בהמשך להסלמה כללית בתוקפנות כלפי פלסטינים בגדה מזה תקופה ממושכת, בצל המתקפה הנוכחית באיראן נרשמה עליית מדרגה נוספת. מתוך 30 ההרוגים מתחילת השנה, 13 נהרגו בחודש מרץ. רבים נפצעו.

לקורבנות לא עומדת הטענה ש"חשו סכנה" אם ניסו להתגונן כשהצבא או כנופיות מתנחלים פלשו למקום מגוריהם ואיימו על רכושם או על חייהם במטרה "לייצר חיכוך", כלומר, למצוא תירוץ לירי או מעצר של תושבים שמעזים להתנגד. ומהי תכלית "החיכוך"? הטלת טרור בחתירה לדחיקת האוכלוסייה הפלסטינית לטובת מפעל ההתנחלות. טיהור אתני. טרור הכיבוש והמתנחלים נועד לערער על עצם קיום העם הפלסטיני ובניסיון לייאש מיליוני פלסטינים משאיפתם לשחרור מכיבוש ברברי, להגדרה עצמית ולשחרור חברתי.

ההסלמה בטרור המתנחלים

דוברות הצבא ופוליטיקאים ממפלגות השלטון, ורבים ממפלגות הממסד מה"אופוזיציה", נוטים לסנגר על הרג פלסטינים בידי מתנחלים חמושים באמצעות ספין הממסגר את האירועים כ"הגנה עצמית" במהלך "עימותים" — כדי להסיט תשומת לב מההקשר של כיבוש ומתקפה שיטתית על חיי הפלסטינים. אלישע ירד, מהבולטים בדוברי הכנופיות (שבאחרונה חמק מאישום בהרג פלסטיני בטיעון של "הגנה עצמית"), הסביר בראיון לפודקאסט של איש הימין הקיצוני תמיר דורטל כי לא מדובר ב"עימותים בין קהילות שכנות", אלא, כפי שהצבא עצמו פועל, בפעילות יזומה שמטרתה לקדם אלימות נגד תושבים, על בסיס מאות ואף אלפי פעילים.

ב־21 במרץ (שבת), תאונת דרכים בתוך היישוב בית אימרין שבשטח A הביאה למותו של מתנחל ממאחז הטרור "שובה ישראל", בעת שיצא ל"סיור שטחים ביטחוני" כפי שדוברי הכנופיות מכנים זאת, כלומר, בזמן ביצוע פעולה צבאית התקפית בלב האוכלוסייה שחיה תחת משטר הכיבוש וגזל אדמותיה בידי המאחזים הסמוכים. יומיים קודם הותקפו התושבים בידי מתנחלים שחדרו ליישוב.

ארגוני המתנחלים ושרים בממשלה מיהרו לכנות את האירוע פיגוע טרור ולדרוש נקמה. זו לא איחרה לבוא בדמות שני לילות רצופים של פוגרומים בהשתתפות מאות מחברי כנופיות המתנחלים במעל 20 מוקדים בהם הוצתו בתים על יושביהם, וכן מבני ציבור, כולל לפחות מרפאת חירום אחת ביישוב ג׳אלוד. עשרות נפצעו. לא יותר מחמישה מתנחלים פורעים נעצרו — ושוחררו כעבור יום למעצר בית.

שבעה פלסטינים נהרגו מתחילת החודש בפעולות שלכולן דפוס דומה: פלישה מאיימת של חוליית מתנחלים מעוררת תגובה במטרה להגן על הקהילה — ניסיון ההתגוננות מנוצל לביצוע ירי חי קטלני לעבר תושבי הכפר שהעזו להתנגד. במאות מקרים מתועדים של פשיטות חוליות טרור של מתנחלים — אלה מתפרצים באלימות לבתים, מאיימים על משפחות כי הן יגורשו בקרוב, ומשחיתים או גונבים רכוש, כולל עדרי צאן. תושבים ופעילים מעידים גם על תקיפה מינית ואיומים באונס נשים וילדות — כפי שהיה לפחות במקרה אחד בח׳רבת חומס׳ה ב־16 במרץ.

דרך נוספת "להגביר חיכוך" ולהסלים את האלימות נגד האוכלוסייה היא השימוש במלחמה נגד איראן כדי להכביד עוד את מניעת חופש התנועה באמצעות סגרים ומחסומים. מטרת ההגבלות על התנועה היא פגיעה ביכולת עובדים וחקלאים להתפרנס, ופגיעה בנגישות לחינוך ולבריאות, ובזמן חודש הרמדאן הייתה זו גם פגיעה מכוונת בתרבות ובמסורת. הגבלת ההתקהלות בזמן מלחמה שימשה תירוץ לסגירת מתחם מסגד אל־אקצא למתפללים בעיד אל־פיטר ולפיזור אלים במיוחד של אלה שניסו להגיע. תפילות וחגיגות פורים לא פוזרו ובטח לא נתקלו באלימות מצד משטרת בן־גביר הגזענית. רגע לפני עיד אל־פיטר הוכו עיתונאים שתיעדו פיזור אלים של מתפללים.

האיום היבטחוני מצד כוחות המתנחלים, השיטור והצבא מצטרף לסכנת הטילים ממתקפת־הנגד האיראנית. בעוד מאחזים המשמשים קיני טרור מתנחלי זוכים להתראות ומיגון, ערים ועיירות בהן חיים מיליוני פלסטינים מוגדרים "שטחים פתוחים" שכביכול לא נזקקים להגנת המיירטים של הצבא הישראלי. כך מצאו את מותן 4 נשים בבית עווא בעת שעסקו בהכנות לחג.

השקרים של הממשלה והצבא

מול הביקורת על המתרחש בגדה, כולל בקרב החברה הישראלית, יצאו הרמטכ״ל ואלוף פיקוד מרכז נגד "אלימות המתנחלים" וקראו לאנשי ציבור לגנותה. אנשי הציבור, כולל שרים בממשלה, מיהרו גם הם להצטרף למס השפתיים — נתניהו אף כינס "ישיבת חירום", כנראה בשל לחץ אמריקאי. שלא יעבדו עלינו. באופן שיטתי כוחות צבא ושיטור הנקראים לשטח עוצרים דווקא את הקורבנות, ואף משתתפים באלימות נגד התושבים. הרג תושבים פלסטינים בידי הצבא מטויח באופן שיטתי.

בביקור מח״ט הבקעה שמטרתו לפי דובר הצבא הייתה "חיזוק תחושת הביטחון" בקרב הקהילות החקלאיות המותקפות בשגרה בידי כנופיות מתנחלים בחסות הצבא — דאג המח״ט, גלעד שריקי, להסביר בנימוס לראשי הקהילות שעדיף שייתפנו מרצונם. מקרה קלאסי של "השוטר הטוב והשוטר הרע". באותו הערב ובזה שאחריו חזרו הפורעים להסביר באופן אלים יותר מדוע על הקהילות להתפנות מאדמתן.

מעל 50 קהילות גורשו מאדמתן בשנים האחרונות בקצב גובר והולך. זו לא אוזלת יד ולא עצימת עיניים של הצבא הנרתע כביכול מכוחם של המתנחלים. הגינויים החלולים לא יסתירו את שיתוף הפעולה בין הצבא למיליציות המתנחלים במטרה לממש את מדיניות הסיפוח והטרנספר ההדרגתיים של הממשלה. משרד הביטחון פועל לגיוס חברי כנופיות ליחידות "הגנה מרחבית", משרד המורשת משמש כצינור תקציבי לרכישת ציוד — טרקטורונים — המשמש לביצוע תקיפות, והשר סמוטריץ׳ מרכז סמכויות של הניהול האזרחי של השטח. כך האיצה ממשלת ה"ימין על מלא" תהליכי סיפוח, נישול וטרנספר שקודם התנהלו בקצב זוחל מדי עבור הימין הקיצוני. ניצול הטרגדיות ממתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 משמש לניסיון גיוס תמיכה בצעדים שבעבר זכו לתמיכה מוגבלת מאוד בקרב הציבור הכללי בישראל.

הימין הקיצוני דוחף בסופו של דבר ליישום מרחיק לכת ומהיר יותר של תוכניות שעיקרן מקובל גם בלב הממסד. למעשה, כך נראה המימוש בפועל של תוכניות דוגמת התוכנית המדינית שפירסם בעבר נפתלי בנט — "האלטרנטיבה לנתניהו" — שעיקרה סיפוח מעל 60% משטחי הגדה המוגדרים בהסכמי אוסלו "שטח C", וחנק האוכלוסייה הפלסטינית במרכזים העירוניים בשאר השטח.

מאז ה־7.10 התגייס הקפיטליזם הישראלי, כשברשותו מכונת מלחמה מהמשוכללות בעולם, ביתר־שאת לפרויקט עיצוב מחדש של המרחב האזורי. הקו המנחה בפרויקט הזה הוא ביצור השליטה הצבאית של ישראל במרחב, כולל בגדה ובעזה, במחירים עצומים עבור ההמונים ברחבי האזור — בהם העובדים והעניים בתוך תחומי הקו הירוק, יהודים וערבים. זוהי הסיבה למתקפה באיראן — הבטחת השליטה של הקפיטליזם הישראלי במרחב, כולל הגמוניה גרעינית, בין היתר כדי להנחיל תבוסה לשאיפות הלאומיות של האוכלוסייה הפלסטינית ולתמיכה בשאיפות אלו בקרב ההמונים באזור.

כשאין אופוזיציה למלחמה — גם אין אופוזיציה לכיבוש

ח״כ נעמה לזימי מ'הדמוקרטים' התייחסה להרג המשפחה בטמון כ"אסון" לצד שלל פרסומים בשבח "חיילינו הגיבורים". עמיתה למפלגה ח״כ גלעד קריב נוהג לפרסם ביקורת שוטפת על פעולות הטרור המתנחלי בגדה. קריב אף קרא לחזק את פעולות ה"נוכחות המגינה", תוך שהוא מנסה לצייר מצג שווא כאילו הצבא הוא גורם ניטרלי: "הדרך שלנו צריכה לעבור דרך נוכחות הולכת וגדלה בשטח… כשצה״ל יבין שמאות אזרחים ישראלים ובסוף אלפים יגיעו לשטחים לעמוד מול הכנופיות הללו, אולי משהו יזוז".

זו אחיזת עיניים בתחפושת מחאה. מפלגת 'הדמוקרטים' תמכה בכל המהלכים הצבאיים העיקריים של ממשלת המוות של נתניהו, לרבות התקפות ברבריות על פלסטינים. מדובר במפלגת ממסד המייצגת מאמץ לתעל ביקורת שמתעוררת על חלק מפשעי הכיבוש בגדה לאפיקים "בטוחים יותר" לשלטון בישראל, ולטשטש את הקשר בין יסודות מדיניות הכיבוש לטרור המתנחלים או הרג חסר הבחנה מצד הצבא.

גם אם אכן ח״כ קריב יגיע להצטלם בפעילות כזו או אחרת, הוא משתייך לאחת ממפלגות הכיבוש, המלחמה ושלטון ההון. בסופו של יום, הוא מבקש לארגן את הכיבוש באופן "הומניטרי" יותר, בעוד מפלגתו מגבה התקפות קשות על האוכלוסייה הפלסטינית, ואת המתקפות באיראן ובלבנון. המטרה היסודית מבחינתם היא יציבות עבור המערכת הקפיטליסטית הישראלית.

להתארגן להגנה עצמית, לבנות מחאה המונית

קריב ניסה להתכתב עם טקטיקה המכונה לעיתים "נוכחות מגינה", שזוכה עקב ההסלמה המחרידה בטרור המתנחלים לתהודה מסוימת בקרב שכבה של פעילות ופעילי מחאה ישראלים מתנגדי כיבוש. הגעה סולידרית בהיקפים גדולים יותר בהזמנת תושבים פלסטינים יכולה אומנם לסייע במקרים נקודתיים, לעיתים, לצמצום תוקפנות נגד תושבים, בעיקר אם מדובר פוטנציאלית על התגייסות נרחבת, לא של בודדים. מאמץ כזה יוכל להיות אפקטיבי ברמה אסטרטגית אם יהיה מחובר לבניית התנועה נגד הכיבוש בקרב עובדים וצעירים בחברה הישראלית, שתחתור לשיתוף פעולה עם חיזוק פעולות הגנה עצמית ועם מאבקם של פלסטינים לשחרור לאומי וחברתי, לרבות בכפרים, בעיירות, בערים ובמחנות הפליטים בתוך הגדה.

דיכוי הצבא והמתנחלים נועד למנוע התפתחות כזו, אך גם ידחוף בסופו של דבר למסקנות בדבר הצורך במחאה המונית הכוללת שביתות, הפגנות והתארגנות להגנה עצמית — חידוש מסורות שנבנו במהלך האינתיפאדה ה־1, ההתקוממות ההמונית של השנים 1987–1991. אופוזיציה ממשית משמאל בחברה הישראלית תושיט יד סולידרית להתקוממות כזו, תקרא ליהודים ולערבים פלסטינים בקמפוסים ובמקומות עבודה להתארגן לפעולות תמיכה, כולל אסיפות הסברה, הפגנות ושביתות — ותדרוש מאגודות הסטודנטים וארגוני העובדים לתת גב, לעודד ולהוביל פעילות כזו. אופוזיציה כזו תקרא גם לסרבנות מחאה נגד הכיבוש והטרור המתנחלי.

דיכוי השאיפות של נוער, עובדים ועניים פלסטינים בגדה המערבית לחיים בכבוד ובביטחון מנוגד בסופו של דבר לשאיפה של מיליוני ישראלים לחיים בביטחון. כמו המלחמה נגד איראן, ביטחון לא יגיע מהפצצות שמטרתן אכיפת משטר נוח לאימפריאליזם על אוכלוסיית איראן, ולא מכפיית משטר כיבוש ונישול באמצעות כוח צבאי אכזרי. מימוש השאיפות שביסודן הן משותפות לכלל ההמונים באזור כרוך במאבק לשחרור מהכיבוש והמצור בגדה ובעזה, ומההתערבות הכוחות האימפריאליסטיים באזור. דרושה חלופה פוליטית למפלגות הממסד, שתקדם מאבק חוצה קהילות לאומיות, נגד הכיבוש, האימפריאליזם ושלטון ההון, ולשינוי סוציאליסטי, כדי לסלול את הדרך לאפשרות למציאות של ביטחון אישי ושלום על בסיס זכויות שוות ומלאות לכולם, כולל הזכות להגדרה עצמית.