עשרות אלפים השתתפו בהפגנות ושביתות מחאה מירדן, לבנון, תוניסיה, מרוקו דרך פקיסטן, מאוריטניה ועד אירופה וארה״ב, במסגרת הקריאה של תנועת הסולידריות הבינלאומית לשביתה כללית גלובלית לעצירת מלחמת ההשמדה בעזה.

יום הפעולה הבינלאומי הזה התארגן גם בתגובה לביקור של נתניהו בוושינגטון, במהלכו הוא וטראמפ קראו שוב לפלסטינים תחת התופת בעזה "לעזוב מרצון" — בהתאם לתוכנית הטרנספר של טראמפ.

שלא במקרה השביתה הבינלאומית תוזמנה עם ציון יום הבריאות הבינלאומי. מיליונים ברחבי העולם הזדעזעו מההוצאה להורג של 15 הפרמדיקים של הסהר האדום ברפיח, בעזה ב־23 במרץ על ידי כוחות צבא הכיבוש הישראליים. אותו רצח נפשע של צוותי הצלה בדרכם להגשת סיוע לנפגעים הרבים בעזה, הוא חלק מטבח מתמשך בצוותים הרפואיים ברצועה, שכעת מחריף כחלק מהחרפת מלחמת ההשמדה והכיבוש של ממשלת המוות הישראלית בגיבוי טראמפ.

שביתת מחאה כללית הוכרזה גם במזרח ירושלים ובערי הגדה המערבית הנתונים תחת מתקפה רצחנית של כוחות הכיבוש. תלמידות ותלמידים השביתו בתי ספר עם המורות והמורים. אלפים הפגינו ברמאללה ובמקומות נוספים בגדה. על אף האיומים, הדיכוי והרדיפה הפוליטית פעולות סולידריות ומחאות התקיימו גם בשטחי 48, בנצרת והיום (שלישי) גם באוניברסיטה העברית בירושלים.

הנהלת האוניברסיטה ניסתה למנוע את קיום ההפגנה שאורגנה על ידי התאים הפוליטיים של הסטודנטיות והסטודנטים הפלסטינים בקמפוס תחת הכותרת "שביתה".

בתחילה ההנהלה ביקשה שלא לקיים את הפגנה ביום השביתה הכללית אלא יום למחרת, בטענה כי לא יהיו לה מספיק מאבטחים כדי להגן על ההפגנה מפני אלימות. אך לאחר מכן הודיעה ההנהלה שהיא דוחה את ההפגנה למועד לא ידוע. ההודעה, שנשלחה לכלל הסטודנטים בקמפוס התייחסות ל"שתי הפגנות", כלומר גם להפגנה נגד המלחמה שהתארגנה מראש בצורה שקופה ודמוקרטית וקיבלה את כל האישורים, וגם ל"הפגנת־הנגד" של הימין שהיא בגדר ניסיון בריוני למנוע כל גילוי סולידריות עם ההמונים הפלסטינים בקמפוס. ההנהלה טענה שהאיסור נובע בשל "חשש ממשי להתפרצות אלימה", מבלי לציין האם מדובר במידע קונקרטי שיש ברשותה או על הערכה כללית ומבלי לפרט מי מאיים על מי?

אלא שהדברים הם לא נטולי הקשר. ההפגנה נגד המלחמה מתארגנת במציאות של הסתה יום יומית ורדיפה פוליטית בקמפוס של מתנגדי כיבוש ובייחוד של סטודנטיות וסטודנטים פלסטינים, ולכן גם בצל איום פוטנציאלי של תקיפות פיזיות מצד גורמי ימין קיצוני. האיום הוא לא כנגד "כל הצדדים" אלא כנגד מי שביקשו למחות נגד המשך מרחץ הדמים בעזה — וזה בדיוק מי שההנהלה בחרה להשתיק. זוהי בחירה פוליטית של הנהלת האוניברסיטה לנסות לבטל את האירוע נגד המלחמה, במקום לדאוג להרחיק גורמים שפתחו במסע הסתה כנגדו.

באופן מרשים, המארגנות והמארגנים של מפגן הסולידריות עם עזה התעקשו לקיים את האירוע מבלי להיכנע לאיומים ולתכתיבים אנטי־דמוקרטיים והצליחו לקפל את ההנהלה, שנאלצה לבסוף להשלים עם קיום האירוע. למרות כל ניסיונות ההשתקה כ־100 סטודנטיות וסטודנטים יצאו להפגין במקום מרכזי בקמפוס, הניפו שלטים, קראו סיסמאות ודרשו לשים סוף לטבח ולהשמדה בעזה. "הפגנת הנגד" בהובלת גורמי ימין קיצוני הייתה קטנה בהרבה.

גם סטודנטיות וסטודנטים מסניף ירושלים של מאבק סוציאליסטי השתתפו בהפגנה. מלמטה מצורף הטקסט של הפלייר שהפצנו. לחצו כאן לתרגום הפלייר לערבית.

להתארגן לצעדי שביתה והסלמת המאבק נגד מלחמת ההשמדה

להיאבק ולדרוש את הוצאת הצבא מעזה והגדה, שחרור כולם תמורת כולם, שיקום רווחה וחיים בכבוד — ולא גזרות, פגיעה בהשכלה הגבוהה ורדיפה פוליטית

המאבק שלנו צריך להסלים. ממשלת המוות הפרה מהרגע הראשון ביהירות ובאופן שיטתי את הפסקת האש בעזה, וחזרה להרעבה ומצור מוחלט על שני מיליון פלסטינים ברצועה. המתקפה הצבאית בגדה הסלימה עם מעשי טבח וגירוש המוניים והקמת מחסומים בכל רחבי הגדה כצעד של ענישה קולקטיבית.

אבל הצעירות והצעירים, הסטודנטים והעובדים לא מוכנים לשתוק. אצלנו בירושלים התגברות הריסות הבתים, לצד החסימות במעבר קלנדיה והענישה הקולקטיבית כלפי תושבי מזרח העיר גרמה להתפרצות שביתה הירואית בהובלת תושבי כפר עקב. השביתה כללה תלמידות, תלמידים וסטודנטים עובדי עירייה, צוותי רפואה ונהגים, והצליחה לשבש גם את התחבורה הציבורית בירושלים.

הדוגמא הזאת מראה את הכוח שלנו כסטודנטיות וסטודנטים ובמיוחד כעובדים ועובדות. שביתת הכבוד של מאי 2021 הייתה דוגמא איך אפשר ליישם את זה בצורה מתואמת אפילו משני צידי הקו הירוק.

להשבית את הקמפוס!

ההפגנה היום מוכיחה כי הרדיפה של המשטרה ושל הנהלת האוניברסיטה נגד סטודנטים פלסטינים ומתנגדי מלחמה, שכללו מעצרי סטודנטים בתוך המעונות, איומים על מארגני ההפגנות וגם קמפיין הסתה נגד פרופ' נאדרה שלהוב־קיבורקיאן, לא מסוגלים להביס בטווח הארוך את הפגנות הסטודנטים שמתעוררות מחדש פעם אחר פעם.

בתוך כך, גם בתנועת המחאה למען החטופים בחברה הישראלית עולים יותר קולות של ביקורת והתנגדות לימין הקיצוני שכבר הבהיר כי הוא מוכן להרוג גם את החטופים הישראלים למען יישום תוכנית הטיהור האתני שלו בעזה. ועל הרקע הזה יש גם יותר התנגדות להמשך המלחמה.

אבל נשיא ורקטור האוניברסיטה העברית לא רק מתעלמים מאותם קולות. הם נותנים יד להשתקה שלהם. הם הצטרפו לקריאות להשבית את הלימודים, אבל רק אם נתניהו יפר פסיקה של בג״ץ — כי המשך מלחמת ההשמדה היא לא סיבה מספקת עבורם לשבות! ראשי האגודה נוקטים אותה גישה.

הדרך קדימה עבור בניית המאבק שלנו היא לבנות פעילות מתואמת בין הקמפוסים השונים בעיר ובאוניברסיטאות השונות בארץ. כך נוכל לקדם גם מחאה וסולידריות אך גם התארגנות של סטודנטיות וסטודנטים, חברות וחברי סגל ההוראה במטרה להפעיל לחץ מלמטה על נציגים באגודת הסטודנטים ובארגוני הסגל לשבות בקמפוס כחלק מתנועה רחבה לעצירת המלחמה והטבח, לשחרור כולם תמורת כולם, להפסקת ההתקפות על פלסטינים במזרח ירושלים, ולהוצאת כל כוחות הכיבוש מעזה ומהגדה.