משבר הדמים ההיסטורי, שהחל לפני כמעט שנה, נכנס כעת לשלב חדש — קרוב מאי־פעם למלחמה אזורית. המתקפה על המפקדה המרכזית של חיזבאללה בדאחייה בביירות — שכללה החרבה של 6 בנייני מגורים לפחות וטבח מזוויע עם מאות הרוגים לפי חלק מהדיווחים — הינה השיא של מלחמת 'הלם ומורא' בה פתח המשטר הישראלי לפני כ־10 ימים על אדמת לבנון במטרה לשנות את יחסי הכוחות במזרח התיכון כולו אל מול המשטר האיראני ובעלי בריתו.

קמפיין הטרור המדינתי הנרחב, שכלל הרג של יותר מ־700 איש בלבנון בימים האחרונים, והלילה גם הפצצת בנייני מגורים נוספים בביירות, מכניס מיליונים לטווח האש בלבנון, ולא רק שלא מקדם את חזרתם של תושבי הצפון לביתם — הוא מביא למציאות בה עוד מיליונים בצד הישראלי של הגבול נכנסים לטווח האש של חיזבאללה, בשילוב עם התגברות הירי מצד מיליציות מעיראק ותימן, עם אזעקות ממטולה עד אילת.

"זו מלחמה כוללת. מה שישראל עשתה בשבועיים האחרונים ואתמול, מספיק כדי 'לסגור את הדלת' לכל סוג של הסדר. לבנון והאזור כולו נכנסו לשלב חדש של עימות שיוביל לשינוי פני האזור" — כך נכתב הבוקר (שבת), בעיתון הלבנוני "אל־אח׳באר" המזוהה עם חיזבאללה.

"סדר חדש"

מטרת התקיפה בביירות אתמול בערב, במהלכה הוחרבו עד היסוד מספר בנייני מגורים על יושביהם, עם יותר מ־80 פצצות במשקל ממוצע של טון, הייתה התנקשות בחייו של חסן נסראללה — המנהיג הצבאי והפוליטי של חיזבאללה ובפועל של כל "ציר ההתנגדות" הפרו־איראני באזור. נסראללה היה הן הפנים הציבוריות והן האסטרטג של "הציר" וההשלכות של ההתנקשות בו יהיו שונות גם ביחס להתנקשויות הראווה הפרובוקטיביות בפואד שוכר ואיסמעיל הניה בסוף יולי.

ב"ניו יורק טיימס" ציטטו בשבת בכיר ישראלי, שאמר כי התקיפה בדאחייה נועדה "לשבור את חיזבאללה" על ידי חיסול מפקדים בכירים בארגון. המשטר הישראלי מנסה לשבור את המיליציה של חיזבאללה, החוליה החזקה בשרשרת המיליציות של 'ציר ההתנגדות', ובכך לשבור את הציר כולו — מה שלא יכול לקרות ללא עימות אזורי נרחב, ממושך והרסני. באופן סמלי בחר הצבא הישראלי לכנות את מתקפת ההתנקשות בנסראללה בשם "סדר חדש". ההתנקשות ב־1992 בעבאס אלמוסאווי, מזכ״ל חיזבאללה הקודם, וב־2008 בעימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית הקודם של הארגון, לא מנעו מחיזבאללה ו'ציר ההתנגדות' להמשיך להתעצם צבאית לאורך השנים. כך גם ההתנקשות בנסראללה כשלעצמה, לא תעצב את המזרח התיכון לפי משאלות ליבם של נתניהו, גלנט והגנרלים בצבא הישראלי.

עוד לפני ההתנקשות, ביום רביעי בערב, קבינט המוות הסמיך את נתניהו וגלנט לאשר פלישה קרקעית ללבנון. המשמעות היא שהם יכולים חוקית להורות על תחילת מתקפה קרקעית כזו בכל עת. הבכיר הישראלי שצוטט בניו יורק טיימס אמר כי אם ההתנקשות בהנהגת חיזבאללה תצליח זה "יאפשר לישראל להימנע מכניסה קרקעית ללבנון". אלא שההפך הוא הנכון. הוצאת המיליציה של חיזבאללה משיווי משקל באמצעות חיסול מפקדיו מטרפדת כל ניסיון להסדרה בגבול, דוחקת בחיזבאללה להרחיב את טווח הירי ולפי ההיגיון של הממשלה וראשי הצבא בישראל להתעצמות המלחמה בגבול לכדי פלישה קרקעית.

שתי חטיבות מילואים גויסו ונשלחו לגבול הצפון, לצד מספר גדודים נוספים. יש סכנה מיידית שהממשלה תיישם תוכניות לפלישה קרקעית גם לחלקים הקרובים לגבול ובהמשך גם בעומק לבנון. סכנה נוספת היא תרחיש של יישום "דוקטרינת א־דאחיה" בלבנון כולה — כלומר הפצצות ענק מהאוויר והפלת רבי קומות על יושביהן, בערים ויישובים ברחבי לבנון, תוך קטל של אלפי תושבים ותושבות. התרחישים האלה מעלים על הפרק גם את הסכנה של התרחבות דרמטית של המלחמה לסוריה, עיראק, תימן ופוטנציאלית גם איראן, למשך חודשים קדימה.

בימים שלפני ההתנקשות בנסראללה, מתוך חשש מטלטלה אזורית וגלובלית שתפגע גם באינטרסים שלהן, נציגי האימפריאליזם האמריקאי והצרפתי ניסו לרסן את ההשתוללות הצבאית (אותה הם ממשיכים לחמש ולממן) של ממשלת נתניהו וראשי הצבא באמצעות הפוגה של שלושה שבועות לצורכי מו״מ בין ישראל לחיזבאללה. ממשלת נתניהו והימין הקיצוני סירבה להצעה והבהירה שהיא נחושה להמשיך בכל הכוח. שר המלחמה גלנט התייחס למלחמה על לבנון אתמול (שישי, 27.09): "אנחנו מחכים להזדמנות הזאת הרבה זמן, גם אני באופן אישי, לא רק בשנה האחרונה, הרבה שנים".

השיא הקודם במתקפת הדמים על לבנון התרחש ביום שני האחרון (23.9), כאשר 558 בני אדם כולל 50 ילדים וילדות נספו בטבח שביצעה הזרוע הצבאית של הקפיטליזם הישראלי ברחבי לבנון. בחלק מההפצצות משפחות שלמות נמחקו מפני האדמה. מעל אלף נפצעו. זה היה היום המדמם ביותר בלבנון מזה 40 שנה לפחות, מאז טבח סברא ושתילא. מדובר במהלך של טרור מדינתי נרחב שנועד לשקם את היוקרה של המשטר הישראלי ו"לצרוב תודעה", על רקע משבר אסטרטגי שהממשלה נתונה בו, ללא מוצא, שבועיים לפני יום השנה ל־7 באוקטובר.

מאות אלפים בלבנון נעקרו מבתיהם תחת איומי ההפצצות ונכלאו במשך שעות ארוכות בפקקי ענק, לעיתים בלי אוכל ומים. אלו הצטרפו לכמאה אלף התושבים מדרום לבנון שנעקרו מאז אוקטובר 2023, עוד לפני השלב הנוכחי. אין מקלטים לשכן את כולם, בתי ספר וקמפוסים ברחבי המדינה נהפכו למרכזי קליטת עקורים, אך רבים מהם כבר התמלאו עד אפס מקום.

"השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה"?

אחרי כמעט שנה של מלחמת השמדה בעזה, עם מעל ל־41 אלף נספים בטבח ההיסטורי ברצועה, ממשלת הדמים לא הצליחה להשיג אף אחת ממטרות המלחמה המוצהרות שלה. משבר החטופים לא נפתר, ולא רק שתנועת חמאס לא נעלמה, הפעילים החמושים שלה ממשיכים לפעול גם בשטחים שכוחות הכיבוש הישראליים כבר השתלטו עליהם לתקופות מסוימות. הממשלה גם לא הצליחה לכפות באמצעים צבאיים תנאי כניעה על הנהגת חמאס ואין אופק לסיום מרחץ הדמים.

מיד אחרי ה־7 באוקטובר, ההלם ההמוני נוצל על ידי כל מפלגות הממסד לשלהוב של ריאקציה לאומנית וגיוס תמיכה בציבור הישראלי למתקפה הג׳נוסיידית בעזה. קולות של התנגדות למלחמה הושתקו, כולל באלימות. אבל ככל שההלם שקע, ומטרות המלחמה של הממשלה התבררו כבלתי ניתנות להשגה באמצעים צבאיים, כך גברו גם הספקות והביקורת בקרב שכבות רחבות בחברה הישראלית. על הרקע הזה, הדרישה לסיום המלחמה בעזה, כחלק מעסקת חילופים שתחזיר את החטופים והחטופות שנשארו בחיים, הגיעה למיינסטרים הישראלי. אפילו לפיד, שזיהה את השינוי במצב הרוח וחולק על נתניהו באופן ניהול מלחמת ההשמדה, קרא לסיים את המלחמה בעזה ותקף את נתניהו שרוצה "מלחמת נצח".

כעת, הממשלה מצליחה לגייס תמיכה רחבה יחסית מצד הציבור הישראלי להובלת מלחמה כוללת על לבנון, בעיקר סביב דמגוגיה ביטחונית והבטחה שמלחמה מדממת כזו תפתור לכאורה את המשבר של עשרות אלפי המפונים מיישובי הצפון ותאפשר להם לשוב לביתם בביטחון. מי שמסייע בכך לממשלת הדמים הם לפיד, סער, ליברמן וגם יאיר גולן שמתחרים בסמוטריץ' ובן גביר עם קריאות לכבוש את דרום לבנון וניסיון לאגף את נתניהו מימין.

מלחמה כוללת בלבנון מאיימת לא רק על הביטחון, החיים והרווחה של המונים בלבנון ובאזור, אלא גם על מיליונים בישראל. בתגובה לטבח הנרחב בלבנון חיזבאללה אומנם הרחיב את טווח הירי, כולל טיל אחד לאזור גוש דן, והרקטות שלו הובילו גם למספר פצועים, כולל עובדי קבלן ערבים־פלסטינים באזור נהריה (אחד נפצע קשה) ועובד שנפגע בטבריה, אך מדובר בשלב הזה בתגובה מוגבלת ומרוסנת. למרות אווירת האופוריה הלאומנית הזחוחה באולפני החדשות ובסרטונים של נתניהו והגנרלים, גורמים בצבא ובממשלה מודים ש"עוד לא ראינו כלום". "גורם מדיני בכיר" שהתראיין ל־N12 בחמישי אמר: "הציבור בישראל צריך לדעת שלא ראינו שמינית מהיכולות של חיזבאללה, שמשום מה מרסן את עצמו בנקודה זו. אבל אם נגיע למלחמה כוללת — המחירים יהיו כבדים. נקודת העצירה תהיה הסדר כי לישראל אין כוונה לא להשמיד את חיזבאללה ולא לפרק אותו או את מדינת לבנון".

שיגורי הכטב״מים מעיראק, שחלקם הגיעו גם לנמל אילת, לצד הטילים הבליסטיים שנורו מתימן לכיוון גוש דן, הופכים להיות חלק מהמציאות החדשה שהולכת ומתקבעת: מלחמה אזורית דה־פקטו, בעצימות נמוכה, עם תקיפות ותקיפות־נגד לא רק בלבנון אלא גם בסוריה, עיראק, תימן ופוטנציאלית בהמשך גם איראן.

המתקפה הצבאית על לבנון בה פתח קבינט המוות, לא תקדם ביטחון לתושבי הגליל, הצפון או תושבים בישראל בכלל, להפך, היא צפויה להמיט אסונות חדשים. ערים נוספות בצפון, מטבריה עד הקריות, כבר כעת מצטרפות לשגרת אזעקות יומיומית. שגרת החיים בחיפה ואולי בקרוב גם בגוש דן, תתחיל להיראות אחרת. אף אחד לא מבטיח שזה לא יימשך כך גם חודשים ארוכים. הסלמה דרמטית יותר, עלולה לכלול גם עשרות ומאות הרוגים בישראל.

לא מדובר במלחמה למען שלום הציבור וחזרת התושבים לביתם, אלא מלחמה למען ארגון מחדש של השליטה והדיכוי הלאומי של הפלסטינים ושמירת ההגמוניה של המשטר הישראלי והאימפריאליזם האמריקאי במזרח התיכון מול איראן ובעלות בריתה. אלו המטרות האמיתיות של המשטר הישראלי במתקפת הדמים הזאת, ולמענן הוא מוכן להקריב גם את החטופים והחטופות הישראליות שנותרו בחיים, לסכן את חייהם של עשרות אלפים בישראל ובאזור ולהמיט אסונות על מיליונים.

לקראת מלחמת ישראל–איראן?

אמנם המנהיג העליון ח׳מינאי וגם הנשיא פשזכיאן מהמחנה הרפורמיסטי, אותתו לפחות עד ההתנקשות בנסראללה, שאיראן כרגע לא מעוניינת במלחמה כוללת. אבל תגובת הנגד האיראנית באפריל להתנקשות בגנרלים איראנים במתחם הקונסוליה האיראנית בדמשק, הראתה שכשהאינטרסים הישירים של המשטר האיראני ייפגעו, הוא מוכן לשרטט קו אדום ולהגיב צבאית. בעקבות ההפצצה בביירות בשישי בלילה, ח׳מינאי כינס פגישת חירום של המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן.

בנאומו באו״ם, בזמן ההתנקשות והמטרת הפצצות על בנייני המגורים בביירות, נתניהו איים על המשטר בטהראן: "אם תתקפו אותנו, אנחנו נתקוף אתכם. אין מקום שהזרוע הארוכה של ישראל לא תגיע אליו". היהירות של ממשלת נתניהו יכולה להוביל אותה, אחרי ובעקבות ההסלמה הדרמטית שיזמה, ליזום "מתקפת מנע" נגד איראן וספציפית לנצל שעת כושר לפגוע במתקני הגרעין במדינה.

גלנט שוחח טלפונית בזמן המתקפה על א־דאחיה וההתנקשות בנסראללה עם שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין, שטוען מצידו כי לפני כן, "ארה״ב לא הייתה מעורבת במבצע של ישראל, לא הייתה לנו התרעה מוקדמת". נראה כי ההנחה שמנחה את גלנט, נתניהו ואת ראשי הצבא בשלב הזה היא שבוושינגטון יצטרכו לגבות בדיעבד כל פעולה שהם יוזמים — פרובוקטיבית ועקובה מדם ככל שתהיה.

בעוד שוושינגטון לא מעוניינת להיכנס למלחמה ישירה מול איראן, אם ממשלת נתניהו והימין הקיצוני תגרור את המשטר האיראני להתערב צבאית, היא יכולה להיגרר להיכנס למערכה כדי להגן על היוקרה ועל האינטרסים שלה באזור.

העימות במזרח התיכון מוזן ומשפיע על העימות הבין־אימפריאליסטי בין המחנה בהובלת האימפריאליזם האמריקאי לבין המחנה בהובלת האימפריאליזם הרוסי והסיני. ממשל ביידן לא רק ממשיך לחמש ולממן את מכונת המלחמה הישראלית במיליארדים אלא גם מתערב צבאית באופן ישיר עם כוחות צבא אמריקאיים שתקפו בחודשים האחרונים בתימן, בעיראק ובסוריה ומאיימים לתקוף גם את חיזבאללה או את איראן בתרחיש של מלחמה כוללת. הדיפלומטים הרוסים והסינים גינו בחריפות את ישראל, אבל בטווח הנראה לעין רוסיה וסין לא מתכוונות להתערב באופן ישיר כמו ארה״ב. עם זאת, דווח באחרונה שרוסיה מקיימת שיחות, בתיווך איראני, עם מיליציית 'אנס׳אר אללה' של החות׳ים בתימן, לגבי האפשרות לספק להם נשק מתקדם, כנקמה על העברת הנשק מארה״ב ומעצמות המערב לאוקראינה.

דרוש מאבק לעצירת התופת

יש צורך דחוף לארגן הפגנות ואף שביתות ברחבי האזור והעולם במטרה לכפות על המשטר הישראלי הפסקת אש. התערבות של ההמונים במזרח התיכון וגם במעצמות שמחמשות ומממנות את מכונת המלחמה הישראלית יכולה להשפיע על כיוון האירועים ופוטנציאלית אף להטות את הכף נגד מלחמה אזורית.

אתמול (27.9), שורה של איגודים בספרד קיימו שביתת מחאה של 24 שעות נגד מלחמת ההשמדה בעזה. יוזמה בינלאומית של פעילי סולידריות אספה עד כה כ־116 אלף "התחייבויות" להשתתפות ביום שביתה ומחאה נגד מרחץ הדמים בעזה ובלבנון ב־1 באוקטובר, אך נכון לעכשיו לא נראה שאיגודים או גופים גדולים אחרים הצטרפו לקריאה.

ב־1 באוקטובר, יום שלישי הקרוב, צפויה גם להתקיים שביתת מחאה שיזמה 'ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל' יחד עם הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, ביום השנה לאירועי אוקטובר 2000 (ולזכר המפגינים שנורו למוות בהפגנות). השביתה הוכרזה עוד לפני מתקפת הדמים הנרחבת בלבנון, בדרישה לעצור את מלחמת ההשמדה בעזה, את ההתקפות על הפלסטינים בגדה המערבית, את מגפת מקרי הרצח בהובלת ארגוני הפשע בתוך שטחי 48' (המקבלים עידוד מהנסיבות והתנאים שנוצרו בידי המדינה והמשטרה הגזענית), את הריסות הבתים ואת ההתעללות באסירים הפלסטינים. למרבה הצער, הנהגת ועדת המעקב אומנם נדחפה, לאחר חודשים ארוכים, להכריז על שביתה, אך לא הובילה עד עכשיו קמפיין ציבורי המכוון לבנות התגייסות לשביתה חזקה, פעילה ואפקטיבית, כולל תוך היערכות להתמודדות עם צעדי הדיכוי והרדיפה הפוליטית הלאומנית.

מה שנחוץ כעת אל מול השלב החדש והמסוכן במלחמה הוא להפוך את השביתה לנקודת פתיחה לשלב חדש במאבק נגד ממשלת הדמים. השלב הזה צריך לכלול אסיפות הסברה (כולל וירטואליות) לדיון ותכנון צעדי המאבק הבאים בכל מקום עבודה, מוסד לימודים, שכונה או יישוב, שבהם הדבר מתאפשר בצורה בטוחה. צעדים כאלה יכולים לכלול בניית שביתת המשך ביישובים הערביים־פלסטיניים אך גם צעדי מחאה חוצי קהילות לאומיות בדרישה לעצור את המלחמה בלבנון, לשים סוף למרחץ הדמים בעזה, למען שחרור "כולם תמורת כולם" ולמען שיקום ורווחה.

בעוד ש"מטה משפחות החטופים" הרשמי מיהר לבטל את ההפגנה המרכזית בת״א בעקבות פתיחת המלחמה על לבנון ועוד מבלי שהוטלו הגבלות התקהלות מצד פיקוד העורף באזור גוש דן, משפחות חטופים המפגינות בשער בגין בהובלת עינב צנגאוקר ויפעת קלדרון הוציאו קריאה להגיע ולהפגין בשבת (28.9) בערב ולא לעצור את המאבק. אומנם רבים ממשתתפי הפגנות "עסקה עכשיו" אולי מחזיקים באשליות לגבי המלחמה בלבנון ואף תומכים בה, אך צריך להבהיר — מי שטרפדו הפסקת אש בלבנון (ואלו שעודדו אותם מה"אופוזיציה") טרפדו בפועל גם עסקה לשחרור חטופים וחטופות בעזה.

התפרצות הזעם ההמוני בחברה הישראלית בתחילת החודש, בתגובה להחלטת קבינט המוות להנציח את כיבוש ציר פילדלפי ולידיעה על מותם של 6 חטופים וחטופות נוספים כתוצאה מ"הלחץ הצבאי", הפעילה לחץ מלמטה על הנהגת ההסתדרות שהוביל להכרזה על השביתה הכללית ב־2.9, בה השתתפו עובדים יהודים וערבים. השביתה רמזה לפוטנציאל, שטרם מומש במלואו, להתערבות במשבר הדמים מצד מעמד העובדים והעובדות לטובת האינטרס של א.נשים מהשורה ובניגוד לאינטרס של מכונת המלחמה של המשטר הישראלי. אל מול ההנהגה הימנית־לאומנית של בר־דוד ודומיו, שמאל סוציאליסטי צריך לקדם גם בארגוני העובדים והעובדות, כולל במוסדות ההסתדרות וארגון כוח לעובדים, עמדה שעומדת בקנה אחד עם האינטרסים של א.נשים מהשורה מכל הקהילות הלאומיות — נגד מתקפות הדמים בלבנון ומלחמת ההשמדה בעזה, נגד מלחמה אזורית ולמען שחרור "כולם תמורת כולם", שיקום ורווחה.

אין ולא יהיה פתרון אמיתי למשבר הדמים בלי מאבק בדיכוי הלאומי, בכיבוש, בנישול, בעוני ובאימפריאליזם. המאבק הזה צריך להתחיל מחיזוק הקריאה לעצירת התופת בלבנון ובעזה, עצירת מתקפות הצבא והמתנחלים בגדה, מאבק להפלת ממשלת הדמים ולהמשיך לבניית חלופה למכלול סדר היום שלה ושל מפלגות ה"אופוזיציה", שמבטיח עתיד של מלחמות ודם תחת שלטון ההון והכיבוש. דרושה חלופה ברמה האזורית והבינלאומית שתקדם מאבק לשינוי סוציאליסטי ולשלום אל מול המערכת הקפיטליסטית המושתתת על תוקפנות אימפריאליסטית ושלטון הון.