הנהלת הפקולטה הודיעה באמצע מאי על פיטורים של קרוב ל־40 חברות וחברי סגל מהפקולטה למדעי הרוח, כ־14.1% מהסגל בפקולטה, ירידה משמעותית מידיעות קודמות על כוונה לקצץ בהיקף של 50%. עם זאת, בארגון הבינו כי מדובר ככל הנראה בשלב נוסף בתוכנית קיצוצים רב־שנתית, כחלק ממגמה כללית של צמצום דרסטי בפקולטה (שליש מהסגל כבר קוצץ בשנים 2016–2021).

בתגובה פתח ארגון הסגל במאבק במתווה הסלמה הדרגתי (ראו: "צעדי שביתה נגד הקיצוצים במדעי הרוח — במקום לקצץ, לתקצב", 29.6). במסגרת תוכנית הפעולה הארגון יזם פעולות מחאה והסברה במאמץ לרתום סגל וסטודנטים.ות וכן שיבושי לימודים ושביתת אזהרה. השביתה המלאה ללא הגבלת זמן בפקולטה נפתחה ב־2.7, וכחלק ממנה נערכה גם הפגנה בה השתתפו עשרות. הארגון ערך משמרות אכיפה לאורך כל ימי השביתה.

לאחר 3 ימי שביתה דיווחה "הנהלת הארגון" (צוות התיאום של הוועד המורכב מהיו״ר, הסיו״ר והגזבר) לוועד על כך שיש על הפרק הצעה להסכם. ביום ראשון, 7 ביולי, חתם הארגון על הסכם מול הנהלת האוניברסיטה.

מה הושג בהסכם? ומה חסר בו?

תובל: "ההישג המרכזי הוא הקפאת פיטורים עתידיים ל־3 שנים ללא שינויים. הקיץ אמנם יקצצו 14.1% מהיקף ההוראה באמצעות פיטורים וצמצומי משרות, אבל החשש היה מקיצוץ בהיקף משמעותי הרבה יותר. המידע המקורי מהדקאנית היה על פיטורים של 50% מהסגל שלנו.

"להקפאה שהשגנו יש סייגים תחתיהם ההנהלה תוכל לקצץ: הראשון הוא במקרה של קיצוץ אבסולוטי של הממשלה בתקציב ההשכלה הגבוהה. קיצוץ כזה לא קרה מאז 2010 אבל זה לא תסריט מופרך במשבר הגרעון התקציבי הנוכחי. הסייג השני הוא במקרה של ירידה במספר הסטודנטים, אך אחד מההישגים שלנו הוא שהחישוב יתבסס על המספר הכולל של הסטודנטים והסטודנטיות בפקולטה. זה חשוב כי בסבב המאבק הנוכחי, ההנהלה עיוותה את תמונת המציאות באמצעות מתן נתונים המבוססים רק על חלק מהסטודנטים.ות בפקולטה. כך, לא יהיה ניתן לפטר חברי וחברות סגל בשיעור גבוה יותר משיעור הירידה במספר הנרשמים.

"הישג נוסף של ההסכם הוא שההנהלה התחייבה לעדכן ולהיוועץ עם הארגון לפני פיטורי צמצום. זה אמנם לא נותן לנו זכות וטו, אבל השנה ובמקרים קודמים, כמו המאבק על עדכון גובה המלגות בהשוואה למדד המחירים, ההנהלה לא טרחה לעדכן אותנו בכלום. דרך הובלת מאבקים, הארגון מאלץ את הנהלת האוניברסיטה להכיר בקיום שלנו ובכוח הארגוני שלנו.

"למרות ההישגים, הסיפור לא נגמר כי אין כאן שינוי כיוון. אין השקעה בהעלאת מספר הסטודנטים. אין שינוי בתקצוב הפקולטה. שני הסייגים בעצם קשורים לבעיות השורשיות ולכן גם אם לא יהיו פיטורים בשנה הבאה הארגון עדיין צריך להיות מעורב ולהיאבק למען שינוי כיוון אמיתי".

הצעתן להעביר את הדיון וההחלטה על קבלת ההסכם לאסיפה כללית של ארגון הסגל, מה היתרונות בזה? כיצד התקבלה ההצעה בקרב שאר חברות וחברי הוועד?

אלינור: "היה חשש להיכנס לשביתה ארוכה במדעי הרוח וממידת ההיענות להסלמת המאבק בכלל הקמפוס. שביתת האזהרה הכללית שתוכננה נדחתה למועד לא ידוע, כי במקרה התקיים באותו היום גם יום מחאה כנגד הממשלה — וההנהלה ניצלה את המצב כדי להורות להעביר את השיעורים להוראה מקוונת באותו היום במטרה לפגוע בשביתה.

"הנהלת האוניברסיטה לחצה לחתום באותו היום, ורוב הוועד הסכים. היה לחץ, בעיקר מצד נציגי מדעי הרוח, לא להפסיד אפילו יום נוסף של שכר עבור כינוס האסיפה.

"אנחנו הדגשנו את החשיבות לוודא שההסכם שנחתום עליו יהיה שווה את הפגיעה בשכר שבוודאות תקרה, כתוצאה מהשיבושים ומימי השביתה שכבר התקיימו. ברמה העקרונית, מעורבות ולקיחת אחריות של כלל הסגל על ההחלטה, כולל דיון על המאזן הכולל של המאבק, היא קריטית גם לקראת המאבקים שיבואו. ייתכן מאד שההכרעה לאור יחסי הכוחות היתה לקבל את הצעת הנהלת האוניברסיטה, אבל לדעתנו היה חשוב שהפורום של האסיפה הכללית יכונס כדי לקיים דיון על ההסכם, להסיק מסקנות ולתכנן את הצעדים הבאים".

כיצד הצעדים הארגוניים שהוביל הוועד סייעו להגיע להישגים?

אלינור: "היו גורמים בוועד שחששו, לאור ניסיון העבר, ששביתה לא תוביל להישגים שיצדיקו את המחיר שצעדים ארגוניים חריפים יגבו מחברות וחברי הסגל, ושזה היה עלול "להוציא את הרוח מהמפרשים" ולפגוע ביכולת לנקוט שוב באמצעים ארגוניים כחלק מהמשא ומתן על ההסכם הקיבוצי שמתקיים בימים אלה. אבל קבלה של המצב בשתיקה הייתה מסוכנת יותר.

"כדי להמחיש את הפוטנציאל להישגים של ממש, קידמנו את הרעיון של הסלמה הדרגתית במאבק שמטרתה לבנות כוח ולהעלות את המודעות בקרב כל הקבוצות הרלוונטיות. זאת הייתה דרך לרתום למאבק ולשביתה את הסגל שלנו, אבל גם את הסטודנטים והסטודנטיות שתמיכה שלהם במאבק הייתה מכרעת להצלחתו. בזכות חלוקת הפליירים בדוכני הסברה רוב הסטודנטים.ות הכירו את המאבק ותמכו בו. אחוזי השביתה היו גבוהים מאוד, כמעט מלאים, גם ב"יום השיבוש" וגם בשביתת האזהרה בת יום. הם נשארו גבוהים גם כשיצאנו לשביתה ללא הגבלת זמן בפקולטה, על אף שהיו כמה וכמה חברי סגל ששברו שביתה, חלקם מסיבות של מצוקה כלכלית. ההיענות הגבוהה גם בעת השביתה המלאה הייתה משמעותית: התעמולה הנגדית של ההנהלה העלתה הילוך, וההוראה המקוונת בזום הפכה לכלי שמאפשר שבירת שביתה ביתר קלות".

תובל: "ועד הפעולה שהקמנו היה נקודת מפנה חשובה. בזכותו משמרות אכיפת השביתה תוגברו, וגם הצלחנו לפתח תחומים כמו עבודה עם התקשורת. הצלחנו להכניס מאמר דעה ל'הארץ' ['אוניברסיטה שהורסת את מדעי הרוח מחנכת לבדלנות ובורות, כמו ממשלות נתניהו'] שהביך את הנהלת האוניברסיטה, יומיים לפני שנשיא האוניברסיטה, אריאל פורת, פרסם בעצמו מאמר נגד חוק ההשתקה. הצורך להציג תדמית מנוגדת לממשלה הופכת את ההנהלה לגוף לחיץ יותר".

נראה שהיו הפעם הישגים בגיוס התמיכה והסולידריות מסטודנטים ומהסגל הבכיר — עד כמה התעמולה של ההנהלה הציבה אתגרים בתחום הזה?

תובל: "אגודת הסטודנטים פרסמה תמיכה רפה ואז עברה לעמדה נייטרלית יותר, בניגוד למאבקים קודמים בהם היא לקחה את הצד של ההנהלה — כמו במאבק על ההוראה המקוונת. זה היה משמעותי, אבל זה סטנדרט מאד נמוך, וראוי שהאגודה תתמוך בפועל במאבק".

אלינור: "עם תחילת השביתה, הם פרסמו מכתב חתום על ידי "נציגי מדעי הרוח באגודה" שצידד בתעמולה של ההנהלה כפי שהעבירה להם הדיקאנית. במכתב חזרו על השקר שהקורסים המבוטלים הם קורסים עם הרשמה נמוכה. הם טענו במכתב שהפקולטה לא במשבר. במקום לרתום למאבק נגד הקיצוצים ולהצלת הפקולטה הם שידרו שהכל בסדר ואפשר להמשיך כרגיל. מעבר לכך, עלה במכתב טיעון ״הפרד ומשול״ מטעם הדקאנית, שהיא העלתה גם בדבריה מול ועדת מדע וטכנולוגיה של הכנסת, כי פיטורי חברי.ות הסגל יאפשר להעסיק תלמידי ותלמידות מחקר במקומם, ובכך ייטיב עם סטודנטים.ות לתארים מתקדמים".

תובל: "לא כל הנציגים תמכו במכתב ולכן הוא נחתם ללא ציון השמות, נציגי חד״ש פרסמו שהמכתב אינו משקף את עמדתם. נראה שגם חלק מהנציגים שפעילים בעומדים ביחד לא תמכו במכתב, אבל הם לא הביעו את ההסתייגות שלהם בפומבי ובכך איפשרו לאגודה להתנהל כאילו שהם עומדים מאחוריה.

"לולא התמיכה שגייסנו, האגודה הייתה עלולה לתמוך בעמדת ההנהלה כבר עם תחילת המאבק ובאופן גלוי. לתמיכה במאבק בקרב הסטודנטים היה משקל חשוב, כאשר עשרות חתמו על עצומת סולידריות עם המאבק, והייתה השתתפות סטודנטיאלית בכל ההפגנות שלנו, כולל סטודנטים וסטודנטיות שדיברו בתמיכה במאבק.

"לגבי הסגל הבכיר, ראוי לציין את ארגון 'אקדמיה לשוויון' שגייס תמיכה אקטיבית עם נציגות בהפגנות ובאסיפות. ארגון הסגל הבכיר עצמו — שלו כמובן משקל הרבה יותר גדול — הביע תמיכה הצהרתית, אבל לדעתנו נחוץ יותר מזה. יש צורך בשיתוף פעולה אקטיבי וסולידרי בין הארגונים, כולל תיאום סביב צעדים ארגוניים, בייחוד מול לחצים של הפרד ומשול מצד ההנהלה שמנסה לסכסך בין הארגונים על רקע הכמות המצומצמת של התקנים".

כלומר ההנהלה מעדיפה במקום להיאבק מול הממשלה על הגדלת העוגה — לסכסך על השאלה כיצד לחלק אותה. זה מתקשר גם להתנגשות הרחבה יותר עם הממשלה גם סביב התקציב וגם סביב רדיפה פוליטית בקמפוסים. מה צריך להיות המענה לזה?

תובל: "לכל אורך הדרך חיברנו בין המאבק מול ההנהלה לבין המאבק במדיניות הממשלתית, גם לגבי הצורך בהשקעה ציבורית, וגם בהקשר של המלחמה שהציתה רדיפה פוליטית נגד מרצות ומרצים, שחוק ההשתקה הוא חלק ממנה. מבחינתנו, השתקת הסגל האקדמי היא פגיעה ישירה בזכויות עובדים. סתימת פיות נגד כל קול ביקורתי מכוונת גם כלפי העבודה המאורגנת שנאבקת לשפר תנאים מול ממשלה שמקצצת ודוחפת לפגיעה בתנאי שכר. הסגל שלנו, שיש לו פחות ביטחון תעסוקתי, שכר נמוך יותר ופגיעות כלכלית גדולה יותר נמצא בסכנה גדולה יותר מפני רדיפה פוליטית. סתימת הפיות גם מרחיקה גם סטודנטיות וסטודנטים מתחום מדעי הרוח שהמחקר בו חשוף יותר לפיקוח פוליטי.

"בזמן שהמאבק הזה מתנהל, ההנהלה של האוניברסיטה בחרה לגרור אותנו למאבק נגד קיצוצים ופיטורי מרצות ומרצים. זה פגע ביכולת שלנו להירתם למאבק בממשלה נגד חוק ההשתקה. ההנהלה שמנסה להציג את עצמה "הכי ליברלית והכי פרוגרסיבית" עיכבה בפועל את בניית המאבק נגד חוק ההשתקה בצורה חזקה ומשמעותית — כי היא לא יכולה להשתחרר ממערכת יחסי הכוחות של הניצול המעמדי והיא חייבת לפעול בכוחניות נגד העבודה המאורגנת בקמפוס".

אז מה הלאה?

בתקופה הקרובה ארגון הסגל יידרש להגיע להסכם קיבוצי חדש שישפר את השכר ותנאי העבודה, מה שיצריך ככל הנראה מאבק גם ברמה המקומית מול הנהלת האוניברסיטה, אך ייתכן שגם לקיחת חלק במאבק ארצי מול מדיניות הממשלה שחונקת תקציבית את ההשכלה הגבוהה ובאותה שעה גם מנסה לחנוק את חופש הביטוי האקדמי.

המאבק שניהלנו כנגד הפיטורים אמנם השיג במקרה הטוב הקפאה במצב הקיים. אבל הישג פוטנציאלי חשוב נוסף של המאבק הוא צבירת הניסיון ולימוד משותף של המסקנות ממנו. מבחינתנו חשוב שנלמד שצעדים ארגוניים ופעילות בשטח כן הצליחו לכופף חלקית את ההנהלה, שניתן לגייס סולידריות מסטודנטים וסטודנטיות ומהסגל הבכיר. יהיה נחוץ לעשות יותר כדי לשנות את מדיניות הנהלת האוניברסיטה, שמובילה להמשך הייבוש התקציבי של מדעי הרוח וההשכלה הגבוהה בכלל ולהמשך מגמת הירידה במספר הסטודנטים והסטודנטיות. למעשה לשנות את מדיניות ממשלת הימין הקפיטליסטית.

לשם בניית המשך המאבק נחוצה עלייה מדרגה בדמוקרטיה הארגונית וברמת הפעילות בארגון. בין היתר, אנחנו נערך להרחיב את ועד הפעולה, שהוקם במהלך המאבק ולכלול בו גם סטודנטיות וסטודנטים וגם סגל בכיר, והוא צריך גם להיאבק על דריסת רגל בניהול האקדמי. בין אם מדובר בתנאי ההעסקה ותנאי הלימודים ובין אם מדובר במתקפות על חופש הביטוי האקדמי — לא ניתן להפקיר אותם בידי ההנהלה. הכלי החשוב ביותר שלנו להובלת שינוי הם ארגוני הסגל והעבודה המאורגנת בכלל.