ב־6 בדצמבר הגיעו חברי מועצת העיר, יהונתן יוסף וסגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג, לביתה של משפחת סאלם בשכונה הפלסטינית שייח' ג׳ראח, ומסרו לה צו פינוי הקובע כי על המשפחה להתפנות מהבית בו היא גרה למעלה מ־70 שנה. הצו המקורי ניתן ל־29 בדצמבר, אך נדחה בינתיים לסוף ינואר — המשטרה החליטה על "פינוי גמיש" בין 20.1 ל־8.2. הפינוי הזה, אם יצא לפועל, יהיה הגירוש הראשון מאז שנת 2017 שמתרחש בשכונה. משפחת סאלם במצב כלכלי קשה והפינוי עלול לזרוק אותה לרחוב ללא דיור חלופי וללא שום פיצוי.

קינג ויוסף חברים בסיעת הימין הקיצוני המתנחלי בעיריית ירושלים ("מאוחדים") וידועים בהתבטאויות ופעולות גזעניות ואלימות במיוחד כלפי פלסטינים ובפרט כלפי התושבים הפלסטינים בשייח׳ ג׳ראח. יוסף טוען שקנה את הבית מצאצאים של משפחה יהודית שהחזיקה בו לפני המלחמה ב־1948. הפינוי הבזוי הזה מתבסס, כמו כל ניסיונות הגירוש של המשפחות הפלסטיניות בשכונה, על חקיקה מפלה המאפשרת ליהודים לתבוע בעלות על הבתים בהם גרו לפני 1948 גם אם קיבלו פיצוי ושוכנו בידי המדינה בבתים אחרים, כשבמקביל חוק 'נכסי נפקדים' הגזעני לא מאפשר לפלסטינים לתבוע, באופן זהה, בעלות על הבתים שמהם גורשו ב־1948, ואף לא לקבל פיצוי על רכושם.

צפו בראיון עם משפחת סאלם וסיקור וידיאו של התנכלות המתנחלים למשפחה, שצולם על ידי רחל שור

גירוש המשפחות הפלסטיניות משייח' ג׳ראח הוא חלק מאסטרטגיית הייהוד והסיפוח הזוחל שיישמו כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, ושאותה מוציאים לפועל ארגוני המתנחלים. מהלך של הפקעת בתים וקרקעות פלסטיניות לטובת מפעל ההתנחלויות נועד למנוע רצף טריטוריאלי פלסטיני בשטחים הכבושים, במטרה לסכל כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עם בירה במזרח ירושלים. לכן המאבק בשייח' ג׳ראח הוא אחת מהזירות הפעילות והחשובות למאבק בכיבוש ולמען סיום ופתרון הסכסוך הלאומי.

המאבק נגד הפינויים בשייח' ג׳ראח הוא מאבק ארוך שהתחיל לפני יותר מעשור ונמשך עד היום. ישראלים.ות ופלסטינים.ות, מגיעים להפגין יחד עם תושבי השכונה כמעט מדי שבוע. בשישי האחרון (17.12) הגיעו יותר מ־100 אנשים להפגין נגד הפינוי של משפחת סאלם. הקריאות שצעקו, "מתנחלים, גנבים, צאו מיד מהבתים", שיקפו את תחושת הדחיפות בקרב המפגינות והמפגינים.

במהלך ההפגנה הופעלה אלימות משטרתית רבה שכללה גם החרמת דגלי פלסטין בידי שוטרים (אף שאין חוק האוסר על הנפת דגל פלסטין), מעצר של אחד המפגינים והפרדה בכוח של ההפגנה בין שני צידי הכביש. כל זה קרה, לאחר שבבוקר אותו היום כוחות משטרה פיזרו באלות ורימוני הלם תושבים פלסטינים שהתכנסו בשטחה של משפחת סאלם לקיום תפילה לאות סולידריות.

גירוש בחסות ממשלת בנט־מרצ

היות שמי שתובע את הפינוי של משפחת סאלם הוא גורם פרטי — כאמור, פעיל הימין הקיצוני יהונתן יוסף — תוך ניצול של החוק המפלה, ממשלת בנט־לפיד־מרצ מתנערת מאחריות, טוענת שאין לה קשר לעניין.

אך בפועל, פינוי מהסוג הזה, עם השלכות פוליטיות אזוריות ובינלאומיות, לא יתרחש מבלי שהממשלה והשרים שיושבים בה יקבלו החלטה לתת לכך אור ירוק. באופן הכי בסיסי, הם צריכים לאשר לשלוח כוחות משטרה ומג״ב כדי לגרש את המשפחה מהבית. אם לממשלה הייתה כוונה לעצור את הפינוי, היא או השר לביטחון פנים מטעם מפלגה 'העבודה', יכלו כבר להבהיר שהם לא ישלחו את הכוחות האלו. הממשלה — המקדמת בנייה בהתנחלויות, כולל במזרח ירושלים — לא תעשה זאת מרצונה החופשי. צריך להפעיל עליה לחץ ציבורי חזק.

לפני תחילת סבב הדמים האחרון במאי השנה, עמדו 13 משפחות בשייח' ג׳ראח בפני סכנת פינוי מיידית — מה שהוביל למאבק עיקש ופעולות מחאה ממושכות נגד הגירוש. בשבועות הקריטיים לפני תאריך היעד לפסיקת בג״ץ בנושא, פעילים ופעילות מאום אל־פחם ויישובים נוספים הגיעו כמעט כל יום כדי לתמוך ולהגן על המשפחות מתקיפות מתנחלים. הפגנות סולידריות התארגנו ברחבי הארץ, כולל ביישובים ערבים־פלסטינים בתוך הקו הירוק וגם בשורה של מדינות בעולם. הפגנות אלו, יחד עם קמפיין הסולידריות ברשתות החברתיות הפכו את שייח' ג׳ראח לסמל בינלאומי של התנגדות לכיבוש ולדיכוי של הפלסטינים. בעקבות המאבק, בג״ץ דחה את הגירוש. גם במקרה של משפחת סאלם דרושה התארגנות להרחבת המאבק מעבר להפגנות השבועיות בשכונה, בדומה למחאה הרחבה שהתפתחה במאי, כולל הפגנות משותפות של יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים.

האיום שבצלו חיות המשפחות בשייח' ג׳ראח ייעלם סופית רק עם סיום הכיבוש ומפעל ההתנחלויות. לשם כך דרושים מאבקים רחבים, של ציבור העובדים והעובדות, משני צידי השסע הלאומי, נגד האפליה והכיבוש, כחלק ממאבק לשינוי חברתי יסודי, למען שלום ובניית חברה סוציאליסטית שוויונית.

בטווח המיידי, ארגוני העובדות והעובדים בירושלים וגם ברמה הארצית, צריכים לצרף את קולם למחאה נגד שלילת הזכות הבסיסית לדיור מהתושבות והתושבים הפלסטינים בירושלים, יחד עם גופים נוספים כמו ארגוני הסטודנטים והסטודנטיות. הארגונים האלה חייבים לנקוט עמדה ברורה נגד אי־הצדק המתרחש בשייח' ג׳ראח, ובפרט נגד איום הפינוי של משפחת סאלם.