"מקריבים את הציוויליזציה שלנו כדי שמספר קטן מאוד של אנשים ימשיכו להרוויח סכומים עצומים של כסף. מקריבים את המערכת האקולוגית שלנו כדי שאנשים עשירים, במדינות כמו שלי, יוכלו לחיות חיי מותרות. סבל המוני הוא שמממן את המותרות של המעטים" — את הדברים האלה אמרה גרטה תונברג, נערה בת 15 משוודיה, בנאומה בפני ועידת האקלים של האו״ם בפולין בדצמבר האחרון.

גרטה הייתה מהתלמידות והתלמידים שיזמו את השביתות השבועיות בבתי הספר למען האקלים ("Strike4Climate") שהתפשטו בחודשים האחרונים ליותר מ־17 מדינות. עשרות אלפי תלמידים וסטודנטים שבתו בשוודיה, בריטניה, גרמניה, בלגיה, שוויץ, צרפת ומדינות נוספות במחאה על היעדר פעולה לעצירת שינויי האקלים ובדרישה למעבר מדלקי מאובנים לאנרגיות מתחדשות וכלכלה ירוקה.

מחאות התלמידים בבלגיה, שהצטרפו להפגנת ענק בנושא של כ־75 אלף בבירה בריסל, כבר הובילו להתפטרותה של שרת איכות הסביבה באזור הפלמי — דוגמה קטנה ללחץ ששביתות ומחאות מהסוג הזה מסוגלות להפעיל.

התארגנות לשביתה בישראל

שביתות התלמידים ברחבי העולם הולכות להתאחד ליום פעולה בינלאומי ב־15 במרץ תחת הכותרת Strike4Future — שביתה למען העתיד. היוזמה מתפשטת לעוד ועוד מדינות, בהן גם ישראל.

תלמידות ותלמידים משורה של בתי ספר ברחבי הארץ מתארגנים להצטרף ליום שביתת התלמידים הבינלאומי, ומארגנות ומארגנים מעשרות תיכונים מתאמים ביניהם משמרות מחאה והפגנות. הם יצרו עמוד פייסבוק וחשבון אינסטגרם המסבירים למה צריך להצטרף לשביתה. בתיכונים מסוימים מתארגנות אסיפות תלמידים כדי להסביר ולקדם את השביתה, ותלמידים תולים שלטים ומפרסמים את משמרות המחאה שיתקיימו ביום השביתה עצמו. נכון לעכשיו, מתארגנות מחאות ביותר מעשרה מוקדים, כולל כל הערים הגדולות, מול עיריות, מול משרדי ממשלה ובמהלך מרתון ירושלים.

יום קודם, ב־14 במרץ, מתארגנת הפגנה מרכזית בתל אביב שתזניק את אירועי השביתה, בשילוב עם המאבק להרחקת אסדת הגז ממישור החוף, שהוציא כבר אלפים להפגנות. כמו כן, יותר מאלף חתמו על מכתב לראשי הרשימות הרצות לכנסת, הקורא לממשלה הבאה לשים את משבר האקלים "בראש סדר העדיפויות" ומקדם קריאה למאבק בשטח.

באירופה, הנוער כבר גילה ששביתות תלמידים יכולות לעזור לשים את משבר האקלים במרכז סדר היום. אך זה כמובן לא יכול להספיק — לעובדים במקומות העבודה יש את הכוח המכריע לפגוע ברווחים של בעלי ההון ולשתק את פעילות התאגידים ומשרדי הממשלה.

הצטרפות של מועצת התלמידים הארצית והתאחדות הסטודנטים לשביתה, וכמו כן של ארגוני המורים ושאר ארגוני העובדים במשק נחוצה לחיזוק המאבק. חשוב גם לחבר את המאבק לדרישות חברתיות נוספות כמו אוויר ומים נקיים, הכשרה מחודשת של עובדים בתעשיות מזהמות, שיקום והגנה על קהילות הנפגעות מהזיהום והשלכותיו, השקעה במערכת הבריאות ובמערכות הרווחה הקורסות, בנייה ירוקה של דיור ציבורי בר־השגה, העברת מאגרי הגז ושאר משאבי הטבע לבעלות ציבורית ועוד. כך ניתן יהיה לבנות חיבור למאבקים חברתיים נוספים כמו מאבק הנכים, המאבק באפליית נשים ולהט״ב ובגזענות.

מצב חירום

התלמידות והתלמידים שנענו לקריאה לשביתה מבינים שמצב החירום הסביבתי הוא פצצת זמן מתקתקת. לפי דו״ח מאוקטובר האחרון של ארגון המעקב של האו״ם לשינויי האקלים (IPCC), יש לנו 11 שנה כדי למנוע את התחממות כדור הארץ ביותר מ־1.5°C נוספות. השלכות ההתחממות על הסביבה, הכלכלה והחברה האנושית עלולות להיות קטסטרופליות.

צעירים בכל העולם מתחילים לפקפק במערכת ובפוליטיקאים העומדים בראשה, כשהם נתקלים באדישות המוחלטת של הממשלות למשבר האקלים. הפתרונות שהציעו הממשלות הקפיטליסטיות כשלו בלמנוע מפליטת גזי החממה להגיע לשיא של כל הזמנים ב־2018.

בפועל, רק מאה תאגידים בודדים אחראים ליותר מ־70% מפליטת גזי החממה משנת 1978. נשיא ארה״ב טראמפ, המוביל כרגע את הקולות המכחישים את ההתחממות הגלובלית ומקדם מהלכים לטובת תאגידי האנרגיה, הוא דוגמה מדאיגה לשליטת האינטרסים של אותם תאגידים בפוליטיקה.

בהקשר הזה, גרטה ציינה בנאומה באו״ם: "אם זה בלתי אפשרי למצוא פתרונות בתוך המערכת, אולי אנחנו צריכים לשנות את המערכת עצמה״.

המערכת הקפיטליסטית מהווה מכשול בפני פתרונות למשבר האקלים. המרדף העיוור של התאגידים אחר רווח מביא להרס חברתי וסביבתי. פתרון שורשי ואמיתי למשבר האקלים יצריך מעבר לכלכלה סוציאליסטית, במסגרתה הייצור יהיה מאורגן באופן דמוקרטי ומתוכנן ובהתאם לצרכים הבסיסיים של החברה האנושית ושל הסביבה. ההיסטוריה מראה ששינוי מערכתי אמיתי לא קורה ללא תנועה המונית נחושה. יום הפעולה ב־15 במרץ יכול להיות שלב חשוב במאבק לקראת התגייסות המונית ברמה הבינלאומית למאבק להצלת כדור הארץ.