מכבש לחצים מצד נתניהו הוביל ליצירת רשימה מאוחדת של שלוש מפלגות ימין קיצוני. נתניהו סלל את הדרך של "עוצמה יהודית" הכהניסטית לתוך הכנסת.

המהלך של נתניהו צפוי להכניס לכנסת את נציגי "עוצמה יהודית" — מפלגה כהניסטית ניאו־פשיסטית שעד כה התקשתה לעבור את אחוז החסימה. העסקה כוללת גם שריון לנציג מהבית היהודי בתוך רשימת הליכוד לכנסת והבטחת תיקי החינוך והשיכון לראשי הבית היהודי אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה.

"עוצמה יהודית" היא ממשיכת דרכו של מאיר כהנא ותנועת "כך", שדגלה בכינון מדינת הלכה אוטוריטארית שבה אזרחות מוקנית ליהודים בלבד, בעוד ששאר האוכלוסייה נועדה לנישול וגירוש ("טרנספר").

"כך" השתמשה בתקיפות אלימות ובטרור לקידום מטרותיה. בשנת 1994 היא הוצאה מחוץ לחוק לאחר שאחד מחסידיה, ברוך גולדשטיין, ביצע טבח במערת המכפלה בחברון בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים. למרות זאת, הטרור הכהניסטי נמשך גם כיום, בפרט בתקיפות יומיומיות של פלסטינים בגדה ובירושלים, פעולות "תג מחיר", ברדיפת מבקשי מקלט ועוד. נוסף על כך, הכהניזם מקדם דיכוי של נשים ולהט״ב ופועל נגד סממנים חילוניים בחברה שנתפסים על ידו כסותרים את ההלכה היהודית.

הדיל הפוליטי בין נתניהו לכהניסטים, שתכליתו היא לשמר את שלטונו, זכה אמנם לגינוי רחב מצד גורמי ממסד בישראל ובקהילות היהודיות בחו״ל, אך מדובר בצביעות מיתממת.

הכהניסטים מצליחים לשמר את בסיס התמיכה שלהם בגלל הסכסוך הלאומי המדמם ומהווים, פעמים רבות, שוט נגד הפלסטינים כחלק בלתי נפרד מתחזוקת הכיבוש ומפעל ההתנחלויות — כל מפלגות הממסד אחראיות לכך. גם ממשלת רבין נמנעה מלפנות מוקד פעילות כהניסטי מרכזי כמו ההתנחלות בחברון לאחר טבח מערת המכפלה.

התעמולה הארסית של הימין הקיצוני מקבלת רוח גבית מההפחדה הביטחונית וההסתה נגד הציבור הערבי־פלסטיני ונגד מתנגדי כיבוש מצד שלטון נתניהו, לרוב בתמיכת "יש עתיד" ו"העבודה". הרדיפה הגזענית של "שעירים לעזאזל", אותה מקדמים הכהניסטים, מנוצלת פעמים רבות על ידי הליכוד ושאר מפלגות הממסד כדי למסמס את הזעם המוצדק על מדיניותן.

לא במקרה, נתניהו ושותפיו לקואליציה היוצאת מהדהדים את סיסמאות הימין הקיצוני כשהם מאשימים את מבקשי המקלט במצוקות החברתיות בשכונות דרום תל אביב. במקביל, המדיניות הניאו־ליברלית של מפלגות הממסד יוצרת עוני ומחסור, שהם כר הגידול שמאפשר לימין הכהניסטי לנצל מצוקות חברתיות ולגייס נוער מהשכבות המרוששות של הציבור היהודי.

את הסכנה הכהניסטית חייבים לעצור. אולם קריאה מופשטת לבניית "מחנה דמוקרטי רחב" נגד הכהניסטים, יחד עם מפלגות הממסד, לא תעצור את התופעה. היעדר אלטרנטיבה פוליטית ופתרונות שמאליים למצוקות של אנשים מהשורה, לרבות הסכסוך הלאומי המדמם, היא שנותנת לכהניסטים פתח לקדם "פתרונות" שקריים ולהרים ראש.

העובדה שנתניהו זקוק לכהניסטים כדי "לשמור על גוש הימין" היא סימן לחולשת בסיס התמיכה שלו. לכן, בניית אלטרנטיבה שמאלית סוציאליסטית, שתוכל לתת מענה אמיתי עבור אנשים מהשורה ומשקל נגד לסכנת הימין הקיצוני, היא בהחלט אפשרית ואף הכרחית.