ארבעה פלסטינים הרוגים, מאות רבות של פצועים, רקטות בנגב, הפצצות ברצועת עזה: הכרזתו היהירה של טראמפ כבר מוכתמת בדם.

ההכרזה מקבלת את תביעת השלטון הישראלי להכרה חד־צדדית בירושלים המשוסעת והענייה כבירת ישראל בלבד ולמעשה להכרה בסטטוס־קוו של המשך הכיבוש במזרח העיר תוך שלילת זכות הפלסטינים למדינה שבירתה בירושלים.

באופן חיובי, החלטת טראמפ הציתה גל של מחאה צודקת ברחבי העולם ובמיוחד בקרב פלסטינים. רבבות הפגינו בעמאן ואלפים נוספים הפגינו בשורה של ערים באזור ובעולם. אלפי פלסטינים הפגינו במזרח ירושלים, שם הוכרזה גם שביתת מסחר. אלפים הפגינו ברמאללה ומוקדי הפגנות נוספים התארגנו ברצועת עזה וברחבי הגדה. בתחומי הקו הירוק, אלפים רבים הפגינו באום אלפחם ותהלוכות מחאה בהשתתפות מאות התקיימו גם בג׳לג׳וליה, כפר כנא, קלנסווה, נצרת ובערים נוספות. ועדת המעקב של הציבור הערבי בישראל קראה גם לקיים השבוע הפגנה מול שגרירות ארה״ב בתל אביב והפגנה ארצית בסכנין.

אך בד־בבד, ההיבטים השליליים גוברים בשלב הזה ומחיר הדמים של המהלך של טראמפ עוד עלול לעלות בימים ובשבועות הקרובים כתוצאה מהדיכוי הצבאי של מפגינים פלסטינים, מהפצצות הנקם והראווה הישראליות ברצועת עזה ובמקביל גם מתקיפות חסרות הבחנה נגד אזרחים ישראלים.

עוד לפני ההכרזה — שלדברי טראמפ ונתניהו תסייע לקידום השלום! — מחלקת המדינה בארה״ב הורתה לדיפלומטים אמריקאים לתפוס מחסה ולהימנע מביקורים לא נחוצים בישראל בשבועיים הקרובים מחשש לביטחונם. הביטחון של פלסטינים וישראלים מהשורה מעניין את ממשל טראמפ ואת שותפיו בממשלת נתניהו כקליפת השום. נכונות ממשלת נתניהו להגן על המשך הכיבוש בכל מחיר מאיימת כשלעצמה לפתוח כעת פרק נוסף של הסלמה משמעותית ומתמשכת בסכסוך הישראלי־פלסטיני ושל החרפה במתחים האזוריים.

ראש הממשלה, הנשיא וראשי מפלגות הממסד מה"אופוזיציה", לפיד וגבאי, התמוגגו מהדמגוגיה של טראמפ. גבאי, יו״ר מפלגת העבודה, לא פיספס הזדמנות לצאת בעוד הצהרה ימנית ואמר כי "ירושלים מאוחדת חשובה יותר מהשלום"!

נציגי הימין המתנחלי מפרשים את ההכרזה כעת כאור ירוק להמשך הרחבת ההתנחלויות ו"ייהוד" השכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים, להריסת הבתים השיטתית, לדיכוי ולנישול הפלסטינים. הממשלה עוד שוקלת לספח את ההתנחלות מעלה אדומים, לבנות בשטח E1 ולהוציא מתחומי עיריית ירושלים רבבות פלסטינים. בינתיים שר השיכון גלנט ('כולנו'), שנכשל בטיפולו במשבר הדיור, כבר הספיק להכריז על הקמת אלפי יחידות דיור חדשות בהתנחלויות במזרח ירושלים.

עד היום, צעדים מהסוג הזה — שחותרים למנוע כל אפשרות להקמת בירה פלסטינית בירושלים — זכו לגיבוי שקט מצד ממשלי ארה״ב, בליווי מס־שפתיים של גינויים. טראמפ הפך את הגיבוי השקט לקולני ומתריס. כשטראמפ אומר שממשלו יתמוך בפתרון שתי המדינות אם יהיה מקובל על שני הצדדים, הוא מבהיר שהוא מוכן לצדד ברעיון של הקמת מדינה פלסטינית אם ממשלת ישראל תסכים לכך. לכאורה טראמפ אינו נוקט עמדה לגבי גבולות הריבונות הישראלית בירושלים, אך הוא מספק למעשה גיבוי ברור להמשך ההשתלטות האלימה החד־צדדית מצד השלטון הישראלי, בשיתוף פעולה עם ארגוני המתנחלים, על מזרח העיר.

תגובות בינלאומיות

טראמפ הכריז על היערכות להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים בהתאם לחוק אמריקאי שאושר בקונגרס ב־1995, על רקע הסכמי אוסלו, שקורא להעברת השגרירות ולהכרה בירושלים כבירת ישראל ה"בלתי מחולקת". יישום החוק נדחה בכל פעם מחדש בצו נשיאותי אחת לחצי שנה, וטראמפ עצמו חתם כעת, כפי שעשה ביוני האחרון, על צו כזה. הוא היה יכול להכריז על העברה מיידית של השגרירות לבניין הקונסוליה האמריקאית בירושלים, אך צעד כזה היה רק מחריף עוד יותר את הביקורת כלפיו גם מקרב גורמי ממשל בארה״ב.

מזכיר המדינה טילרסון, שר ההגנה מאטיס וראש ה־CIA פומפאו נמנו בין המתנגדים להכרזה. הם וגורמים אחרים בממסד בארה״ב חוששים למעשה מפגיעה באינטרסים האימפריאליסטיים של ארה״ב כתוצאה מהתעוררות זעם נגד ארה״ב ברמה הבינלאומית, מפגיעה ביחסים עם משטרים באזור, מהתערערות נוספת של היציבות האזורית ומהיחלשות ההשפעה האמריקאית על הרשות הפלסטינית. ואכן, המהלך של טראמפ היה גול עצמי למדיניות החוץ האמריקאית, כפי שהשתקף בישיבת החירום של מועצת הביטחון, בגינויים מצד ממשלות אירופה, בישיבת החירום של שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר ובהכרזת הרשות הפלסטינית על ניתוק היחסים הרשמיים לעת־עתה עם ארה״ב.

רק קומץ של משטרים ברמה הבינלאומית מוכנים עכשיו לאמץ מדיניות כזו ביחס לירושלים: טייוואן שכפלה את עמדת טראמפ והבטחות להליכה בכיוון דומה נשמעו גם מצד השליטים ה"מיני־טראמפים" של הונגריה, צ׳כיה והפיליפינים. מרבית הממשלות בעולם לא יעזו ללכת בעתיד הנראה לעין אחר טראמפ בעניין ירושלים משיקוליהן האסטרטגיים אך גם הודות להתנגדות הציבורית המשמעותית מבית לכיבוש הישראלי בשטחי 67'. אפילו צ׳כיה הדגישה בהודעה לתקשורת שהיא מכירה כבירת ישראל רק "בירושלים שבגבולות 1967". עמדה זו תואמת את עמדתה החדשה של רוסיה, שבאפריל השנה הכריזה שהיא רואה במערב ירושלים את בירת ישראל ובמזרח ירושלים את הבירה הפלסטינית העתידית.

נתניהו מתרברב בחיזוק יחסים עם שליטים ברחבי העולם, אך מתחת לפני השטח, דווקא בארה״ב ובאירופה, ישנה מגמה משמעותית של ביקורת גוברת על המדיניות הישראלית. במזרח התיכון, המשטרים הערביים הסוניים אומנם פועלים להידוק ברית אסטרטגית עם מדינת ישראל, אולם גם הם מוכרחים לקחת בחשבון את הלך הרוח הציבורי ואת הסולידריות הרווחת עם המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי.

"עסקת המאה"

לקראת נאומו של טראמפ פירסם ה'ניו יורק טיימס' שיורש העצר הסעודי בן סלמאן הפעיל לחץ על הרשות הפלסטינית להסכים להסדר כניעה מדיני מול ישראל שבמסגרתו הבירה הפלסטינית תמוקם באבו־דיס ולא במזרח ירושלים, וכמו כן לא יפונו התנחלויות ולא תוכר זכות השיבה. אך באופן פומבי נדרשים שליטי סעודיה להשמיע מנגינה אחרת. הם, כמו מקביליהם מבית המלוכה הירדני, יצאו בטון חריף נגד הכרזת טראמפ. הם חוששים ממחאה מבית. כפי שמסביר הפרשן הירדני חסן אבו־הנייה ב'פיינשל טיימס', "המנהיגים הערבים מצטיירים כשותפים לדבר עבירה. האוכלוסייה הולכת ומשתכנעת שהממשלות הערביות מעורבות במזימה יחד עם ישראל".

טראמפ, שמתכנן להציג במהלך החודשים הקרובים תוכנית "מפת דרכים" חדשה שתתיימר לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, משתמש במהלך החדש גם כדי להגביר לחץ על הרשות הפלסטינית ועל אש״ף לקבל את מלוא תכתיביו, בהמשך לאיום לסגור את נציגות אש״ף בוושינגטון. הוא טוען שהנוסחה של הימנעות מהענקת גיבוי אמריקאי רשמי לישראל בסוגיית ירושלים לא עזרה לקדם הסכם עד היום ומשדר בכך להנהגת הרשות הפלסטינית שאם לא "תיישר קו" עם התנאים — שיצטרכו לרצות את ממשלת נתניהו, שמסרבת לכל הכרה במדינה פלסטינית — אז ארה״ב תדע לגבות מחיר. רק שהפעלת לחץ גלויה ובוטה כזו על הנהגת הרשות מערערת עוד יותר כל בסיס לקידום "עסקת המאה".

המהלך קורע פעם נוספת ובאופן בוטה במיוחד את המסכה השקרית של "המתווך ההוגן" בסכסוך הישראלי־פלסטיני מעל פני האימפריאליזם האמריקאי. עד להכרזה, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס עסק בהתרפסות נמרצת בפני טראמפ ואף הכריז בספטמבר כי "אנחנו על סף שלום אמיתי בין הפלסטינים והישראלים". מנגד, הרוב המוחלט של הפלסטינים לא מאמינים בתרמית השלום של טראמפ ומעדיפים שעבאס יתפטר. כעת טראמפ ניגב את הרצפה עם הרשות הפלסטינית ודחק את בכיריה לפינה. לצד הקפאת היחסים עם ארה״ב, נמסר שעבאס יסרב להיפגש עם סגן נשיא ארה״ב מייק פנס שמתכנן להגיע לבית לחם בחג המולד, וסביר להניח שידחה, לפחות בינתיים, את ההזמנה מטראמפ לפגישה בבית הלבן.

אולם אליטת הרשות במבוי סתום מבחינה אסטרטגית. היא חוששת מהתפתחות של מחאה עממית המונית ואין בנמצא מעצמה עולמית אחרת שהשלטון הישראלי כיום יקבל כ"נותנת חסות" למשא ומתן. עבאס עשוי לקוות לחסות וליוזמות חדשות מצד רוסיה והאיחוד האירופי, אך ממשלת נתניהו תסרב לשתף פעולה עם כל מהלך כזה, כפי שהדגימה סביב "היוזמה הצרפתית". הסיכויים לחידוש המשא ומתן הישיר בין הרשות לממשלת נתניהו הנוכחית נמוכים עד אפסיים.

גם הנהגת חמאס שרויה במבוכה פוליטית. הם קיוו, כפי שהסביר בזמנו מנהיג חמאס ח׳אלד משעל, שממשל טראמפ יספק "הזדמנות מיוחדת" עבור הפלסטינים, שכן יש לו "גישות שונות, הוא נועז יותר". הם שמו בחודשים האחרונים את מבטחם ב"תהליך הפיוס" עם פת״ח בחסות משטר סיסי, אך התהליך ממשיך לדשדש בינתיים שעה שהרשות מסרבת להסיר את הסנקציות הכלכליות מהרצועה וחמאס מסרבת להתפרק מנשקה.

אפשרות הסלמה מחודשת בעימות מול ישראל מגיעה מבחינת ראשי חמאס בעיתוי רע, מבלי שהצליחו להציג הישגים כלשהם בתקופה האחרונה על רקע המשבר ברצועה, כך שהם מעדיפים מצידם להימנע משיגורי רקטות — ארגונים סלפיים לקחו אחריות על השיגורים האחרונים. ללא כל פתרון לרצועה, קריאות חמאס לאינתיפאדה חדשה בשטחי הגדה ובירושלים נועדו לפצות על היעדר אסטרטגיה של ממש לקידום המאבק הפלסטיני.

מחאה בשטח

הרעיון של התקוממות משמעותית נגד משטר הכיבוש זוכה לתמיכה נרחבת כבר תקופה ממושכת בקרב פלסטינים בשטחי 67', אך בו־זמנית שוררת פסימיות כבדה באשר לפוטנציאל להגיע להישגים במאבק. לכן, ובהתחשב בדיכוי הצבאי הכבד שכבר הביא למותם של שני מפגינים ולפציעתם של מאות, כולל מירי אש חיה, היקף ההתגייסות להפגנות בתגובה להכרזת טראמפ, בפרט בתחומי הגדה המערבית, נותר בינתיים מוגבל יחסית.

ביולי האחרון, התקוממות של אלפי מפגינים במזרח ירושלים הצליחה להדוף פרובוקציה יהירה מצד ממשלת נתניהו — התקפה על חופש הפולחן וחופש התנועה בעיר העתיקה שזכתה בתקשורת הישראלית לכינוי "משבר המגנומטרים". גם הפעם יצאו אלפים להפגין במזרח ירושלים במקביל להפגנות בשאר המוקדים. עם זאת, לא ברור בשלב הזה האם הפגנות הזעם הפלסטיניות יוכלו להוסיף ולהתפתח להתקוממות ממושכת ונרחבת יותר. אך מחאה רחבה, המונית, שתקרא תיגר על הדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות בהחלט נחוצה.

טראמפ ונתניהו מוכנים, למען פנאטיות לאומנית והישרדות שלטונית, לדרדר את האזור לעוד מערבולת דמים. התשובה ההולמת היא לצאת ולהיאבק נגדם ונגד סדר היום המטורף שלהם. הפגנות משמעותיות בשטחים הפלסטיניים וברחבי האזור, כמו גם הפגנות גדולות בתחומי הקו הירוק, לרבות הפגנות משותפות ליהודים וערבים נגד הכיבוש ולמען שלום, חיוניות בשביל לבלום את מחרחרי המלחמה וכדי לטרפד את המאמצים להנציח את הכיבוש. מאבק לשלום דורש מאבק רחב נגד הכיבוש ולמען מדיניות שתשרת את האנשים העובדים והעניים משני צידי השסע הלאומי.

נתניהו מנסה להיאחז בהכרזת טראמפ כדי להסיט את תשומת הלב לא רק מהטענות הצודקות של מתנגדי הכיבוש אלא גם מתנועת המחאה הגדולה שהתעוררה נגד שלטונו ומשלל המצוקות החברתיות. אך על רקע המחאה הבינלאומית ומול ההסתה הפראית והדיכוי הצבאי נגד המפגינים הפלסטינים, קיים צורך בהתגייסות לקידום סולידריות ולהרחבת המחאה, כולל מצד תנועת המחאה נגד השחיתות בישראל, ומצד ארגוני העובדים והסטודנטים הישראליים.

התעמולה הצבועה המבקשת להציג את ירושלים כעיר "מאוחדת" ומשגשגת, השומרת על חופש פולחן ועל כבוד וחירות לכל נועדה להסתיר מציאות של שסעים עמוקים, חומת הפרדה, מחסומים, שיסוי בלתי פוסק על רקע לאומי ודתי, אפליה כבדה, עוני מחפיר, גזל בתים וקרקעות מתושבים, צעדות שנאה גזעניות בחסות המדינה והתעמרות יומיומית מצד מג״ב והרשויות.

כחלק מהמאבק נגד הכיבוש ולשלום, תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת לכינון שתי בירות לאומיות בירושלים, תוך הבטחת חיי רווחה, שוויון זכויות, חופש תנועה, חופש פולחן וחופש מכפייה דתית. בהקשר של שתי מדינות סוציאליסטיות, דמוקרטיות, שוות זכויות, ניתן יהיה ליצור מציאות שתאפשר לעיר לפרוח באמת כעיר פלורליסטית ללא גטאות עוני, ללא אפליה וללא חומות מבטון.