מאז המחאה החברתית עשרות אלפי עובדים הגיעו למסקנה שעליהם להתאגד כדי להבטיח את זכויותיהם מול המעביד. אחד הכלים האפקטיביים של התאגדות עובדים הוא כלי השביתה, אך מה חושבת הממשלה על הכלי הזה?

בישיבה של ראש הממשלה עם צמרת האוצר הכריז נתניהו: "אתם יודעים איך אפשר להשיג צמיחה של 5%? יש רק דרך אחת לעשות זאת — חוק בוררות חובה". מדובר בחוק, אותו הוא מנסה לקדם בימים אלה, הפוגע בזכות השביתה של עובדים במקומות עבודה המוגדרים כחיוניים דוגמת נמלי האוויר והים, הרכבת, חברת חשמל וכו׳. אלה גם המקומות בהם כלי השביתה הוא הכי אפקטיבי.

החוק כופה על העובדים בוררות בידי מוסד בעל סמכויות דומות לבית הדין לעבודה, ללא זכות ערעור על החלטותיו, כשהפרת ההחלטות תגרור עונשים דרקוניים. כמו כן, החוק אוסר על עובדים לשבות נגד "רפורמות" שהממשלה מקדמת, כלומר נגד תוכניות הפרטה או שינויים מבניים הכוללות התקפות על תנאי העבודה. בנוסף לכך, אוסר החוק לשבות גם למען קידום מטרות רחבות שאינן נוגעות לתנאי ההעסקה הישירים, כמו למשל העלאת שכר המינימום או קליטת עובדי הקבלן.

משמעות דברי נתניהו היא שכדי שהמשק הקפיטליסטי ישגשג, הממשלה צריכה לאסור על העובדים להיאבק נגד העברת נכסים ציבוריים לידי הטייקונים. בנוסף לכך, פרשנים כלכליים קפיטליסטיים אומרים כי יש להגביל את זכות השביתה דווקא של הוועדים החזקים מפני שהם דואגים לכאורה רק לעצמם ולא לכלל העובדים במשק. אך באותה נשימה הם גם תומכים באיסור בחוק על הוועדים החזקים לעשות בדיוק את זה — לשבות בסולידריות עם קבוצות עובדים אחרות.

שביתות של קבוצות העובדים החזקות במשק הן אמצעי מאבק חיוני שיכול למשל למלא תפקיד "שובר שוויון" במאבקים חברתיים כדוגמת המחאה החברתית ב־2011. יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן התבטא בחריפות נגד הניסיונות הקודמים של הממשלה לקדם את חוק הבוררות, וציין ובצדק שזו עילה למלחמה. על ההסתדרות והוועדים להשתמש בכל הכלים שברשותם כדי למנוע מהחוק הזה לעבור.