הרצח המזעזע של שני צעירים בפאב "הסימטא" בדיזינגוף הזכיר לנו שוב כמה מסוכן המשבר המדמם שהממשלה הובילה אותנו אליו. כשעה לפני הפיגוע עברתי בסמוך למקום, יחד עם פעילים נוספים ממאבק סוציאליסטי לאחר שהשתתפנו בהפגנה נגד שכר העוני במגזר הציבורי. הפחד ותחושת חוסר הביטחון בעקבות הרצח ובריחת היורה הם תחושות מוצדקות שעולות בקרב תושבים רבים באזור ת״א. מה שממחיש גם את הפחד של התושבים הפלסטינים לאחר הפיגוע בדומא, כשהרוצחים הכהניסטים הסתובבו חופשיים במאחזים ובין הכפרים באזור במשך שבועות (וסביר להניח שחלקם עדיין חופשיים). בשבוע האחרון רבים בחרו שלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר ולגנים בשל הפחד ולא להמשיך בשגרה.

אך לביבי ולשותפיו אין פתרון. בנט וארדן אף הגדילו לעשות כשהמליצו לציבור לא להתרגש יותר מדי מהפיגועים מכיוון שתאונות הדרכים מסוכנות יותר. ראש הממשלה הגיע בשבת בערב לזירת הפיגוע, באופן חריג יחסית, ופתח בנאום הסתה נגד הציבור הערבי כולו: "כולנו יודעים שיש הסתה פרועה של האסלאם הקיצוני נגד מדינת ישראל במגזר הערבי. הסתה במסגדים, הסתה במערכות החינוך, הסתה ברשתות החברתיות… אינני מוכן לקבל שתי מדינות בישראל, מדינת חוק לרוב אזרחיה ומדינה בתוך מדינה לחלק מאזרחיה במובלעות שאין בהן אכיפת חוק", אמר, והוסיף: "אי־אפשר לומר 'אני ישראלי בזכויות ופלסטיני בחובות'. מי שרוצה להיות ישראלי שיהיה ישראלי עד הסוף, גם בזכויות וגם בחובות". לעומת זאת, כאשר ביבי התייחס לטרוריסטים מהפיגוע בדומא ותומכיהם, היה לו חשוב להדגיש כי "לנסות לחבר את הציונות הדתית עם הקבוצה הזאת זה דבר שעושה עוול גדול מאוד לציבור יקר מאוד שתורם למדינה, נאמן למדינה ותורם לצה״ל".

אבל הדברים של נתניהו לא נובעים רק מהאידיאולוגיה הגזענית שלו, אלא מהרצון לנצל את ההלם והפאניקה מהפיגוע כדי להגביר את הקיטוב הלאומי בחברה, ולחזק את ה"הפרד ומשול" בין יהודים וערבים. הוא מנסה לשכנע את הציבור היהודי שהחברה הערבית־פלסטינית בישראל עומדת מאחורי הפיגוע בת״א ושהדרך לביטחון עוברת במלחמה בה.

ההמשך הישיר של נאום ההסתה בדיזינגוף הגיע בשני בערב עם ההחלטה להתנות את העברת הכספים לרשויות הערביות ב"אכיפת חוק וסדר". לאחר שהממשלה אישרה תוכנית חומש שנועדה להזרים תקציבים שהוחסרו מיישובים ערביים במשך שנים, נתניהו חזר בו והחליט שהממשלה תציב תנאים שונים כמו בנייה לגובה ו"מניעת הסתה". השר יריב לוין הסביר את הרציונל: "הפעלת הסעיפים התקציביים תהיה בכפוף לעקרונות שאנחנו נגבש. ראש מועצה שלא יעמוד בהם לא יקבל את התקציב…", ונתן דוגמה: "אני מצפה מכל ראש מועצה שיש לו תקצוב להקמת תחנת משטרה שייסייע וימצא קרקע ויבנה אותה. אם יתברר שיש ראש מועצה שאומר 'אני לא רוצה תחנת משטרה אצלי ביישוב' אז הוא גם לא יקבל כסף לפארק ציבורי". הממשלה לא מציבה תנאים דומים כשהיא מתקצבת את מובלעות הטרור הכהניסטי בגדה ומספקת למאחזים מבודדים תשתיות חשמל וכבישים כדי שיוכלו להמשיך לשדוד קרקע פלסטינית.

הניסיון למנוע תקציבים מהרשויות הערביות הוא צעד של ענישה קולקטיבית, בדומה להקפאות של העברת כספי המסים של הרשות הפלסטינית, שאין לו דבר וחצי דבר עם שמירת הביטחון.

הפיגוע האחרון בתל אביב הוא עוד חוליה בשרשרת הטרגית של תוצאות מדיניות ״ניהול הסיכסוך״ של נתניהו. גם הפעם ההסתה הגזענית והגברת אמצעי הדיכוי והענישה הקולקטיבית רק יחמירו את המצב ויפחיתו את הביטחון.

התשובה לקמפיין השנאה של נתניהו חייבת להיות מאבק סולידרי רחב גם נגד המדיניות ה"ביטחונית" וגם נגד המדיניות ה"חברתית" של ממשלת נתניהו. מאבק של יהודים וערבים למען מה שהממשלה הזאת לא מספקת לנו: שלום, ביטחון, דיור ופרנסה.

בשביל להשיג ביטחון אמיתי ושלום צריך להיאבק לא רק בטרור נגד יהודים ובטרור הכהניסטי נגד ערבים־פלסטינים, אלא גם בתשתית שמצמיחה אותם — המשך הכיבוש, הדיכוי הלאומי של הפלסטינים והאפליה — שמנציחה ומחריפה את הסכסוך. יש צורך דחוף לארגן דווקא עכשיו הפגנות וצעדות של יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, נגד הפעולות ההרסניות של הממשלה. מאבק משותף מהסוג הזה יכול להחליש את הימין הקיצוני הישראלי וגם להחליש גורמי ימין קיצוני בחברה הערבית־פלסטינית על־ידי הצגת דרך פעולה אפקטיבית להיאבק בדיכוי הברוטלי של הממשלה.

בשביל לקדם בנייה של מאבק כזה בואו ביום שישי (15.01.16) ל"צעדת החופש" של התארגנות "עומדים ביחד نقف معًا". בואו לצעדה החשובה הזאת במחסום המנהרות, להפגין ישראלים ופלסטינים יחד, נגד ממשלת ההתנחלויות הגזענית, נגד הכיבוש והדיכוי ולמען שלום וביטחון.