הניצחון בנוק־אאוט (59.5%!) של ג׳רמי קורבין במירוץ לראשות מפלגת הלייבור בבריטניה הוא לא פחות מרעידת אדמה פוליטית בבריטניה, שגליה מורגשים אף הרחק מהאי הבריטי. קורבין הביס את שלושת יריביו הימנים, שאיש מהם לא השיג מעל 19% מהקולות.

לאחר עשורים במהלכם מדיניות של ריסוק מנגנוני הרווחה, תוכניות הפרטה מסיביות, קיצוצים וצנע יושמה על־ידי כל הממשלות ונתמכה על־ידי כל מפלגות הממסד, כולל הלייבור, נבחר לעמוד בראש המפלגה השנייה בגודלה בבריטניה מנהיג שמתנגד ומציג אלטרנטיבה למדיניות זו.

במהלך הקמפיין קורבין הדגיש שהלייבור צריכה להיות מפלגה שמתנגדת באופן מוחלט ומובילה מאבק כנגד אותן התקפות על האנשים העובדים ולא מפלגה שמציעה "צנע לייט", כפי שעשתה עד כה וכפי שהציעו המועמדים שרצו מולו.

תמיכה המונית במצע שמאלי

קורבין רץ על מצע שמאלי שכלל תמיכה בהשקעה בדיור ציבורי, בביטול שכר הלימוד באוניברסיטאות, בהעלאת שכר המינימום ל־10 ליש״ט לשעה, בהעלאת המיסוי על עשירים, בפירוז בריטניה מנשק גרעיני ובהעברת כספים מתקציב הביטחון לחינוך, לבריאות וליצירת מישרות והזדמנויות לאנשים צעירים.

קורבין קורא גם לביטול החוקים האנטי־דמוקרטיים נגד איגודי העובדים ולהלאמה מחדש של חברות האנרגיה הגדולות ובהן חברות הגז וכן להלאמה מחדש של מערכת הרכבות וניהולה על־ידי נציגי ציבור הנוסעים, עובדי הרכבות והממשלה.

בתחילת הקמפיין קורבין נחשב בתקשורת למועמד חסר סיכוי המחזיק ברעיונות "קיצוניים והזויים", אך דווקא בעזרת הרעיונות האלה הצליח קורבין, בניגוד ליריביו, למלא אולמות בכנסים שערך בכל רחבי בריטניה (כולל בצפון אירלנד וסקוטלנד) במסגרת הקמפיין. לא פעם התקיימו פגישות מאולתרות גם מחוץ לאולמות כשלקהל שהגיע לא נותר מקום בפנים. כך הוא זכה גם בתמיכת כמה מהאיגודים הגדולים במדינה.

קורבין נהפך לנקודת התייחסות והשראה עבור מאות אלפים שחיפשו ייצוג פוליטי למיאוס שלהם מהמפלגות הקיימות. מאז תחילת הקמפיין של קורבין הצטרפו כ־416 אלף הצטרפו כחברים וכתומכים למפלגה על מנת להצביע בבחירות לראשות המפלגה, מאז התפטרותו של היו״ר הקודם אד מיליבנד שהוביל את המפלגה לכישלון בבחירות.

ההסתה נכשלה

מעמד ההון ומשרתיהם החלו לחשוש. התקשורת בבריטניה, שבדומה לישראל נשלטת על־ידי בעלי ההון, ניהלה קמפיין הסתה אינטנסיבי כנגד קורבין. גם בכירים בלייבור הצטרפו לחגיגת ההפחדה והמנגנון הימני של המפלגה פסל את הצטרפותם של עשרות אלפי מתפקדים חדשים — רובם תומכיו של קורבין — באשמת "הסתננות למפלגה".

טוני בלייר, לשעבר רה״מ מטעם הלייבור, אמר שהפוליטיקה של קורבין היא פנטזיה כמו "עליזה בארץ הפלאות". מילים חריפות כאלו לא נאמרו על־ידי נציגי המפלגה נגד תקציב הצנע החדש, שהציגה הממשלה השמרנית וכלל התקפות חריפות על משפחות עובדות, סטודנטים והדיור הציבורי. למעשה רק מיעוט מחברי הפרלמנט מטעם הלייבור הצביעו נגד התקציב, השאר אפילו לא טרחו להגיע להצבעה.

התנגדותו של קורבין לפלישת בריטניה לעיראק ולאפגניסטן (שתרמה לתנאים להיווצרות דאע״ש), בהובלת טוני בלייר כראש ממשלה, וכן תמיכתו במאבק לסיום הכיבוש הצבאי של ישראל בשטחים הפלסטיניים, שימשו כדי להכפישו כתומך טרור, אנטישמי ומכחיש שואה. קורבין התראיין והבהיר (לדוגמא כאן החל מ־8:00) עד כמה האשמות אלו הן חסרות שחר. בפועל, עמדותיו קנו לו תמיכה בקרב ציבור רחב, שדוחה את המדיניות האימפריאליסטית של ממשלות בריטניה באזור.

ההסתה נכשלה ושורה של סקרים התחילו לחשוף את המציאות. לאחר עימות טלוויזיוני בין רביעיית המתמודדים במירוץ לראשות הלייבור (SKY News, 3.9), השיבו 80% מהצופים שקורבין הוא המנצח הגדול בעימות. שני שליש מהם סברו שהעמדה שלו ביחס להתמודדות עם משבר הפליטים היא הטובה ביותר.

אמנם חלק מהמצביעים הימנים יותר שתמכו בלייבור עשויים לנטוש אותה כעת, אבל סקר נוסף הראה ש־52% מהציבור בבריטניה רוצה לראות מפלגת לייבור סוציאליסטית ורדיקלית יותר(!). הנתון אף גבוה יותר (59%) בקרב מצביעי־עבר של המפלגה שנטשו אותה לטובת מפלגת UKIP הימנית־פופוליסטית! לייבור שכזו עשויה לזכות מחדש בתמיכה גם בסקוטלנד.

ממה הם כל כך מפחדים?

בניגוד מוחלט לתמיכה ההמונית לה זכה קורבין ממאות אלפי חברי ותומכי הלייבור, רק כ־8% מתוך 232 נציגי הלייבור בפרלמנט ורק כ־6% מתוך למעלה מ־7,000 נציגי המפלגה ברשויות המקומיות תמכו בבחירתו של קורבין. מה מקור הפער הזה?

מרגרט תאצ׳ר עצמה העידה שההישג הגדול ביותר שלה הוא "טוני בלייר", כלומר העובדה שהלייבור, שהייתה בעבר מפלגת עובדים בבסיסה, אימצה תחת ההנהגה הימנית של בלייר את רעיונות הקפיטליזם הניאו־ליברלי, ממשלותיה הובילו התקפות קשות על ציבור העובדים ומלחמות אימפריאליסטיות.

ה"ניו־לייבור" שיצר בלייר הייתה מפלגת ממסד קפיטליסטית. לכן במשך עשורים הלייבור היתה זירה בלתי אפקטיבית למי שחיפשו קול פוליטי עבור ציבור העובדים והצעירים.

מנגנון המפלגה נגד היו״ר החדש

העובדה שקורבין בכלל הצליח להתמודד היא טעות מקרית. לקורבין אפילו לא היו 35 תומכים מקרב חברי הפרלמנט של המפלגה, שנדרשו כדי להתמודד. רק בעזרת חברי פרלמנט ימנים שמתנגדים לרעיונותיו והסכימו לחתום עבורו מתוך זלזול ביכולתו לנצח מחד ומאידך מתוך חשש, שמירוץ בין שלושה מתמודדים ימנים יגרור עימות עם איגודי העובדים שתורמים למפלגה.

הם הודו שטעו ובראייה לאחור היו מסרבים לחתום. גם ההצטרפות של מאות אלפי תומכים חדשים שתמכו בקורבין התאפשרה בגלל שינוי בשיטת הבחירות שנועד במקור דווקא להפחית עוד יותר את השפעת איגודי העובדים. רצף הטעויות המקרי הזה איפשר לקורבין להתמודד ולנצח אך זהו רק צעד ראשון בדרך.

הניצחון של קורבין לא שינה את המנגנון הימני של המפלגה ולא החליף את אותם נציגים שמתנגדים לכל מה שהוא מייצג. עוד בטרם הבחירות הודיעו כשני־שליש מחברי הפרלמנט מטעם המפלגה שיסרבו לכהן ב"ממשלת הצללים" (מעין "ממשלת אופוזיציה" אלטרנטיבית) תחת הנהגתו ואכן התפטרו בהמוניהם מ"ממשלת הצללים" לאחר בחירתו.

בכיר בצבא הבריטי התראיין בעילום שם ואיים במרד של הקצונה הצבאית במקרה שקורבין ייבחר לראשות הממשלה וינסה להוביל לפירוק הארסנל הגרעיני ולצמצום תקציב הביטחון. אך עוד הרבה קודם לכן, אם קורבין ינסה לממש את סדר היום שבזכותו נבחר ולא יתקפל בפני הימין, מרד של ממש צפוי נגדו בתוך המפלגה.

אך מול המנגנון הפרו־קפיטליסטי של הלייבור, עומד בפועל בסיס למפלגה אחרת לגמרי — מאות האלפים שתמכו בקורבין ומעוניינים לזכות בקול פוליטי משלהם. מדובר בשני מחנות מנוגדים, שמשקפים מעמדות מנוגדים. הניסיון של קורבין לפייס את הימין ולתת לו עמדות השפעה כדי להשיג "אחדות" הוא משענת קנה רצוץ ומסכן את מה שכבר הושג.

שינוי אמיתי מצריך התארגנות למאבק

ההתפתחויות האחרונות מאששות בצורה חדה את מה שהסבירה בעקביות המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס, מפלגת האחות של מאבק סוציאליסטי בבריטניה: הציבור הכללי נמצא הרבה שמאלה ממפלגת הלייבור ויש צמא לקול פוליטי אלטרנטיבי למפלגות ההון.

צפו בראיון של חנה סל, סמזכ״לית המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס

האלפים שפעלו בקמפיין של קורבין צריכים להתארגן עכשיו למאבק נגד תוכניות הקיצוצים של הממשלה וכן להחזרת הדמוקרטיה למפלגת הלייבור, כולל הזכות של חברי המפלגה מהשורה להחליף חברי פרלמנט ונציגי מועצות מקומיות שתומכים או מיישמים תקציבי צנע.

כעת קוראת המפלגה הסוציאליסטית לקורבין לכנס ועידה רחבה של תומכיו ושל כל איגודי העובדים וההתארגנויות החברתיות והפוליטיות, שמתנגדות לצנע במטרה לדון ולהחליט על דרכי פעולה משותפות לחיזוק המאבק בהתקפות הממשלה השמרנית ולבניית מפלגת מאבק אפקטיבית עבור העובדים והצעירים.

כך מירב הכוחות, כולל המפלגה הסוציאליסטית, יוכלו להתגייס לניסיון עוצמתי וחסר פשרות להפוך את הלייבור למפלגת מאבק של העובדים והצעירים. פחות מכך לא יספיק. גם אילו זה יקרה, קשה לצפות מי יצא עם ידו על העליונה בהינתן השליטה הבירוקרטית ההדוקה של הימין במפלגה. אם ניסיון זה ייכשל, על תומכיו של קורבין ואיגודי העובדים המסונפים ללייבור להסיק את המסקנות הדרושות ולהתחיל בבנייה של מפלגה חדשה מחוץ ללייבור.

בינתיים הצהירה 'הקואליציה האיגוד־מקצועית וסוציאליסטית' (TUSCׂׂׂׂׂ), במסגרתה פועלת גם המפלגה הסוציאליסטית, שלא תעמיד מתמודדים בבחירות המקומיות נגד מועמדים של הלייבור שיצהירו כי לא יצביעו בעד יישום הקיצוצים והצנע ברשויות המקומיות. אולם ההערכה היא כי לאור התמיכה הדלה בקורבין בקרבם, יהיה מדובר באחוז קטן מהמתמודדים. בשאר המקרים תעמיד TUSC מועמדים מטעמה המחויבים ב־100% להתנגדות לצנע.

המפץ הפוליטי בבריטניה חושף את הפוטנציאל של רעיונות שמאליים וסוציאליסטיים בתקופה הזו ומצטרף לשורה של התפתחויות דומות כמו ההישגים של מפלגת "פודמוס" החדשה בספרד ועלייתה לשלטון ביוון של ממשלת "סיריזה" הראשונה בינואר השנה בהבטחה להפסיק את מדיניות הצנע.

אך ממשלת סיריזה, שעברה צד וכיום מקדמת מדיניות צנע בעצמה, היא גם תמרור אזהרה. אפילו יישום של הדרישות השמאליות הבסיסיות שמופיעות במצע של קורבין ואינן כוללות לדוגמה את הלאמת הבנקים אלא רק פיקוח עליהם, לא יתאפשר ללא יישום מדיניות סוציאליסטית שתפרוץ את גבולות הקפיטליזם המשברי. רעיונות כאלה נחוצים לבניית קול פוליטי לעובדים ולצעירים בבריטניה, יוון, ספרד וגם כאן.