במקביל למתקפותיו בעיראק ובלוב, ארגון "המדינה האסלאמית" (דאע״ש) נערך בכוחות מתוגברים למתקפה על חאלב, העיר הגדולה ביותר בסוריה, שמפרבריה נהדף רק בתחילת השנה. בשבועות האחרונים השלים הארגון את כיבוש תדמור, בהמשך להשתלטויות על מחנה הפליטים הפלסטיני אל־ירמוכ בפאתי דמשק ועל שטחים נוספים.

ניאל מלהולנד, חבר המזכירות הבינלאומית של ה־CWI — התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית בה שותפה מאבק סוציאליסטי — סוקר את ההתפתחויות האחרונות ומדגיש מסקנות חשובות לגבי הרקע לאירועים והכיוון האפשרי לפתרון.

באמצע מאי כבשו כוחות דאע״ש את העיר רמאדי, בירת מחוז אנבאר, המחוז הגדול ביותר בעיראק. בתוך ימים ספורים נפלה לידיהם גם העיר העתיקה תדמור בסוריה. בשתי הארצות הובילה שוב התקדמות הבזק של אותם כוחות ג׳יהאדיסטיים סוניים להתקפלות כוחות הצבא של השלטונות המרכזיים, למנוסת פליטים ולתנופה משמעותית נוספת ל"מדינה האסלאמית".

לפי התוכניות של השלטון בבגדאד והממשל האמריקאי, דאע״ש היה אמור להיות בשלב הזה במגננה בעיראק.

מוקדם יותר השנה, דאע״ש נחל תבוסה בקרבות כתוצאה משילוב של התנגדות כורדית והפצצות אוויריות שביצעה הקואליציה בהובלת ארה״ב בכובאני שבצפון סוריה, ובהמשך נהדפו כוחותיו גם מהעיר תיכרית שבמרכז עיראק. בצפון עיראק אולץ הארגון לסגת משטח של כ־20 אלף קמ״ר.

אף שההפצצות המערביות הסבו נזקים לדאע״ש, אין להן כל יכולת להשתוות ללוחמה קרקעית, ואילו כוחות הקרקע הצבאיים של השלטון בבגדאד נחשפו כבלתי כשירים ומושחתים. בדומה למה שאירע עם נפילתה הדרמטית של העיר מוסול בשנה שעברה, הצבא העיראקי נמלט מפני המתקפה של דאע״ש על רמאדי והותיר מאחור נשק ארטילרי ותחמושת. כוחות דאע״ש המשיכו בדרכם מזרחה לכיוון בגדאד (הנמצאת כ־110 ק״מ משם) ותקפו את העיירה חוסייבה א־שרקייה, הסמוכה לרמאדי. מדובר בכישלון מהדהד למדיניות ארה״ב, שמקדמת את בנייתו מחדש של צבא עיראק ותגבור שלו בעזרת הפצצות אוויריות במטרה להביס את דאע״ש. כך גם התוכנית ל"הפעלת" שבטים סוניים נגד דאע״ש נמצאת על הקרשים.

בסוריה, כוחות 'עילית' הנאמנים לנשיא בשאר אסד הוצבו כדי להגן על שדות הגז האסטרטגיים מצפון לתדמור. אך ברגע שהקרב החל להסלים הם הסגירו את השטח לידי דאע״ש והותירו אספקה גדולה של תחמושת מאחור. לפי הערכות שונות, דאע״ש שולט כעת ביותר ממחצית משטחה של סוריה.

יותר משההישגים של דאע״ש משקפים את חוזקו של הארגון הזה, הם משקפים את חולשתם של המשטרים המרכזיים הן בסוריה והן בעיראק: המשטר הברוטלי של משפחת אסד היפלה נגד הרוב הסוני במשך עשורים והשלטון השיעי־בעיקרו בבגדאד מעורר פחד ותיעוב מצד המיעוט הסוני ברחבי עיראק.

נפילת רמאדי ותדמור רק הוסיפה לרשימה הארוכה של האסונות ההומניטריים בשתי הארצות השכנות. מעל 25,000 תושבים נמלטו מרמאדי, כמו גם כשליש מתוך מאתיים אלף התושבים בסביבתה של תדמור. אלה שנותרו מאחור מתמודדים עם הברבריות של שלטון דאע״ש. הקבוצה האסלמיסטית הפונדמנטליסטית פירסמה ברשתות החברתיות תמונות של גופות גברים שהוצאו־להורג ברחובות. בנוסף, לאחר שהחריב אתרי עתיקות בעיראק, קיימת סכנה ממשית שדאע״ש יהרוס את השרידים העתיקים באתר המורשת העולמית של אונסק״ו בתדמור.

ממשלת עיראק מסתמכת כעת על מיליציות שיעיות שיובילו את ההתנגדות לדאע״ש והשתלטות מחודשת על רמאדי ועל כלל השטח של מחוז אנבאר, בעל הרוב הסוני. אלא שיישום התוכנית הזאת צפוי רק ללבות עוד יותר מתיחויות עדתיות ולגרור זוועות חדשות. לפי ארגון 'משמר זכויות האדם' (Human Rights Watch), מיליציות שיעיות וכוחות מיוחדים עיראקיים ביצעו פשעי מלחמה, ובהם בזיזה, הצתה, עינויים והוצאות־להורג ללא משפט של סונים, כשלקחו מידי דאע״ש את השליטה על העיר אמרלי שבצפון עיראק בספטמבר שעבר. בעוד שהפעולות המפלצתיות של דאע״ש, כמו עריפות הראשים, נענות בגינויים נחרצים מצד ממשלות במערב, מעשים ברבריים דומים שמבצעים בעלי־ברית שיעים של ארה״ב בעיראק עוברים במידה רבה ללא התייחסות.

בקרב חוגים שליטים בארה״ב, מתקיים ויכוח בשאלה איך להתמודד עם דאע״ש. כ־5,000 חיילי רגלים אמריקאים מוצבים בעיראק בתפקיד "יועצים מיוחדים". קולות בוושינגטון קוראים להגדלה משמעותית של מספר החיילים האמריקאים בשטח. אולם אובמה מעוניין בינתיים להימנע מהסתבכות נוספת של ארה״ב בעימות קרקעי ממושך, מדמם ויקר בעיראק, ללא כל ערבות להצלחה בהשגת היעדים.

בסוריה, ההפצצות האוויריות שמובילה ארה״ב מיועדות לתמוך במורדים ה"מתונים" הן נגד דאע״ש והן נגד משטר אסד. תקציב של כחצי מיליארד דולר משמש להכשרתן של מיליציות מורדים. אך בהתחשב בחוסר האפקטיביות של חלקים גדולים מהכוחות המתנגדים למשטר אסד, אותו סיוע אמריקאי מגיע למעשה בסופו של דבר גם לידי ה"שלוחה" המקומית של אל־קאעדה, חזית א־נוס׳רה, שנמצאת בסכסוך עם דאע״ש.

מעל מיליון הרוגים

המדיניות האמריקאית והמערבית באזור מתאפיינת בסתירות חריפות ובצביעות. זו תולדה של יותר מתריסר שנים של תוקפנות אימפריאליסטית, מלחמות בלתי חוקיות, כיבוש עקוב־מדם והפצצות במסגרת "התערבויות" צבאיות, מלוב ועד סוריה. מוערך כי מעל מיליון בני־אדם נהרגו כתוצאה ממרחץ הדמים שיצרו פעולותיהן של ארה״ב, בריטניה ומעצמות מערביות נוספות. השיקולים המנחים את צעדי המעצמות המתערבות במזרח התיכון הם השגתן של מטרות גיאו־אסטרטגיות חשובות מבחינתן, הבטחת שליטה בנפט וגריפת רווחי עתק עבור תאגידי ענק — ולא חייהם של עמי האזור.

מדיניות ארה״ב במזרח התיכון נשענת בין השאר על שיטות "הפרד ומשול", שמשסות זה בזה סונים ושיעים. אולם כתוצאה מכך הם גם יוצרים מפלצות, כמו דאע״ש, שאין להם שליטה עליהן. בגלגול הראשון שלו, הכוח הג׳יהאדיסטי הסוני היה חלק מהמרד הסוני נגד המשטר השיעי בעיראק, שזוכה לגיבוי ארה״ב. לאחר התפוררות תנועת ה"התעוררות" הסונית — כששבטים סוניים שילבו כוחות, תחילה בחסות צבא ארה״ב, כנגד השלטון המקומי של אל־קאעדה — ג׳יהאדיסטים רבים נהרו לקחת חלק במלחמת האזרחים שהתפתחה בסוריה. חלק מהכוחות האלה עברו מוטציה לכדי ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם [סוריה הגדולה]", דאע״ש. הם גדלו במהירות כחלק מהכוחות המתנגדים למשטר אסד, שזכו לחימוש ומימון מהמשטרים הריאקציוניים של מדינות המפרץ (בעלות־ברית קרובות של ארה״ב). מסוחררים מניצחונות בשדה־הקרב הן נגד אסד והן נגד פלגים ג׳יהאדיסטיים מתחרים, כוחות דאע״ש נהרו חזרה לתוך עיראק והשיגו תמיכה באזורים סוניים שסבלו משנים של דיכוי והתעמרות מצד המשטר שבשליטה שיעית בבגדאד.

מעגל הדמים ממחיש איך על בסיס החברה הקפיטליסטית והשלטון של אליטות ריאקציוניות וכוחות המקדמים כיתתיות עדתית, המזרח התיכון נמצא במסלול הידרדרות קשה לעימותים ולאסונות הומניטריים נוספים. את הדרך ליציאה ממה שמצטייר כעת כסיוט בלתי נגמר יכולים לסלול רק האנשים העובדים והעניים במזרח התיכון, בחיבור עם מעמד העובדים ברמה הבינלאומית.

הפוטנציאל להליכה בכיוון הזה נראה בבירור במהלך "האביב הערבי", כשתנועות המונים של עובדים ועניים הפילו רודנים בתוניסיה ובמצרים. אולם לתנועות האלו, שפרצו לאחר עשורים תחת דיקטטורות, היתה חסרה אז הנהגה פוליטית נחושה, שתתייצב באופן נחרץ בצד של מעמד העובדים ושתוכל לגייס בהצלחה את ההמונים למערכה נגד העריצים המקומיים ונגד מערכת הניצול הקפיטליסטית. מהסיבה הזאת, מהפכת־הנגד, בחסות מעצמות המערב, הצליחה לגבור — מה שהתבטא בחזרה של גנרל "חזק" לשלטון במצרים ובהסטת תנועות האופוזיציה ההמוניות בלוב ובתוניסיה ממסלולן לעבר סדר־יום ריאקציוני, עדתי ושבטי.

מאבק והסתמכות על התארגנות עצמית

למרות זאת, ההמונים במזרח התיכון, תוך התמודדות עם הניסיונות המרים ביותר, ישובו ויפנו לנתיב של מאבק המוני, נגד משטרי דיכוי ונגד כלל כוחות השיסוי העדתי.

העובדה שחלק מהתושבים הסונים מקבלים בשלב הזה בזרועות פתוחות את השלטון הימי־ביניימי של דאע״ש או מגלים מידה של סובלנות כלפיו רק מעידה על עומק השנאה שלהם לשלטונות בבגדאד ובדמשק. הם מקווים שהשלטון החדש יביא להפסקת הרדיפה השיעית נגדם ול"יציבות" ו"חוק וסדר". אולם מציאות החיים תחת הברבריות הפונדמנטליסטית תעורר בסופו של דבר סונים רבים להתנגד לדאע״ש. העיתונאי האירי, פטריק קוקברן, דיווח באחרונה על המצב המזעזע בו חיים תושבים סונים בשטחים שבשליטת דאע״ש בעיראק, כש"נישואי ג׳יהאד" נכפים על ילדות וכל דבר ממוזיקה וריקודים ועד להאכלת יונים נאסר בחוק.

כדי לשים קץ לזוועות המלחמה והמצוקות החברתיות, האנשים העובדים והעניים בעיראק, בסוריה ובשאר המזרח התיכון יכולים להסתמך רק על התארגנות עצמית. כדי לארגן הגנה עצמית של כלל הקהילות והמיעוטים, מה שנחוץ הוא בנייה בשטח של תנועה עצמאית רחבה ומאוחדת של עובדים ועניים. עם תוכנית סוציאליסטית, תנועה כזו תוכל למצוא שותפות ושותפים מקרב מעמד העובדים ברמה האזורית והבינלאומית במאבקה להפלתם של משטרים מושחתים, לסילוק ההתערבויות והתכתיבים האימפריאליסטיים, לעקירת הפוליטיקאים והמיליציות הריאקציוניים שמלבים שסעים עדתיים, ולמען ארגון מחדש של החברה על בסיס דמוקרטי וסוציאליסטי.