פרשת השחיתות המסועפת שזכתה לכינוי על שמה של מפלגת "ישראל ביתנו" הביאה לרשימת חשודים מתארכת של בעלי תפקידים, ובהם: סגנית שר הפנים, שר התיירות לשעבר, מנכ״ל משרד החקלאות, ראשי מועצות אזוריות (כולל מרשויות בהתנחלויות), יו״ר חברת הרכבת הקלה, מנכ״ל הרשות למלחמה בסמים ויו״ר איגוד הכדורסל לשעבר.

לפי הקלטות של אחד החשודים בפרשה, שפורסמו בערוץ 10, הפרשה עשויה לסבך גם את שר השיכון לשעבר אריאל אטיאס מש״ס, את מנהיג ש״ס דרעי, את הח״כים אלקין ואדלשטיין מהליכוד, ואת גפני מיהדות־התורה.

החשודה המרכזית בפרשה, סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום מישראל־ביתנו, ממשיכה להשתמש בחסינותה הפרלמנטרית בשביל להימנע ממעצר. באופן אירוני, קירשנבאום, שיזמה בזמנו ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת המימון של עמותות שמאליות, נחשדת כעת בין השאר בגריפת מיליוני שקלים מכספי משלמי המסים לכיסה.

הפרשה שהולכת ונחשפת בתקופה האחרונה, ומסתכמת למעשה בסדרה של פרשות שחיתות שונות, כוללת, לפי החשדות, פעילות שיטתית של מתן ולקיחת שוחד, הטיית מכרזים ומינוי מקורבים. פרטיה מספקים הצצה אל נדבך שלם של התנהלות מושחתת מאחורי הקלעים של ממשלת ההון וההתנחלויות היוצאת.

פרצה קוראת לגנב, והגנבים (לכאורה!) מישראל־ביתנו, ממספר מפלגות קפיטליסטיות נוספות ומעמותות ימין שונות הצליחו להתלבש על סדרה שלמה של פרצות. אלו מייצגות בשורה התחתונה תוצאה של מדיניות ההפרטה, הייבוש התקציבי של השירותים הציבוריים והיעדר מנגנוני פיקוח דמוקרטיים במגזר הציבורי. גם הזרמת התקציבים הציבוריים למפעל ההתנחלויות באמצעות "החטיבה להתיישבות יהודית" ועמותות ימין קיצוני, תחת איפול תקשורתי כבד, סיפקה קרקע פורייה במיוחד לשיטת גזירת הקופונים בה נחשדים קירשנבאום ושות׳.

"שוק שחור" של תקציבים

העובדה שמרבית הרשויות העירוניות והגופים הפועלים בתחומי הרווחה סובלים ממחסור כרוני בתקצוב הביאה להיווצרות "שוק שחור" של תקציבים ממשלתיים ש"נמכרו" לפי החשד בעבור שוחד, טובות הנאה ומינוי מקורבים.

בשנת 2003 הובילו ממשלת שרון ושר האוצר דאז נתניהו קיצוצים דרקוניים בתקציבי האיזון שמעבירה המדינה למרבית הרשויות המקומיות. הקיצוץ בתקציב, שלא הוחזר עד היום, גרר בחלק מהרשויות משבר של ממש, כולל הלנות שכר מתמשכות לעובדים. אין ספק שבמצב שנוצר חיפשו חלק מראשי הרשויות דרכים "יצירתיות" לגיוס תקציבים באמצעות חנופה לפוליטיקאים, עזרה בפריימריז וכן, גם שוחד.

כפי שהסבירה ממלאת־מקום ראש העיר כרמיאל, רינה גרינברג, בראיון לערוץ הכנסת בעניין קבלת תקציבים לעיר מ"הכספים הקואליציוניים" של ישראל־ביתנו: "אנחנו בפריפריה, ואין לנו מענקים ושום דבר. פניתי לפאינה קירשנבאום באחד הביקורים שלה לפני 8 חודשים ושאלתי אם אפשר לעזור... ידעתי שעוזרים בכספים קואליציוניים, וגם אני בקשתי כמו שאחרים מבקשים" (ערוץ הכנסת, 28.12).

במקרה של עיריית כרמיאל, עדיין לא ברור אם העברת התקציבים לעירייה נעשתה בעבור מתן שוחד ומינוי מקורבים. בעיריית עפולה, לעומת זאת, החשד הוא שהרשות העירונית זכתה לתקציב של 4 מיליון שקל מהכספים הקואליציוניים של ישראל־ביתנו בתמורה למינויו של עסקן המפלגה בוריס יוניס לתפקיד סגן ראש העיר. המתווך בעסקה היה רמי טייב, ראש המטה של השר יובל שטייניץ. דפוס הפעולה הזה חזר על עצמו כנראה בשורה של מועצות עירוניות, עמותות וגופים ציבוריים.

לפי החשד, בכירים בישראל־ביתנו דרשו לא רק מינוי מקורבים אלא גם כסף, שהועבר אליהם באמצעות רכישת שירותים פיקטיביים מגורמים המקורבים אליהם. כך לדוגמה, רשויות מקומיות שקיבלו תקציבים ממשלתיים בהוראת ישראל־ביתנו קיבלו גם הוראה לרכוש "שירותי פרסום" מאתר החדשות בשפה הרוסיתizrus שנמצא בבעלותו של מישה פלקוב, מי שהיה בעבר יועץ התקשורת של ליברמן ולאחר מכן של נתניהו. פלקוב מבוקש על־ידי המשטרה, אך מקום הימצאו לא נודע, והוא הצליח לייצר חרושת שמועות שלא היתה מביישת סרט ריגול.

ההתנחלויות בשטחי הגדה המערבית עשו עסקאות סיבוביות דומות, אלא שבמקרה שלהן הכסף הועבר ככל הנראה ישירות לקופה השמנה של מועצת יש״ע. לפני כשנה שודר בערוץ 2, בתוכנית "אולפן שישי", תחקיר שחשף כיצד רשויות של התנחלויות בשטחים קיבלו מענק ממשלתי מיוחד ממשרד הפנים בהוראת שר הפנים דאז אלי ישי, בתנאי שרק 20% ממנו ישמשו את המועצה ויתר הכסף יעבור לידי מועצת יש״ע (שהיא עמותה פרטית לכל דבר ועניין). מי ששימש מנכ״ל מועצת יש״ע באותה התקופה הוא לא אחר מיו״ר "הבית היהודי" נפתלי בנט.

שיטת "הכספים הקואליציוניים"

בעקבות חשיפת הפרשה הפך לפיד את ההתנגדות להסדר של חלוקת "כספים קואליציוניים" לאחת הסוגיות המרכזיות בקמפיין הבחירות של "יש עתיד". אלא שבתקציב המדינה האחרון שהגיש לפיד כשר האוצר לממשלה בחודש אוקטובר, לפני שפוטר, עמד הסעיף של "כספים קואליציוניים" על 530 מיליון שקל. מדובר בפועל בכספי שוחד, שנועדו לקנות את תמיכתן של יתר מפלגות הקואליציה בתקציב.

חלק מאותם כספים היה מיועד למשרד החינוך, שנשלט אז על־ידי "יש עתיד". העיתונאי רביב דרוקר חשף ב־7 בינואר בערוץ 10 כיצד לשכתו של שר החינוך שי פירון — שמכחיש מעורבות אישית — סידרה למדרשות של הציונות הדתית ("אשכולות") משני צדי הקו הירוק תוספת תקציב של 4.5 מיליון שקלים בתנאי ש־80% מהכסף שיוקצב להן יוחזר לעמותה בשם "פנימה" המקורבת לפירון.

מפעל ההתנחלויות במוקד הפרשה

שלא במפתיע, אחד הגופים המרכזיים שנמצאים בלב פרשת השחיתות הוא "החטיבה להתיישבות" — המשמשת זרוע ביצועית של הממשלה לבניית התנחלויות בשטחים ופרויקטים של "ייהוד" בנגב ובגליל. החטיבה, המשתייכת להסתדרות הציונית, זוכה לתקציב ממשלתי ענקי אך רשמית היא אינה גוף ממשלתי. הממשלה מעדיפה משיקולי תדמית, לחץ בינלאומי ואחריות משפטית, להוציא חלק ניכר מהבנייה בהתנחלויות ל"מיקור חוץ".

הכספים שעוברים אל "החטיבה להתיישבות" בפועל גבוהים במאות אחוזים מהתקציב המקורי שלה. כך למשל, בשנת 2014 תקציב החטיבה אמור היה להסתכם ב־52 מיליון שקל אך זינק כמעט פי עשרה לחצי מיליארד שקל (TheMarker, 31.12).

הפשיטה המשטרתית על משרדי החטיבה קשורה לעניין פעוט יחסית בהתחשב בסכומים שהיא מגלגלת. בחודש שעבר חשף ערוץ 10 הקלטות של המנכ״ל לשעבר של "החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע״מ", חיים בן שושן, בהן הוא מספר כיצד גרשון מסיקה, ראש מועצת השומרון שנעצר באחרונה, העביר שוחד לקירשנבאום עבור כיסוי גירעונות של התאגיד הפרטי — כלומר של מפעל ההתנחלויות. בן שושן טוען כי גם השר לשעבר אטיאס והח״כים אלקין, אדלשטיין, דרעי וגפני היו מעורבים בהעברת הכספים.

"קפיטליזם של מקורבים"

העיתונות הקפיטליסטית בישראל קוראת למערכת לחקור, לשפוט ולהוקיע מי ש"דבקה בו" שחיתות כדי לגאול את הכלכלה הישראלית מ"קפיטליזם של מקורבים". אך בניגוד לדוֹגמה הניאו־ליברלית שגורסת כי הפרטה היא הפתרון לשחיתות בחברות הממשלתיות ובמשרדי הממשלה, דווקא הכנסת מניע הרווח למוסדות הציבוריים יצרה רשת מסואבת במיוחד של גופים פרטיים המגייסים תקציבים לפעילותם השוטפת באמצעות שוחד ישיר ועקיף לפקידים, שרים, חברי כנסת ומנכ״לים במשרדי ממשלה, ללא כל פיקוח ציבורי.

בנוסף לכך, האיפול התקשורתי הכבד שמוטל על תחזוקת הכיבוש וההתנחלויות בשטחים, עקב שיקולים פוליטיים רחבים יותר של הממסד הקפיטליסטי בישראל ושל הימין ההתנחלותי, תורם בעצמו ליצירת קרקע פורייה לעסקאות מפוקפקות.

כיוון שמפעל ההתנחלויות שנוי במחלוקת בציבור הישראלי וברמה הבינלאומית, חלקים משמעותיים מהתקצוב שלו מכספי משלמי הסמים נעשים בהיחבא, הרחק מעיני הציבור. כך למשל, הניסיונות להכפיף את תקציב "החטיבה להתיישבות" לתקנות חופש המידע נחסמו על־ידי יו״ר ועדת החוקה של הכנסת, ח״כ דוד רותם מישראל־ביתנו. רותם טען כי חשיפת התקציבים עשויה לסבך את המדינה בתביעות בבג״ץ.

לכן הגשת כתבי האישום הצפויה וחילופי התפקידים במשרדי הממשלה לאחר הבחירות אינם מבטיחים שום שינוי מהותי במצב הקיים. ה"פרצות" האמיתיות שנוצלו על־ידי הגנבים התורנים — ייבוש תקציבי, הפרטה, מפעל ההתנחלויות והיעדר פיקוח דמוקרטי — הן חלק אינטגרלי מהמערכת הקיימת. עד לעקירתן, הגנבים הבאים ימשיכו לתפור חליפות.

הדרך לעקור את השחיתות מהפוליטיקה:

■ הגבלת שכר הח״כים ונציגים ברשויות המקומיות למשכורת עובדים ממוצעת. חובת חשיפה של כלל הנכסים וההכנסות הכספיות של המכהנים בתפקידים ציבוריים. קביעת מנגנונים שיאפשרו להדיח ולהחליף באופן דמוקרטי נציגי ציבור בכל עת.

■ ביטול כל הקיצוצים במענקי האיזון לרשויות המקומיות. תקצוב מלא של השירותים החברתיים, שיינתנו באופן שוויוני ויופעלו תחת ועדים מנהלים דמוקרטיים, שיכללו נציגויות מטעם עובדי ומשתמשי השירותים.

■ סגירת "החטיבה להתיישבות יהודית" והפסקה של כל תקצוב ציבורי ישיר או עקיף למועצת יש״ע ושאר עמותות המתנחלים. סוף לכיבוש השטחים הפלסטיניים ופירוק מפעל ההתנחלויות.

■ חלופה למפלגות הממסד הקפיטליסטיות: הקמת מפלגה סוציאליסטית של ציבור העובדים, יהודים וערבים, שתוביל את המערכה נגד שלטון ההון ולמען צדק חברתי ושלום.

■ ביטול כל ההפרטות. העברה לבעלות ציבורית, תחת פיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים, של הבנקים, התאגידים הגדולים ומשאבי הטבע, במטרה לקיים משק שיתנהל באופן דמוקרטי לתועלת ולרווחת הכלל.