בסוף השבוע שעבר, 26–27 בדצמבר, התקיים בתל אביב כנס סוציאליזם 2014.

אחרי שנה לא פשוטה של מלחמה והעמקה של השסע הלאומי, כ־150 אישה ואיש, יהודים וערבים, לקחו חלק באירוע שכלל דיונים עשירים בהשתתפות הקהל, דיווחים ממאבקים, דיבייטים והרצאות סביב נושאים אקטואליים, היסטוריים ותיאורטיים שקשורים במאבק לשינוי סוציאליסטי ולשלום — וביום שישי בערב גם הופיעו באירוע מספר זמרי מחאה.

שורה של נציגי ונציגות עובדים, עובדים מאורגנים — לרבות ממגדל־ביטוח, קווים, איגוד העובדים הסוציאליים, מעונות נשי חירות, רכבת ישראל, נמל חיפה, רשות שדות התעופה — כמו גם נציגי מאבקים מזירות שונות — ובהם המאבק נגד פינויי משפחות בגבעת עמל בת״א והמאבק נגד נישול ערביי הנגב — ופעילים ופעילות חברתיים וסוציאליסטיים השתתפו כדוברים בפאנלים וגם מהקהל, לצד רבים שהגיעו מאזורים שונים בארץ.

שלי דביר: דרושה תנועה עירונית חדשה, סוציאליסטית

הכנס נפתח ביום שישי בפאנל שעסק במשבר הדיור ובמאבקים נגד פינוי משפחות מבתיהן על רקע כלכלי או גזעני.

נאור קפולניק, שהציג את הדיון, הסביר איך כל התוכניות הקפיטליסטיות שהוצעו לפתרון משבר מחירי הדיור מאז מחאת 2011 כשלו. ההתבססות על שוק הדיור הפרטי הביאה בעיקר להעשרת קבלנים פרטיים ובנקים. שנת 2014 הסתיימה כמו זו שלפניה בשבירת שיא חדש בהיקף לקיחת משכנתאות. נאור הציע צעדים אפקטיביים לפתרון מצוקת הדיור, שיכללו פיקוח עירוני אפקטיבי על גובה מחירי השכירות לצד בנייה מסיבית, בתקנים סביבתיים מחמירים, של דיור ציבורי ראוי ונגיש בשכירות זולה.

נציגת ועד תושבי שכונת גבעת עמל בתל אביב, רונית כהן, תיארה איך הקואליציה של רון חולדאי (חבר מפלגת "העבודה") במועצת העיר מפנה תושבים מבתיהם, שנמצאים בעיקר על קרקע בבעלות עירונית, וזאת כדי לאפשר ליצחק תשובה ולטייקונים נוספים לבנות במקום מגדלי יוקרה. רונית קראה לבאי ובאות הכנס להגיע לגבעת עמל לחזק את המחאה נגד סבב הפינויים בשכונה.

חברת האופוזיציה היחידה כיום למדיניות חולדאי במועצת העיר, שלי דביר, הזכירה שבכנס סוציאליזם 2013 היא שיתפה את הקהל בוויכוח שהתעורר בתנועת "עיר לכולנו" בשאלת הכניסה לקואליציה. היא סיפרה שהחליטה בהמשך להתעקש עקרונית להמשיך להציב חלופה למדיניות של חולדאי וסירבה לחבור לשאר סיעת "עיר לכולנו" שהצטרפה לקואליציה. שלי קראה בכנס להקמת תנועה עירונית חדשה, שתפעל כחלק מסדר־יום סוציאליסטי בשטח ובמועצה, בראש ובראשונה להצלת קרקעות הציבור מהפרטה.

מנכ״ל מועצת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, פאדי מסמרה, סקר את המשך המאבק להכרה בכפרים ולסיום מדיניות האפליה והנישול הגזעניים של ערביי הנגב ושל הציבור הערבי־פלסטיני בישראל בכלל. בשנה שעברה הצליח המאבק נגד תוכנית פראוור, שפאדי היה אחד ממארגניו, לבלום לבינתיים תוכנית פינוי מסיבית. פאדי קרא להתגבר על השסע הלאומי בין אנשים עובדים ועניים ערבים ויהודים ולקדם שיתוף־פעולה בין המאבק נגד נישול ערביי הנגב למאבק תושבי גבעת עמל ולחזק את שני המאבקים.

גיל ולך, נציגת מאבק סוציאליסטי בפאנל, דיברה על הפוטנציאל לשבור את הבידוד של המאבקים השונים ולהגיע להישגים, בייחוד אם ההסתדרות וארגוני עובדים אחרים יטילו את משקלם בעניין.

המאבק במשכורות העוני ובהפרטה

נציגי עובדים המאורגנים בהסתדרות ובכוח לעובדים לקחו חלק בפאנל שעסק באתגרים שבפני העבודה המאורגנת.

יו״ר ועד עובדי מגדל, מודי גת, סיפר על ניסיונות הבעלים, שלמה אליהו, לטרפד את הקמת הוועד, והסביר שההכרזה המתוקשרת של אליהו על העלאת שכר המינימום לעובדים היא למעשה ויתור נמוך מדרישת העובדים בנושא. יו״ר ועד מעונות נשי חירות, ענת שחף, שבה והדגישה את החשיבות של מאבקי התאגדות כאמצעי חיוני להגנה ולשיפור תנאי העבודה.

חבר הנהגת ארגון כוח לעובדים, עמי וטורי, הצהיר כי כוח לעובדים מחויב להיאבק להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה (5,580 שקל לחודש) לפחות ואף ישקלו צעדים ארגוניים בהתאם לצורך.

בכנס סוציאליזם 2013 עמי הציע לארגן קמפיין של חברי ועדים וארגוני עובדים סביב הדרישה שמאבק סוציאליסטי קידמה להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה. כוח לעובדים אימץ את הדרישה וח״כ דב חנין (חד״ש) הפך אותה להצעת־חוק. הקמפיין איתגר את יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שהוביל לבסוף את ההסתדרות לאיים בשביתה כללית בנושא.

שי גלי, רכז איגוד־מקצועי במאבק סוציאליסטי, שהנחה את הדיון, התייחס להסכם שהושג בין ההסתדרות למעבידים על העלאת שכר המינימום ב־16% בתוך שנתיים ל־5,000 שקל לחודש (27 שקל לשעה). שי הסביר שהוויתור הזה למעשה מוגבל ולא צפוי לפתור את בעיית שכר העוני. ההסתדרות השיגה את ההעלאה ללא צעדים ארגוניים, כך שבמאבק מאורגן, הדגיש אור דר ממאבק סוציאליסטי, ניתן בהחלט להשיג יותר, ובפרט את ההעלאה המשמעותית הנחוצה.

שוב הועלה הרעיון של קידום דיון ושיתוף־פעולה ישיר בין חברי ועדי עובדים לטובת קידום המאבקים השונים, כולל באמצעות פורום משותף.

יו״ר ועד המחוז הדרומי של רכבת ישראל, ערן בן־דוד, דיבר מהקהל על ההשלכות ההרסניות של הפרטת התחזוקה לידי חברת קבלן והודיע שוועד העובדים ימשיך לפעול נגד איום ההפרטה.

יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, חנוך ליבנה, שנבצר ממנו להשתתף השנה בכנס, שלח מסר בו הזהיר ועדים מליפול לעיסוק־יתר בארגון אירועים חברתיים על חשבון התמקדות בסיבת הקיום של הוועד: מאבק על תנאי העבודה.

על רקע מאבק ההתאגדות של עובדי חברת האוטובוסים קווים והמחאה של נהגי אוטובוסים בירושלים נגד תקיפות גזעניות, סירטט מוראד עטון, חבר ועד עובדי קווים ממזרח ירושלים, את תמונת המצב בשטח. ההנהלה לא בוחלת בהסתה ובקידום של סכסכנות גזענית בין עובדים יהודים וערבים, אבל המאבק נמשך. בשביתת העובדים שנערכה שבוע לפני הכנס נרשמה השתתפות שיא של נהגים יהודים וערבים. חבר ועד נוסף מקווים, נידאל ע׳יאת, נאם גם הוא באירוע.

הדס צוקרט, חברת מזכירות איגוד העובדים הסוציאליים ודוברת תנועת עתידנו, סיפרה שהאיגוד נתקל במנטרה הקבועה שאין תקציב להעלאת שכר בגלל המלחמה של הקיץ האחרון, אך הבהירה שהאיגוד יצטרך לצאת למאבק שכר משמעותי בשנה הבאה.

המאבק לשלום ונגד הכיבוש והימין הקיצוני

הכנס התקיים ארבעה חודשים בלבד לאחר סבב המלחמה האחרון ובתום שנה של הסלמה קשה בסכסוך הלאומי.

בהרצאה שקדמה לדיון בנושא, שחר בן־חורין, חבר מזכירות מאבק סוציאליסטי, הצביע על ההקשר המוכחש שבו מתקיים הסכסוך: דיכוי לאומי מול מאבק לשחרור לאומי. ההתעקשות היהירה של שלטון הימין על המשך הדיקטטורה של המצור, הכיבוש וההתנחלויות הובילה ישירות למשבר ולמלחמה. פתרון אמיתי תלוי במאבק נחרץ במדיניות הימין ולמען שלום צודק ושוויוני במסגרת שתי מדינות סוציאליסטיות ודמוקרטיות, עם שוויון זכויות מלא למיעוטים, כחלק ממאבק לשינוי סוציאליסטי במזרח התיכון.

עומר פינצ׳וק הסביר איך למרות המעצרים של פעילי להב״ה, מדיניות ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו היא שסייעה מלכתחילה ישירות ובעקיפין להתחזקות הגורמים הכהניסטיים, הניאו־פשיסטיים. עומר הזהיר שללא בנייה של שמאל סוציאליסטי חזק בשטח שייתן תשובות רציניות למצוקות הכלכליות, החברתיות והביטחוניות, הימין הכהניסטי ינצל את המצוקות האלו כדי לגייס תמיכה בעזרת הסתה גזענית.

דיון מרתק נוסף, שהציג ג׳אן מזאוי, עסק בגישה המרקסיסטית לנושא הלאומיות, לסכסוכים לאומיים ולתנועות לאומיות, ודיון אחר, שהציגה נטע מוסט, התמקד במשבר במזרח התיכון ובמגמות של מהפכה ומהפכת־נגד בשנים האחרונות, החל מהתקוממויות "האביב הערבי" ועד למלחמות האזרחים בעיראק ובסוריה.

יו״ר נוער מרצ: נתנגד לכניסה לממשלה מפריטה

את הדיבייט שנערך בין מאבק סוציאליסטי לנוער מרצ סביב השאלה האם ניתן לתקן את הכלכלה הקפיטליסטית, הציב יובל שׂורק, שהנחה את הדיון, בהקשר של המשבר החמור שמטלטל את המערכת הקפיטליסטית הבינלאומית בשנים האחרונות.

יו״ר נוער מרצ אלירן ביחובסקי הצהיר כי הוא אינו שותף מלא למצע הכלכלי של מרצ: הוא רואה עצמו סוציאליסט. אלירן ביקר את הרקורד של מרצ כמפלגה ששיתפה פעולה עם הפרטות ושלא העלתה ביקורת על הקפיטליזם. לדבריו, הוא מגיע לכנס סוציאליזם בשנים האחרונות ושואב רעיונות שהוא מנסה לקדם במרצ. אולם לדעתו יש לפעול במפלגה "שנמצאת בקונצנזוס" כמרצ, לצורך קידום מערכה הדרגתית להשגת רפורמות, עד לשלב שבו יושגו לכאורה די רפורמות כדי לאפשר החלפה של המערכת הכלכלית עצמה.

אורי בר־שלום אגמון, חבר הוועד הארצי של מאבק סוציאליסטי, הסביר שחשוב להיאבק להשגת רפורמות שישפרו את תנאי המחיה, אבל שכל עוד הכלכלה נשארת בת־ערובה בידי קומץ בעלי ההון, כל רפורמה שנשיג תהיה תחת איום מתמיד, במיוחד על רקע המשבר בכלכלה הקפיטליסטית בעולם. גם כיום מרצ אינה תורמת להסקת המסקנות הנחוצות לגבי כישלון הקפיטליזם ולגבי הצורך להיאבק להעברת הבנקים, המונופולים ומשאבי הטבע לבעלות ציבורית, ולמען תכנון כלכלי דמוקרטי שיחליף את עריצות ההון.

מנהיגת מרצ זהבה גלאון מכריזה שמרצ שואפת להיות חלק מהממשלה הקפיטליסטית הבאה (אם זו תורכב על־ידי מפלגת "העבודה"). בדומה לממשלות קודמות בהן ישבה מרצ, בכל קונסטלציה זו צפויה להיות ממשלה שבשורה התחתונה תמשיך להוביל התקפות על מעמד העובדים בישראל וגם תמשיך בדיכוי הלאומי של הפלסטינים ובכך תנציח את הסכסוך. אלירן נשאל בנושא ואמר שנוער מרצ בראשותו יתנגד להשתתפות בממשלה שתקדם קיצוצים והפרטות.

בניית שמאל סוציאליסטי

בפאנל שעסק במאבק בסקסיזם השתתפו קשת זמיר ממאבק סוציאליסטי; רותם אלישע, שיזמה קמפיין נגד אפליה מגדרית בקוד לבוש בבתי ספר; נעמה לזימי, פעילת "מפסיקות לשתוק" ו"הפורום הפמיניסטי" בכוח לעובדים; איתי יהודאי, פעיל "ארגון סרט לבן"; וסוהיר דקסה־חלבי ממאבק סוציאליסטי, חברת מזכירות איגוד העובדים הסוציאליים. הדוברות הדגישו את הצורך בהתארגנות בשטח למאבק אפקטיבי בסקסיזם וחלקן קישרו את המאבק באלימות ובאפליה כלפי נשים למאבק רחב יותר לשינוי סוציאליסטי.

דיונים נוספים נערכו בנושאים המהפכה הטכנולוגית במאה ה־21, המשבר הסביבתי, תיאוריה מרקסיסטית ועשרים שנה לנפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

את המושב המסכם, תחת הכותרת "לקראת בחירות 2015 — בניית שמאל סוציאליסטי", הנחתה איריס זמיר, שתיארה את הרקע להתפרקות ממשלת נתניהו וגם את המחסור בקול סוציאליסטי שייצג את ציבור העובדים, היהודים והערבים כאחד. נוף עזרן, נציגה באגודת הסטודנטים במכללת "סמינר הקיבוצים", הסבירה איך גם נציגי סטודנטים יכולים לעזור לעורר דיון בקמפוס ולדחוף את האגודות לפעולה.

רמי איתן הסביר את הקריאה של מאבק סוציאליסטי מתחילת השנה לקדם מסגרת מאבק פוליטית רחבה חדשה, "חזית סוציאליסטית", שתציב חלופה ברורה מול מפלגות הממסד הקפיטליסטיות והלאומניות, כצעד לקראת בנייה של מפלגה רחבה חדשה של ציבור העובדים ובמטרה לפנות לשכבות חדשות שנדחפות למאבק.

סוניה גרוש, יו״ר מפלגת השמאל הסוציאליסטית (SLP) באוסטריה, נאמה באירוע. סוניה דיברה על התעוררות המחאות והמאבקים נגד מדיניות הצנע ברחבי אירופה ועל הקשר ההדוק שבין מאבק נגד הגזירות הכלכליות למאבק אפקטיבי בימין הקיצוני. במהלך המושב הוקרנו גם סרטונים עם מסרי סולידריות מפעילות ופעילים סוציאליסטים בארצות־הברית, דרום־אפריקה, אירלנד ובלגיה.

הבחירות הקרובות מעידות שוב שהמשימה של בניית שמאל סוציאליסטי בישראל נותרה חיונית, הסביר יאשה מארמר, חבר מזכירות מאבק סוציאליסטי, שסיכם את הכנס עם התייחסות לשורה הארוכה של המאבקים והנושאים שנידונו בסוף השבוע, עם הפנים להישגים ולניצחונות במאבקים הבאים. כמה ממשתתפי הכנס הצטרפו למאבק סוציאליסטי במהלכו במטרה להציב על סדר היום את הצורך בהתארגנות של מעמד העובדים, יהודים וערבים, ולהיאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה ולשלום.