ב־9 בספטמבר הגיעו מעל 600 תושבים זועמים לישיבת המועצה המקומית בפרגוסון, פרבר עני של העיר סנט לואיס במדינת מיזורי שבארה״ב. הם הגיעו למחות על הרצח של מייקל בראון, תלמיד תיכון שחור בן 18,שנרצח לפני חודש על ידי שוטר לבן. התושבים מחו על העובדה כי חודש לאחר המקרה, השוטר היורה טרם נעצר או הועמד לדין. הם מחו על ההתנהלות הגזענית של המשטרה והרשויות המקומיות, שהופכות כל צעיר שחור בפרבר למטרה פוטנציאלית.

בראון נורה ב־10 באוגוסט. שש יריות הרגו אותו במקום. הוא לא היה חמוש, ולפי עדי ראייה שהיו בזירת ההתרחשות, לפני שנורה הוא גם הרים ידיים. גופתו פונתה מהרחוב רק לאחר מספר שעות.

המוות של בראון הצית הפגנות זעם יומיומיות בפרגוסון, שנמשכו לאורך שלושה שבועות ארוכים. בהפגנות השתתפו אלפי תושבים מקומיים בעיקר צעירות וצעירים שמחו נגד הדיכוי והאלימות המשטרתית כלפי שחורים.

הנתון המזעזע, שממחיש את הרקע למקרה הוא שבכל 26 שעות בממוצע גבר או אישה שחורים נורים למוות על־ידי המשטרה או המשמר האזרחי בארה״ב.

כבר באותו לילה, לאחר הרצח של בראון, התארגנה צעדת מחאה לתחנת המשטרה. בסופה התקיימה עצרת בה נאמו מספר עדי ראייה, שהפריכו את הטענה של השוטר היורה, כי בראון ניסה לגנוב את האקדח שלו.

המשטרה מצדה הפכה את אזור ההפגנה לאזור מלחמה. המפגנים "זכו" לאלימות משטרתית ברוטלית כולל שימוש בגז מדמיע, כדורי גומי ופרובוקציות מצד קציני משטרה שקראו למפגינים "חיות". כתבים שהגיעו לסקר את ההפגנות הפכו למטרות בעצמם: המשטרה פיזרה לעברם גז מדמיע, הורתה להפסיק את הסיקור ושני כתבים נעצרו.

באותו השבוע המשטרה ירתה למוות בצעיר שחור נוסף. הזעם התגבר ואיתו גם המחאה ברחובות. התגובה של הרשויות היתה: הטלת עוצר על הפרבר ופריסה של המשמר הלאומי ברחובות. המשמר הלאומי הוא כוח צבאי לכל דבר ועניין, והתושבים מחו על הכיבוש הצבאי של השכונות והרחובות שלהם. על הרקע הזה, נוצרו אפילו קשרי סולידריות בין מפגינים בפרגוסון לצעירים מהשטחים הפלסטיניים הכבושים, שחלקו ברשתות החברתיות ניסיון בהתמודדות עם גז מדמיע.

אך הדיכוי הברוטלי לא הצליח להכניע את המפגינים ולעצור את תנועת המחאה. ההפגנות נהפכו להפרות עוצר המוניות. השדרה הראשית של פרגוסון נהפכה עבור צעירים רבים ל"כיכר תחריר" מקומית. כל ערב מיד אחרי העבודה התארגנו הפגנות, אסיפות וצעדות בהשתתפות אלפים, וזאת למרות העוצר, המעצרים, הדיכוי והאלימות המשטרתית הכבדה.

עוני וגזענות באמריקה של אובמה

שישית מאוכלוסיית מיזורי (מיליון מתוך שישה מיליון תושבים) חיה בעוני. אחוז העוני בפרגסון בקרב שחורים עומד על 40%, ולא מדובר במצב ייחודי לאזור זה. המצב דומה בערים רבות ברחבי ארה״ב. שחורים מתמודדים עם עוני ואבטלה בממדים קטסטרופליים.

תושבי הפרבר העני פרגוסון, ש־70% מתושביו הם שחורים, מבינים היטב כי ללא שינוי מהותי בחברה הם עלולים להיות "מייקל בראון" הבא. אותם צעירים מפוכחים מאשליות באובמה, הנשיא השחור הראשון, ומהמפלגה הדמוקרטית. הם דחו גם דמויות כמו ג׳סי ג׳קסון או אל שרפטון, המזוהים עם ההנהגה השחורה המסורתית, שמחוברת בטבורה למפלגה הדמוקרטית. שניהם התקבלו בקריאות בוז, כשניסו לשכנע את המפגינים בפרגוסון לחזור הביתה ולחכות שהצדק ייעשה על־ידי המערכת.

הצעירים והצעירות שיצאו לרחוב מכירים את המערכת הזאת טוב מדי — מערכת גזענית של אי־שוויון במישרות, בחינוך, בדיור... מבחינתם רק הם עצמם יוכלו לדאוג שהצדק ייעשה עבור מייקל בראון ושאר הקורבנות הרבים של האלימות הגזענית הממוסדת.

לצד צעדי הדיכוי, חלקים מהממסד האמריקאי מנסים לנכס ולמסמס את התנועה שהתפתחה בפרגוסון. דוגמה לזה אפשר לראות בביקורה של איינלה וונזאט, אשת טלוויזיה מהתחנה של אופרה ווינפרי, במהלכו ניסתה לשכנע את המפגינים בפרגוסון ללכת הביתה, כיוון שלדבריה "הם לא יודעים מה הם רוצים מעצמם".

וונזאט אספה סביבה 13 בחורים שחורים (רק גברים), מקצתם היוו חלק אינטגרלי מהתנועה בפרגוסון וחלקם מאזורים אחרים ומקושרים היטב למפלגה הדמוקרטית. היא הכריזה עליהם כ"הנהגה של המאבק" ועל עצמה בתור הקואצ׳רית שלהם. כמעט מיותר לציין שפעילים מובילים, מרכזיים ולוחמניים עם מחויבות אמיתית למאבק, לא הוזמנו להיות חלק מה"הנהגה" המלכותית הזאת.

למרות ההתגייסות של התושבים בפרגוסון להפגנות וההשראה שהן מעוררות ברחבי ארצות הברית, האיגודים המקצועיים באותו אזור טרם נכנסו לתמונה. אבל קבוצה של עובדים בחברת המשלוחים הענקית UPS במיניאפוליס, במדינת מינסוטה שבצפון, יצאו בקמפיין סולידריות עם המאבק במיזורי וקראו לעמיתיהם לעבודה לנקוט צעדים ארגוניים נגד משלוחים לפרגוסון של ציוד משטרתי וצבאי "לאכיפת החוק", המשמש בפועל לדיכוי הפגנות. הקמפיין הזה אמנם לא נתמך על־ידי האיגוד ב־UPS, אך הוא בהחלט מצביע על התפקיד שיכול להיות לאיגודים במאבק.

פעילי תנועת "אלטרנטיבה סוציאליסטית", התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי בארצות הברית, מעורבים במחאה בפרגוסון ובהרחבת הסולידריות עימה ברחבי ארצות הברית. בפלאייר שהפיצו פעילי התנועה בהפגנות הסוערות של חודש אוגוסט, הם קראו להתגייסות של האיגודים למאבק ולהקמת ועדת חקירה עצמאית, שתחקור את כל ההתנהלות של המשטרה בפרגוסון, ותתנהל תחת פיקוח של התארגנויות תושבים וארגוני העובדים.

כמו כן, הם קראו לחבר בין התנועה בפרגוסון והמאבק בגזענות לבניית תנועה של מעמד העובדים, צעירים, שחורים ומהגרים, שתאבק למען מישרות, דיור, בריאות, חינוך ורווחה שוויוניים לכל, ללא הבדל צבע עור, דת או מין. תנועה כזו, שתתרחב לשאר ארה״ב ותיאבק לסוציאליזם, תוכל לסלול את הדרך לעתיד נקי מגזענות, דיכוי וניצול.