המלחמה שמנהלת ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו ברצועת עזה, תוך הולכת שולל של הציבור הישראלי, מחקה משפחות שלמות בהינד עפעף וגבתה כבר את חייהם של כ־1,000 פלסטינים, בהם כ־200 ילדים, בנוסף ל־43 חיילים ישראלים ו־3 אזרחים בשטח ישראל — בהם אזרח בדואי שמדיניות גזענית שללה את זכותו למיגונית ועובד מהגר תאילנדי שאולץ לעבוד תחת אש. המחאה נגד המלחמה מתרחבת בישראל, בגדה המערבית וברמה הבינלאומית.

בישראל הפגינו אלפים בנצרת, בכפר כנא ובאום אל־פחם, ועוד מאות לקחו חלק בהפגנות בתל אביב, ירושלים, חיפה ובמוקדים נוספים. ההפגנות התארגנו למרות מאמצים של משטרת ישראל ושל חלקים נוספים בממסד הישראלי לסכל אותן לצורך השתקה ודיכוי פוליטי של המחאה נגד המלחמה, הכיבוש והגזענות. כך למשל עצרה החודש המשטרה מאות רבות של פלסטינים אזרחי ישראל, רבים מהם קטינים. בין העצורים גם חברי מועצת העיר נצרת. גל המעצרים כלל מקרים של אלימות משטרתית קשה, השפלות ופגיעה בזכויות משפטיות בסיסיות. באופן מרשים, כאמור, ניסיונות ההפללה והדיכוי לא מנעו התרחבות של ההפגנות.

ביום שני (21.7), בעקבות מרחץ הדמים בשכונת שג׳אעיה בעזה, בו נספו מעל מאה בני־אדם, התארגנה שביתת מחאה עממית ביוזמת האיגודים הפלסטיניים בגדה המערבית וועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. השביתה שיתקה חלק מהפעילות הכלכלית בשטחי הרשות הפלסטינית וביישובים הערביים בישראל. אמנם עקב היעדר גיבוי איגוד־מקצועי רחב יותר — הנהגת ההסתדרות הכללית פירסמה הצהרת תמיכה שערורייתית במלחמה — לא מדובר היה בשביתה כללית של עובדים, למעט בשירותים הציבוריים ברשות הפלסטינית. אולם השביתה כללה אלפי עסקים קטנים, ובנוסף אפילו סניפי הבנקים לאומי, דיסקונט והפועלים נותרו סגורים בכמה מהיישובים לאחר שהנהלות הסניפים חששו להפר את השביתה. אלפים לקחו חלק בהפגנות שליוו את השביתה והניפו תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו.

בתגובה לשביתה קרא שר החוץ אביגדור ליברמן ("ישראל ביתנו") להחרים עסקים בבעלות ערבית שהושבתו. ליברמן, שסקרי דעת קהל שונים הצביעו בתקופה האחרונה על אובדן תמיכה משמעותי למפלגתו, נואש להתחרות בשר הכלכלה נפתלי בנט ("הבית היהודי") בפרובוקציות ובהסתה גזענית.

מחאה המונית בגדה המערבית

המחאה בגדה המערבית מתרחבת. הפגנות משמעותיות נערכו בירושלים המזרחית, רמאללה, טולכרם, בית לחם, חברון, שכם, חווארה, מחסום ג׳למה שמצפון לג׳נין, חוסאן, בית אוּמר, חלחול, בלעין, בית פֿג׳אר, מחנה הפליטים אל־ערוב ובמוקדים נוספים. הפגנה לוחמנית התקיימה גם מול ההתנחלות בית־אל בסמוך לרמאללה.

ביום חמישי יצאו לרחובות רבבות בני אדם במוקדים שונים ברחבי הגדה המערבית. אלפים הפגינו בשכם. ההפגנה הגדולה ביותר, בהשתתפות כ־20,000 פלסטינים, היתה צעדת המחאה שיצאה ממחנה הפליטים אל־אמערי שליד רמאללה עד למחסום קלנדיה שבכניסה למזרח ירושלים.

זו לא רק ההפגנה הגדולה ביותר שהתארגנה עד עכשיו בשטחים הפלסטיניים נגד המלחמה אלא גם אחת הגדולות שנערכו בכלל בגדה המערבית בשנים האחרונות. המפגינים קראו קריאות סולידריות עם תושבי עזה וצעדו באומץ תחת דיכוי צבאי כבד. בריקדה של צמיגים בוערים הוקמה כדי לבלום את התקפות הצבא, וזיקוקים נורו באוויר. בבית לחם הקימו מפגינים בריקדה מכלי רכב ומכולות אשפה.

המלחמה ברצועת עזה מקלה את היד על ההדק לדיכוי מחאות, במיוחד בשטחים הכבושים. כוחות צבא ישראליים פועלים לדיכוי ההפגנות ובשורה של הפגנות פתחו גם בירי באש חיה לעבר מפגינים. מפגין אחד נהרג בקלנדיה לאחר שנורה בראשו ומעל מאה מפגינים נפצעו. מאז יום שלישי (22.7) נמנו 10 חללים ולמעלה מ־600 פצועים (נכון ל־27.7). מהדיווחים עד כה עולה כי כפי הנראה אחד ההרוגים נורה בפיגוע ירי שביצע מתנחל מרכב חולף לעבר קבוצת מתפללים שיצאה ממסגד בחווארה.

בעיתונות הישראלית הממסדית עיקר הקולות הם של עיתונות מגויסת שאינה מבקרת מהותית את פעולות השלטון אלא משמשת עבורו כלב שמירה נגד ביקורת. כך מסיתים כלי תקשורת מגויסים נגד ההפגנות מנקודת המבט של הממסד הישראלי ומגדירים אותן "הפרות סדר". אבל את ה"סדר" של המלחמה הזאת והמשך המצור, הכיבוש וההתנחלויות חייבים להפר! זה האינטרס של הפלסטינים החיים תחת דיכוי לאומי, וזה גם האינטרס של מעמד העובדים הישראלי, שכן לא תהיה לו כל דרך לשלום ללא תמיכה בסיום הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים.

ממשלת נתניהו מפחדת ממאבק המוני. הוא מאיים על חופש הפעולה שלה. הוא מסוגל להכריח אותה לסיים את המלחמה. אחת הסיבות המרכזיות שבגללן ממשלת נתניהו הקודמת נמנעה מפלישה קרקעית ב־2012, בשונה מ־2008/9, היתה החשש שלה שהזעם על הרג המוני של פלסטינים יצית מחאה רחבה בקרב פלסטינים וברחבי האזור, ואף יגרור את ביטול הסכם השלום בין מצרים לישראל. במלחמה הפעם משטר א־סיסי התגייס לגיבוי של ממשלת נתניהו ושל הפגיעה בפלסטינים, אולם הפגנות המוניות בשטחים הפלסטיניים עשויות לעורר מחדש גם הפגנות נגד שיתוף הפעולה של המשטר המצרי עם המצור על עזה.

תמיכה בהפגנות

לפלסטינים בשטחים אין אפשרות מעשית טובה יותר מחזרה לנתיב של מאבק המוני נגד הכיבוש ולשחרור לאומי. ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו לא תוותר על הכיבוש וההתנחלויות מרצונה. הממשלות הקפיטליסטיות בעולם ומשטרי הליגה הערבית שמשלמים לפעמים מס־שפתיים למצוקה של הפלסטינים ממשיכים לשתף פעולה ואף להביע סולידריות עם ממשלת הימין הישראלית, כולל בסבב המלחמה הנוכחי. שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית עם ישראל הוכיח כבר שהיא אינה מסוגלת להגן על ביטחונם של הפלסטינים או להוביל מאבק אפקטיבי לסיום הכיבוש הקולוניאלי בשטחים הפלסטיניים ולשחרור מדיכוי לאומי.

בניגוד למבוי הסתום שמציעות לפלסטינים הפת״ח והחמאס, רק חזרה לנתיב של מחאה ומאבק המוניים ברוח האינתיפאדה הראשונה — שגררה את ישראל לראשונה למה שהוגדר כמשא ומתן לשלום — תוכל לקדם משמעותית את סיום הכיבוש ופירוק מפעל ההתנחלויות, ולכן תוכל לעזור לקדם גם את פתרון הסכסוך הלאומי ואת המאבק לשלום. הקמת ועדות פעולה דמוקרטיות בשטחים תוכל לסייע לחזק ולארגן את המאבק הזה, כדי לגייס ציבור רחב יותר, כמו גם לסייע להגנת המפגינים.

אם ההפגנות הפלסטיניות נגד המלחמה והמשך המצור והכיבוש יתרחבו ל"אביב פלסטיני" הן יוכלו לעורר השראה ותקווה בקרב המונים השואפים לדמוקרטיה ולצדק חברתי באזור כולו וברמה הבינלאומית. הן יוכלו להתחבר גם עם המחאה של הציבור הערבי־פלסטיני בישראל נגד אפליה ודיכוי לאומי. והן יוכלו אף לקרוא לעובדים וצעירים ישראלים שנאבקים בשלטון ההון בישראל לשלב כוחות במאבק לצדק חברתי ולשלום צודק, על בסיס סיום הדיכוי הלאומי של הפלסטינים והבטחת חיי רווחה וביטחון שוויוניים במסגרת שתי מדינות דמוקרטיות, סוציאליסטיות ושוות־זכויות, כחלק מהמאבק לשינוי פני האזור. במקביל למאמצים להרחיב בישראל את המחאה נגד המלחמה ונגד ממשלת הימין, האפשרות של מחאה המונית בשטחים צריכה לזכות לתמיכה ולסולידריות.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת:

• לעצור את מלחמת השולל של ממשלת ההון וההתנחלויות — לא למרחץ הדמים ולא לשימוש בחיילים כבשר־תותחים בעוד מלחמה לצורך שיקום היוקרה של שרי הממשלה! בעיות הסכסוך הלאומי לא ייפתרו באמצעים צבאיים.
• להרחיב את המחאה בישראל נגד המלחמה, המצור והכיבוש, נגד הגזענות והימין הקיצוני ולמען שלום, שוויון וצדק חברתי! כן להתגייסות של נציגי ונציגות עובדים לתמיכה במחאה.
• סולידריות עם ההפגנות בגדה המערבית — תמיכה במחאה ובמאבק המוניים של הפלסטינים, תחת שליטתם הדמוקרטית, נגד הכיבוש והמצור ולשחרור מכל סוג של דיכוי לאומי.
• לשים סוף לתקיפות ולמדיניות המצור על רצועת עזה. סוף לענישה קולקטיבית. סוף למדיניות ההתנקשויות. סוף לכליאה בלא משפט של תושבים. להוציא את הצבא מהשטחים! סוף לכיבוש השטחים הפלסטיניים. לפרק את מפעל ההתנחלויות.
• כן למדינה פלסטינית עצמאית, סוציאליסטית ודמוקרטית לצדה של ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, עם שתי בירות בירושלים ושוויון זכויות מלא למיעוטים, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.