הגירעון התקציבי הוא ההפרש שבין הכנסות המדינה לבין ההוצאות שלה. רוב המדינות מנהלות גירעון בשיעור כלשהו, ומממנות אותו בעיקר על ידי הנפקת איגרות חוב ממשלתיות, שאותן הן מוכרות לציבור ולבנקים — מקומיים וזרים.

על פי הגישה הכלכלית הניאו־ליברלית, יש לשאוף לגירעון מצומצם ככל האפשר, בעיקר באמצעות קיצוץ בהוצאות הממשלה, מפני שגירעונות גדולים המכוסים על ידי הנפקת איגרות חוב (שפירושה למעשה הדפסת כסף) מובילים לאינפלציה המערערת את יציבות הכלכלה.

לפי הגישה הקיינסיאנית לעומת זאת, גירעון גדול הכרחי ורצוי דווקא בתקופות של מיתון כדי לפצות על החולשה של המגזר הפרטי באמצעות השקעות ממשלתיות ("מדיניות אנטי־מחזורית").

לגבי הגירעון של כ־40 מיליארד שקל שנוצר בשנה האחרונה, בעיקר בגלל הירידה בהכנסות המדינה מגביית מסים בעקבות ההאטה העולמית שהגיעה גם למשק הישראלי, כמה מתומכי הגישה הקיינסיאנית קוראים פשוט לאפשר חריגה משיעור הגירעון המקובל. אלא שכל עוד השיטה הקפיטליסטית נותרת על כנה, הגירעון בתקציב של השנה הנוכחית יוביל לקיצוצים בשנים הבאות שיפגעו בשירותים חברתיים חיוניים.

חשוב גם לשאול כיצד נוצר הגירעון. במקרה הישראלי, הגירעון אינו רק תוצאה של ההאטה הכלכלית העולמית וגם אינו נובע מנדיבות יוצאת דופן בשכר שמשלמת הממשלה לעובדי המגזר הציבורי. בעשור האחרון, כחלק ממדיניות מכוונת של "ממשלה קטנה", הופחתו שיעורי המס הישיר — מס הכנסה ומס חברות. מכך הרוויח מיעוט של שכירים בעלי משכורות גבוהות וחברות — בעיקר החברות הגדולות והרווחיות ביותר, שבאופן אבסורדי משלמות שיעורי מס נמוכים מרוב השכירים או העצמאים הקטנים.

הדוגמה הבולטת ביותר היא של חברת התרופות טבע, שב־2012 הרוויחה 1.6 מיליארד דולר ושילמה מסים בסך 5 מיליון דולר בלבד (0.3%), אבל התופעה רחבה בהרבה: לפי נתוני משרד האוצר, הגידול בהטבות המס גרם לכך שבזמן שרווחי המאיון העליון של החברות המרוויחות עלו בשיעור של 128% בשנים 2004–2009, גביית מס חברות מהן עלתה בשיעור של 26% בלבד.

סוציאליסטים קוראים לכן להגדלת המיסוי על ההון בשיעור דרסטי, כולל הטלת מס בשיעור גבוה על ירושות (מס עיזבון) ומס עושר, וכן להלאמת הבנקים, משאבי הטבע ושאר תאגידי הענק תחת ניהול דמוקרטי של העובדים באופן שיאפשר להפחית את נטל המס על העובדים, להעלות בשיעור ניכר את שכר המינימום, לבנות דיור ציבורי ואיכותי ולממן שירותים חברתיים — בריאות, חינוך ורווחה — איכותיים לכלל הציבור.