הכתבה פורסמה בעיתון המאבק שיצא החודש לפני סבב ההסלמה האחרון בדרום וברצועת עזה.

ממשלת נתניהו החליטה שוב לקראת הבחירות בישראל, באופן "חד־צדדי", לבנות עוד מאות יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. בד־בבד היא הודיעה שתגיב בצעדי ענישה חריפים שיפגעו בביטחונם ובמצבם הכלכלי של תושבי הרשות הפלסטינית אם נשיא הרשות וארגון השחרור הפלסטיני (אש״ף), מחמוד עבאס, יבקש להעלות להצבעה בעצרת הכללית של האו״ם הצעה להכרה סמלית במדינת פלסטין בגבולות 1967 כמדינה משקיפה באו״ם. נתניהו וליברמן מגדירים זאת כצעד "חד־צדדי" כדי להסית וליצור רושם שקרי שמדובר בצעד תוקפני כלפי תושבי ישראל, ובעיקר כדי לטשטש את האופי האנטי־דמוקרטי של ממשלתם ואת צעדי התוקפנות החד־צדדיים האמיתיים שהם מובילים כחלק ממאמציהם להנציח את מפעל ההתנחלויות ואת הסכסוך הישראלי־פלסטיני.

ל"ליכוד ביתנו" יש אינטרס ברור להביא להסלמה בסכסוך ערב הבחירות כדי שיוכלו לגרוף קולות באמצעות דמגוגיה לאומנית ולדחוק לשוליים את העיסוק במשבר החברתי בישראל. ליברמן איים במיטוט הרשות ובקבינט של נתניהו דנו בשורה של צעדים לפגיעה בפלסטינים אם רוב מדינות העולם אכן יצביעו בעד ההצעה. אחרי הכול, רוב מדינות העולם כבר הכירו במדינת פלסטין לפני למעלה משני עשורים. העצרת הכללית של האו״ם אף החליטה שהיא "מכירה בהכרזה על מדינת פלסטין על־ידי המועצה הלאומית הפלסטינית ב־15 בנובמבר 1988" (הכרזת העצמאות הפלסטינית נערכה על רקע התקוממות ההמונים, האינתיפאדה, נגד הכיבוש באותה העת).

מנהיגי אש״ף והרשות זוכים כיום לביקורת גוברת על כך שדרך המו״מ שהציעו בשני העשורים האחרונים לא הצליחה להביא לסיום הכיבוש הצבאי, המדיני והכלכלי של השטחים הפלסטיניים, לפירוק ההתנחלויות ולמימוש הזכות הבסיסית להגדרה עצמית. הם נתקלים במחאה עממית גוברת כנגד שיתוף הפעולה המתמשך שלהם עם הסטטוס־קוו הבלתי־נסבל וגם כנגד ההשלכות הכלכליות הקשות של ההסכמים עם ממשלת ישראל. שעה שהם רואים במחאה ברחובות איום על מעמדם ופועלים כדי לרמוס אותה בכוח, פנייתם לאו״ם נעשית למעשה כצעד נואש להציג התקדמות כלשהי במאבק לשחרור לאומי. הבקשה החדשה, אם אכן תובא להצבעה, מגיעה לאחר שהבקשה לקבל הכרה מלאה מהאו״ם נגנזה בשנה שעברה בעקבות לחץ מצד ישראל וארה״ב על "מועצת הביטחון" — גוף מצומצם הנשלט על־ידי המעצמות הגדולות והיחידי שיכול לאשר קבלת מדינות חדשות לאו״ם.

למרבה הצער, בעוד ששוויון בין העמים הוא תנאי יסוד לשלום, גם אם תועלה ההצעה, הנציגים הפלסטינים באו״ם עדיין יהיו מופלים ביחס לנציגים הישראלים ותנאי המחיה של התושבים הפלסטינים החיים תחת כיבוש לא ישתפרו. אך כל ניסיון של ממשלת נתניהו לנצל את פניית הרשות לאו״ם לצורך הסלמת הסכסוך הלאומי באמצעות הטלת גזירות חדשות על תושבי הרשות, ולצורך הסחת דעת מהבעיות החברתיות הבוערות בישראל, צריך להיתקל במחאה ובהתנגדות חד־משמעית מצד ארגוני העובדים והתנועות החברתיות בישראל, השואפים לצדק חברתי ושלום צודק.