למרבה המזל לא היו נפגעים בפיגוע המשולב בליל שישי האחרון, 27 באפריל, שבמהלכו הושלכו בשכונת שפירא שבדרום תל־אביב חמישה בקבוקי תבערה לעבר גן ילדים ומספר דירות שבהן מתגוררים פליטים מסודן ומאריתריאה. בגן הילדים שהותקף ישנו באותה השעה מספר ילדים ובאחת מהדירות שהותקפו פתחו המחבלים את החלון והשליכו את בקבוק התבערה פנימה. הפיגוע כמעט ולא זכה לסיקור בתקשורת הממסדית.

בתגובה התארגנה עוד באותו היום בשכונת שפירא משמרת מחאה של כמאה איש, שבחלקם הגדול מתגוררים בשכונות דרום תל אביב, כולל מספר פליטים. גם פעילים ממאבק סוציאליסטי לקחו חלק באירוע. המחאה הופנתה נגד הסכסכנות הגזענית שגורמי ימין קיצוני מלבים בשכונות ולמען פרנסה בכבוד, מגורים, חינוך ושירותי רווחה לכל תושבי השכונות. תושבים רבים בשכונה ששמעו על הפיגוע הביעו סלידה ממנו. עם זאת, במהלך משמרת המחאה התפתח ויכוח קולני עם מספר תושבים ותיקים מהשכונה, אשר חלקם לא שמעו כלל על הפיגוע, ואחרים שבעקבות ההידרדרות במצב החברתי בשכונה הולכו שולל אחרי ההסתה של הימין הקיצוני נגד הפליטים.

הפיגוע שבוצע על רקע גזעני אינו רק תוצר של הסכסכנים הכהניסטים בהנהגת ח״כ מיכאל בן ארי. הכהניסטים מנגנים על מצוקות התושבים הוותיקים והמרוששים ומשסעים אותם באוכלוסייה הענייה של הפליטים. אולם עיקר ההסתה ועיקר ההזנחה של התשתיות, של הדירות, של המישרות ושל השירותים החברתיים, מגיעים מהעירייה ובמיוחד מהממשלה. הפליטים רוכזו במכוון ובאופן ציני בשכונות הכי מרוששות, שקורסות מבחינה חברתית, וזאת ללא ההשקעה המאסיווית הדרושה של משאבים כדי לפתור את הבעיות של התושבים הוותיקים והחדשים. הנתונים מראים שתחומים רבים העירייה מפלה באופן חד־משמעי ובוטה את שכונות דרום העיר לטובת השכונות העשירות ביותר. ראש העיר רון חולדאי, שהשמיע גינוי רפה וצבוע לפיגוע, עסוק יותר בהפיכת תל־אביב לעיר לעשירים ובדחיקת רגליהן של המשפחות העובדות מהשורה.

הממשלה מצידה מסיתה השכם והערב נגד פליטים ומהגרי עבודה, מסמנת אותם כשעירים־לעזאזל, רודפת אותם ומגרשת אותם. למעשה, בניית מתקן הכליאה הגדול בעולם, מעין מחנה ריכוז, לפליטים ולמהגרי עבודה על־ידי הממשלה הוא למעשה "פיגוע" חמור יותר מהשלכת בקבוקי התבערה.

האחריות הראשית למצוקה החברתית־כלכלית ולאלימות הרחוב הגוברת היא על הרשויות. חיי תושבים, ותיקים ופליטים, נרמסים בשל מדיניות קפיטליסטית אטומה. המאבק צריך להיות נגד הסכסכנות הגזענית המסוכנת שמטפח הימין הקיצוני בשירות שלטון ההון, ונגד מדיניות ההזנחה והקיפוח במתן שירותים עירוניים וממשלתיים. המאבק צריך להיות למען פרנסה הוגנת, דיור נאות, בריאות, חינוך, רווחה וביטחון אישי לכל תושבי השכונות. סביב סדר־יום כזה, תושבי השכונה יהיו מסוגלים להידבר, להתאחד ולנצח. כהניסטים החוצה! די להפרד ומשול! כן למאבק מאוחד על שירותים חברתיים וקהילתיים ועל פרנסה בכבוד!