* קטע ממאמר שהתפרסם ב־21 בנובמבר באתר SocialistWorld.net

עשרות נהרגו ואלפים נפצעו בקרבות המוניים עם כוחות הביטחון המצריים על השליטה בכיכר תחריר בעקבות ניסיונות המועצה הצבאית להבטיח את המשך שלטונה גם לאחר הבחירות לפרלמנט שאמורות להתקיים ב־28 בנובמבר. הפגנות גדולות התקיימו גם באלכסנדריה, סואץ, אל־מנס׳ורה וערים אחרות.

"הצבא הבטיח שהם יעבירו את השלטון בתוך שישה חודשים", אמר מפגין אחד. "עברו כבר עשרה חודשים מאז והם עדיין לא עשו זאת. אנחנו מרגישים מרומים".

ביום שישי ה־18 בנובמבר, התקיימה הפגנת ענק בכיכר תחריר — הגדולה ביותר מזה מספר חודשים. מדיווחים שונים עלה שמרבית המשתתפים בהפגנה היו מקרב תומכי המפלגות האיסלאמיסטיות. אך באותו הערב הקימו מאות צעירים מאהל מחאה חדש בכיכר המרכזית. כוחות המדינה פתחו למחרת בבוקר במתקפה ברוטאלית כנגד המחנה. הדבר הוביל לחזרתם של רבבות מפגינים לכיכר במטרה להגן על זכותם להפגין. "העם דורש את הפלת המשטר", הייתה הסיסמא המרכזית שקראו המפגינים, כפי שהיה ערב נפילת הרודן לשעבר, חוסני מובארכ, בתחילת 2011.

פעילים רבים מתייחסים להתפתחויות בתור "המהפכה השנייה". כמו בכל מהפכה, המהפכה המצרית היא לא מהלך בודד אלא תהליך. ההמונים נלחמו קשות כדי לסלק את מובארכ ורבים שילמו בחייהם. לאחר הדחתו פרצו שביתות במגזרים רבים ובמקביל המשיכו הפגנות של נוער, סטודנטים ושכבות נוספות.

לחלקים נרחבים מהאוכלוסייה, שהותשו ממאבק והשתוקקו ל"יציבות", היו תקוות שהמשטר החדש יפעל לקיום בחירות דמוקרטיות ולשיפור במציאות החיים. אלא שכעת ציבור הולך וגדל מסיק בצדק כי המועצה הצבאית מהווה ניסיון להמשיך את משטרו של מובארכ בבגדים חדשים וכי נחוץ גל מהפכני חדש בכדי להשיג זכויות דמוקרטיות אמיתיות שיישמרו לאורך זמן, ושינויים חברתיים וכלכליים יסודיים.

המהפכה נחטפה

ההפגנות ברחבי מצרים מראות כי יותר ויותר צעירים ועובדים מבינים כי המועצה העליונה של כוחות הצבא בהחלט מעוניינת להשתלט על המהפכה שלהם. הצעירים והעובדים נאבקים באומץ אל מול כוחות הצבא והמשטרה ברחובות קהיר ובמוקדים נוספים. התנועה הרחבה צריכה להקים בדחיפות ועדים, שייבחרו וינוהלו באופן דמוקרטי, במטרה לארגן מאבק המוני והגנה מפני דיכוי מצד המדינה.

קריאה נחרצת לשורות הצבא להצטרף להתקוממות תוכל להיות רבת השפעה. התנועה ההמונית צריכה לפנות לחיילים ולהתייחס לתלונותיהם על משכורותיהם הנמוכות, התנאים הגרועים והיחס הגרוע מצד הקצינים הבכירים; יש לדרוש את זכות החיילים להתארגן באיגוד עצמאי, להקים ועדי חיילים ולבחור קצינים. הדבר יכול לסייע להעביר את שורות הצבא וחלקים מהמשטרה לצדם של ההמונים.

לשם הפלת הגנרל מוחמד טנטאווי, המועצה הצבאית והמשטר האכזרי והרקוב כולו, יש צורך בפעולה המונית מצד העובדים, לרבות שביתה כללית. בד בבד יש לפעול באופן התקפי ולגייס ולארגן את ההמונים, כדי ליצור את הבסיס לממשלה שתורכב מנציגי העובדים, הפלאחים, הצעירים והעניים — ממשלה שתוכל לנקוט צעדים מיידיים להדיפת מהפכת־הנגד, להשגת זכויות דמוקרטיות, לשיפור תנאי המחייה ולהיפרדות מהשיטה הקפיטליסטית.

ישנה התנגדות המונית, אינסטינקטיווית, לחוקה שהצבא יכתוב או יאשר. ארגון ה־CWI קורא לקיים בהקדם בחירות לפרלמנט דמוקרטי באמת, אסיפה מכוננת מהפכנית, שלא רק תגיע להסכמות לגבי חוקים לבחירות אלא גם לגבי תוכנית לשינוי תנאי המחייה של ההמונים המצרים. כדי שפרלמנט כזה יוכל לייצג באמת את רוב האוכלוסייה, הדרך היחידה להרכיבו היא תחת פיקוח מצד ועדי עובדים וועדי שכונות. נציגי העובדים והפלאחים צריכים להוות את הרוב בפרלמנט כזה.

שינוי אמיתי בהתאם לאינטרסים של העובדים, העניים והצעירים מצריך שינוי דמוקרטי אמיתי. ועדות עממיות דמוקרטיות במקומות העבודה ובשכונות יכולות להתארגן מחדש או לצמוח לראשונה בשטף ההתרחשויות הנוכחי ברחובות. התארגנויות כאלה, שיהיו מחוברות ביניהן ברמות העירונית, האזורית והארצית, יוכלו לשמש בסיס לאסיפה מכוננת מהפכנית ולממשלה עם רוב של נציגי עובדים ועניים.

ממשלת עובדים ועניים תוביל רפורמות דמוקרטיות אמיתיות, כולל בחירות סדירות של נציגים בשכר עובדים ממוצע וכפופים לאפשרות הדחה במידה והם פועלים בניגוד לאינטרסים של העובדים והעניים. היא גם תבטיח את הזכות להתארגן באיגודים מקצועיים עצמאיים, את הזכות לשבות ואת הזכות להתארגן במפלגות.

צעדים אלה נחוצים למאבק לשכר ותנאי עבודה הוגנים, משרות מובטחות, וגם דיור, חינוך, פנסיות ובריאות בתנאים נאותים. כדי לקדם רעיונות אלה, האיגודים העצמאיים החדשים יצטרכו להקים מפלגת עובדים עצמאית משלהם.

ממשלה שכזו תלאים את כל הבנקים והתאגידים המרכזיים במשק תחת פיקוח דמוקרטי של העובדים, כך שניתן יהיה לתכנן את המשק בהתאם לאינטרסים של הרוב הגדול באוכלוסייה, במקום שהמשק יפעל לתועלת העשירים.

העימות בין המהפכה ומהפכת־הנגד נמשך שעה שמעמד העובדים שואף להשלים את מה שהחל ב־25 בינואר 2011 — להשיג חירויות דמוקרטיות, חברתיות וכלכליות מלאות. מפלגת עובדים המציבה תוכנית סוציאליסטית, שמחוברת לצורכי היומיום של מיליוני העובדים והעניים, תוכל לזכות בתמיכה המונית, ולחתור תחת האלטרנטיבה השקרית של האחים המוסלמים. תנועה המונית שכזו, שתחבור לעובדים וצעירים הנאבקים בכל רחבי המזרח התיכון, תוכל להוביל לאיחוד פדרטיווי של מדינות סוציאליסטיות ודמוקרטיות, אשר ישים קץ לעוני, לשחיתות ולדיכוי.

■ להגן על המהפכה: לסלק את הגנרל מוחמד טנטאווי ואת המועצה העליונה של כוחות הצבא

■ לא לפשרה עם שרידי המשטר הישן — לא לשלטון של ראשי הצבא או נציגי האליטה

■ אפס אמון בכל סוג של שלטון "אחדות לאומית" חדש שיתבסס על האינטרסים של המעמד השליט והאימפריאליזם

■ להקים בדחיפות ועדים, שייבחרו וינוהלו באופן דמוקרטי, במטרה לארגן מאבק המוני והגנה מפני דיכוי מצד המדינה

■ לא לעדתיות — כן לאחדות כלל העובדים שתחצה גבולות דתיים

■ להסיר לאלתר את מצב החירום. לשחרר מיידית את כל העצירים והאסירים הפוליטיים. לא לרדיפה ולפגיעה החמורה בפעילים המעורבים במהפכה

■ חופש פוליטי מלא. חופש לפרסם ולהתארגן. פיקוח דמוקרטי על גופי התקשורת של המדינה ופתיחתם לפרסום השקפותיהם של כל הזרמים הפוליטיים התומכים במהפכה

■ לא להגבלת הזכות לשבות ולנקוט בעיצומים. חופש מלא להקמת איגודים מקצועיים ולקיום פעילות איגוד־מקצועית. כן לאיגודים מקצועיים דמוקרטיים ולוחמניים

■ הקמת ועדים דמוקרטיים בשורות הצבא והמשטרה

■ לעצור ולשפוט בפני בתי־דין עממיים את כל המעורבים בצעדי הדיכוי ובשחיתות של שלטון המועצה הצבאית — לעקל את נכסיהם של המושחתים שגנבו כספי ציבור

■ קיום מיידי של בחירות לאסיפה מכוננת מהפכנית שיפוקחו בידי ועדים של האנשים העובדים, של העניים ושל הצעירים

■ הקמת ממשלה שתורכב מנציגי העובדים, הפלאחים, הצעירים והעניים

■ להלאים את כל הבנקים והתאגידים המרכזיים במשק תחת פיקוח דמוקרטי של העובדים, כך שניתן יהיה לתכנן את המשק בהתאם לאינטרסים של הרוב הגדול של האוכלוסייה, במקום שהמשק יפעל לתועלת העשירים