שעה שתנועת "כיבוש הרחובות" נמשכת בארה״ב, לונדון ובמוקדים נוספים, נתונים שהתפרסמו בעיתון הגרדיאן הבריטי ב־8 בנובמבר מחדדים את התמונה של ה־99% אל מול ה־1%, המאיון העליון. הנתונים המדהימים האלה מציגים פעם נוספת את הטבע הטפילי של אותו המיעוט הזעיר ששולט בחברה באמצעות העושר העצום שבידיו.

במאמרו בגרדיאן (שהופיע גם בעברית ב־The Marker) סיכם העיתונאי ג׳ורג' מונביוט כי:

"בארה״ב, בין השנים 1979 ל־2009, הכנסות החמישון התחתון נפלו ב־4%. באותה תקופה, הכנסות המאיון העליון זינקו ב־270%. בבריטניה, הכנסות העשירון התחתון ירדו ב־12% בין השנים 1999 ל־2009, בעוד שהכנסות העשירון העליון גדלו ב־37%".

מונביוט מסביר כי האדם העשיר ביותר ב־2000 השנים האחרונות חי כיום — עד כדי כך העמיק פער העושר בחברה. קרלוס סלים, הטייקון המולטי־מיליארדר ממקסיקו, מסוגל לרכוש את עבודתם של 440,000 מקסיקאים ממוצעים. לפי מדד של היקף העבודה שמסוגל אדם לרכוש בארצו ובתקופתו, נאמר כי סלים עשיר פי 14 מקראסוס — בעל־ברית מרכזי של יוליוס קיסר, שנחשב לאדם העשיר בתולדות האימפריה הרומית. סלים גם עשיר פי תשעה מקרנגי, "טייקון הפלדה" האמריקאי של סוף המאה ה־19. מגזין פורבס מעריך את עושרו של סלים ב־63.3 מיליארד דולר נטו.

עושר מתועב — שנסחט ללא רחמים מהדם, הזיעה והדמעות של הנשים והגברים העובדים והעניים ברחבי העולם, ה"99%" — נאגר בכספותיהם של קומץ זעיר מסוגו של סלים, ה-"1%". הם ממשיכים לצבור הון תועפות בלתי־נתפס וחיים בשפע אפוף מותרות, אבל משרתיהם בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה מנסים לומר לנו כי אין די כסף בעולם לצורכי החברה. אין די כסף לחינוך טוב לילדים. אין די כסף כדי לאייש כיאות את בתי־החולים. אין די כסף כדי שלאנשים יהיו פנסיות שיאפשרו להם לא לפרוש בעוני. אין די כסף עבור 99% מהאנשים כדי שיוכלו להרשות לעצמם דיור נאות, מישרות סבירות או איכות מחייה טובה — כך אומרים לנו.

זו הסיבה שפעילי ותומכי ארגון ה־CWI ("הוועד למען אינטרנציונל עובדים", שתנועת מאבק סוציאליסטי היא חלק ממנו) ברחבי העולם נלחמים למען שינוי דמוקרטי, סוציאליסטי, של החברה. הדרך היחידה שבה נוכל להבטיח שהעושר העצום שמיוצר כתוצאה מהעבודה הקולקטיווית של האנושות ישמש לתועלת הכלל היא אם ניקח את העושר הזה מידי אותו מאיון עליון ונתכנן באופן דמוקרטי כיצד לעשות בו שימוש.