"חלקנו גודלנו כבנות ואנחנו גברים, חלקנו גודלנו כבנים ואנחנו נשים. חלקנו לא נשים ולא גברים, או לא בדיוק נשים, או לא בדיוק גברים. חלק מאיתנו יעברו תהליכים שונים לשינוי מין, כדי להתאים את גופנו לזהותנו המגדרית, וחלק מאיתנו לא. חלק מאיתנו יציגו את עצמם/ן כגברים או נשים בחברה, בהתאם לבחירתנו, וחלק לא" (מתוך פלאייר הסברה של הקהילה הטרנסג׳נדרית).

יחס עוין ומשפיל מהסביבה, מניעת גישה לשירותי בריאות, יחס מבזה מצד התקשורת, גילויי אלימות מצד הממסד, תקיפות מיניות על רקע שונות מגדרית ואפליה בעבודה ובתחומים אחרים — כל אלה הם רק חלק מן הדברים שאיתם נאלצים אנשים טרנסג׳נדרים להתמודד מדי יום (ההתייחסות במאמר הינה הן לגברים טרנסים, הן לנשים טרנסיות והן למי שמזדהים ומזדהות בצורה מגדרית שונה).

אפליה במקומות עבודה

עובדים ועובדות טרנסג׳נדרים רבים נפגעים מאפליה ויחס פוגעני מצד המעביד ואף מצד עמיתים לעבודה בשל זהותם המגדרית, בייחוד במקרים שבהם האדם אינו תואם להופעה מגדרית סטריאוטיפית "גברית" או "נשית".

לרוב, כאשר אדם טרנסג׳נדר נמצא בתחילתו של תהליך לשינוי מין, או אם בחר שלא לעבור תהליך כזה, הוא חשוף לפגיעה על רקע הופעתו ה"שונה". לכך יש להוסיף רישומים בתעודות הזהות הכוללים את סעיף ה"מין", המנוגד לבחירה המגדרית של האדם, ואת רישומי השם הקודם — מה שגורם לחשיפה כפויה של עברו של אותו אדם בפני המעביד/ה.

גילויי הטרנספוביה (יחס עוין לטרנסג׳נדרים) כלפי עובדות ועובדים טרנסג׳נדרים נפוצים בעיקר כשמדובר בנשים טרנסג׳נדריות, ובפרט ערביות־פלסטיניות, וחלקן נדחקות בשל כך, בלית ברירה, אל אבטלה ועוני, ואף לזנות.

איום כלכלי זה מתווסף לעלויות הגבוהות שעשויות להיות לטיפולים רפואיים אופציונאליים בחלק מן המקרים. ראוי לציין כי הניתוחים לשינוי מין במימון ציבורי בארץ דורשים מעבר דרך ועדת רופאים, ועל המועמד/ת לסבול מיחס פטרנליסטי ולעמוד בקריטריונים דרקוניים לפני שמאושר ההליך. רבים שאינם עומדים בקריטריונים נאלצים להוציא רבבות שקלים על טיפולים פרטיים בחו״ל. אם אין ידם משגת — ייאלצו לחיות חיים־לא־חיים.

המאבק בטרנספוביה — המאבק של כולנו

ב־30 בנובמבר 2010 הצליחה עובדת טרנסג׳נדרית לנצח חלקית בתביעה בבית־הדין לעבודה כנגד מעביד שפיטר אותה רק משום היותה אישה טרנסג׳נדרית. לטענת בעל המקום, העובדת "הבריחה לקוחות" בשל הופעתה. העובדת לא הצליחה להשיג צו החזרה לעבודה, אך השיגה פיצויים בסך 30 אלף שקל בשל ההשפלה שנגרמה לה.

כמובן שמקרה זה אינו הראשון ואינו האחרון שבו עובדת או עובד מושפלים ומפוטרים על רקע היותם טרנסג׳נדרים, וגם החקיקה הרשמית בישראל אינה אוסרת על אפליה כזו.

בפועל, מעבידים נהנים כיום מחופש רב יחסית לפגוע בעובד או עובדת שאינם מוצאים חן בעיניהם מטעמים שוביניסטיים, גזעניים, וכאמור טרנספוביים. לארגוני העובדים השונים יש את הכוח והאחריות לפעול באופן נחרץ ופומבי לשינוי המצב דרך תמיכה בהפגנות מחאה נגד אפליה ודיכוי ונקיטת צעדי מחאה תקיפים כנגד כל אפליה והתנכלות מצד מעבידים. במקביל יש לקדם בדרך קבע הסברה בקרב העובדים כדי למגר דעות־קדומות ולחזק סולידריות.

הטרנספוביה היא סימפטום לחברה חולה, דכאנית ורוויית דעות־קדומות. לכן, בסופו של דבר, כדי למגר אותה יש צורך בשינוי עמוק של החברה. מאבק עיקש למען הזכויות של כלל קהילות הלהט״ב, כחלק ממאבק למען חברה שיוויונית סוציאליסטית, יוכל להשיג זאת.