בנובמבר 2010, יו״ר ההסתדרות עיני ושר האוצר שטייניץ הגיעו להסכם שכר שמבטיח לאוצר שקט תעשייתי במגזר הציבורי עד אמצע שנת 2013. לעובדים מבטיח ההסכם העלאת שכר מזערית של 6.25% בפריסה לאורך 3 וחצי שנים. העלאה זו של 1.78% לשנה מבטיחה את המשך שחיקת השכר: קצב האינפלציה השנתי צפוי להיות כמעט כפול.

לכן לא מפתיע שקבוצות עובדים הנמנות על המגזר הציבורי ביקשו מיוזמתן שלא להיכלל בהסכם. עיני ואבי ניסנקורן (עו״ד שעיני מינה לפני שנה לתפקיד יו״ר האגף לאיגוד מקצועי), הסכימו להחריג מההסכם את פרקליטי המדינה, העובדים הסוציאליים ועובדי משרד החוץ, אך דחו בקשות של משפטני משרדי הממשלה ואחרים. המשפטנים איימו בתגובה לעזוב את ההסתדרות לטובת ארגון עובדים אחר.

פרקליטי המדינה שבתו במשך 42 יום וסיימו את השביתה עם תוספת של 12%. ייתכן שיזכו גם להטבות נוספות בסיום הליך הבוררות. עובדי הנמלים שבתו גם הם במשך ארבעה ימים והשיגו תוספת של 6% לשנתיים ועוד 5% נוספים עבור עובדי דור ב', מקבלי השכר הנמוך יותר, שלא זכו ליהנות מהתוספת ששולמה לכלל העובדים בהסכם השכר הקודם.

בעת כתיבת שורות אלה הרופאים נמצאים במו״מ עם האוצר, עובדי משרד החוץ נמצאים בעיצומו של מאבק חריף, הסתדרות האחיות בעיצומים, ואיגוד העובדים הסוציאליים צפוי גם הוא להכריז על סכסוך עבודה.

גל מאבקים ושחרור קיטור

האם סדרת המאבקים האלו במגזר הציבורי, המצטרפים למספר מאבקים ששוברים את השקט התעשייתי במגזר הפרטי, מעידים על שינוי במדיניות השקט התעשייתי של הנהגת ההסתדרות?

בדומה לגל המאבקים סביב תחילת שנת 2010, הנחישות של קבוצות עובדים שונות והדחף שלהן לצאת למאבק לתוספות שכר ולשיפור תנאי העבודה, אילצה את הנהגת ההסתדרות לבצע "שחרור קיטור" מדוד ומבוקר, שמאפשר מאבקים מבודדים ובגיבוי מועט. מבחינת הבירוקרטיה ההסתדרותית, שחרור לחץ כזה נועד בסך הכול לאפשר לדברים לחזור לקדמותם ולאפשר להמשיך לאכוף את השקט התעשייתי הכללי במשק.

לעומת זאת, הדינאמיקה שנוצרה במספר מקרים כשמאבק מוצלח אחד סיפק השראה לפתיחה במאבק אחר, העידה על עלייה כללית בנכונות של קבוצות שונות במעמד העובדים לצאת למאבק. מגמה זו, שמושפעת בעיקר מהעלייה ביוקר המחייה ומדוגמאות למאבקים מוצלחים, מחוזקת גם מעצם הדוגמא של ארגון כוח לעובדים שמציב אלטרנטיבה למדיניות מרסנת־המאבקים של הנהגת ההסתדרות.

מאבק הרשויות המקומיות

התחמקות הנהגת ההסתדרות מיציאה למאבק נרחב נגד התקפות ממשלת נתניהו מצאה ביטוי, בין היתר, בכך שהיו אלה דווקא ראשי השלטון המקומי שנדחפו להכריז על הפגנות בצמתים ולאיים בהשבתה כללית של שירותים מוניציפאליים בדרישה לסיום הייבוש התקציבי של החינוך, למימון ממשלתי להסכם השכר החדש, ולהורדת תעריפי המים.

אבל "השלטון המקומי אינו ועד עובדים, אלא הוא השלטון שעומד בחזית העשייה והשירות לאזרח והדרישות שהוצגו על־ידנו נועדו על מנת להבטיח את המינימום הנדרש לקיומם", הסביר ראש עיריית תל־אביב־יפו הידוע לשמצה, רון חולדאי, לאחר הסרת איום השביתה.

הלחץ השיג אמנם מהממשלה תוספת של 900 מיליון שקל לתקציבי האיזון והפיתוח, אבל נושא תקציב החינוך לא נפתר, תוכנית הפרטת שירותי המים והביוב לא תבוטל וניתנה רק הבטחה לוועדה משותפת ש"תבחן" את נושא מחירי המים.

עד אז המחירים יישארו בשמיים ומס הארנונה של השלטון המקומי ימשיך לרושש אותנו. כאשר ארגון העובדים הגדול בישראל נמנע מלהוביל מאבק אמיתי ורחב — אנחנו משלמים את המחיר.

עובדי המגזר הפרטי נאבקים

במגזר הפרטי נמשכת המגמה של התאגדויות עובדים חדשות כמו לדוגמא במפעל "ניסן תעשיות רפואיות" בשדרות, מפעל טבעול, חברת התרופות תרו, חברות האוטובוסים סופרבוס וקונקס, חברות האשראי ויזה כ.א.ל וישראכרט, וגם בבנק דיסקונט למשכנתאות...

התארגנויות אלו, שהתבצעו במסגרת ההסתדרות, מעידות גם הן על הרצון של עובדים רבים בכלים שיוכלו לסייע במאבקים לשיפור תנאים או נגד חרב הפיטורים והתקפות אחרות. העובדים מצפים ובצדק למצוא מאחוריהם ארגון עובדים חזק, נאמן ודמוקרטי, שיגבה את דרישותיהם ויתמוך במאבקם.

באופן טבעי, עובדים רבים יעדיפו את ההסתדרות הגדולה, החזקה והמוכרת יותר על פני ארגון קטן יותר כמו כוח לעובדים.

למרבה הצער, מהניסיון של קבוצות עובדים רבות בהסתדרות שיצאו למאבק בשנים האחרונות, ההסתדרות תחת עיני רחוקה מלספק לעובדים את הגיבוי הנחוץ במאבקיהם (חלק מהמקרים סוקרו על־ידי תנועת מאבק סוציאליסטי וארגונים אחרים). רק מהעת האחרונה ניתן למנות את מאבקם של עובדי יוניליוור־תלמה בערד (ראו כתבה נפרדת בנושא), ואת המקרה של הסווארים בנמל חיפה, שהסכם קיבוצי שכלל הרעת תנאים נחתם מעל ראשיהם ובניגוד לרצונם. ישנם מקרים רבים אחרים.

חברות קבלן — פשע מאורגן

ביקורת מוצדקת נמתחה על הסכם השכר במגזר הציבורי מצד עובדות הניקיון של אוניברסיטת בן־גוריון, המאוגדות בארגון כוח לעובדים. העובדות הפגינו בנובמבר האחרון בבאר־שבע במחאה על־כך שההסכם אינו חל על עשרות אלפי עובדי הקבלן המועסקים במגזר הציבורי. עובדות הניקיון דורשות מהנהלת האוניברסיטה להפסיק את העסקתן באמצעות קבלן ולקלוט אותן כעובדות של האוניברסיטה בהעסקה ישירה.

בהקשר הזה ראוי לציון מאבקם של העובדים הקבועים במפעל חיפה כימיקלים בדרישה לקלוט את עובדי הקבלן, ברובם ערבים תושבי הצפון, כעובדים ישירים של החברה ולהשיג הסכם קיבוצי מיטיב לכלל העובדים. הפגנה שקיימו העובדים בחיפה זכתה לתמיכה מצד תנועת מאבק סוציאליסטי, כוח לעובדים, חברי ועד מתאגיד צים ומנמל חיפה וארגונים נוספים. בלטו בחסרונם נציגי ההסתדרות שאמורה לייצג את העובדים ולתמוך במאבקם.

הבירוקרטיה בלחץ

הנהגת ההסתדרות הביאה באחרונה להעלאת אחוז החסימה בבחירות הפנימיות הקרבות, ומקדמת יוזמה למנות מלמעלה את ראשי המרחבים האזוריים, שכיום נבחרים בבחירה ישירה. הצעה נוספת שהונחה על שולחן בית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) הייתה להכפיף את כלל הסיעות להחלטות קואליציית הנהגת ההסתדרות.

יוזמות אלו משקפות לחץ גובר מצד הקליקה של עיני מפני התארגנות של ועדים שתוכל להציב אלטרנטיבה למדיניות ההרסנית של עיני וניסנקורן. וזה בדיוק מה שנחוץ!

התארגנות של ועדים לשינוי ההסתדרות

ישנן עדויות רבות למיאוס הגובר של חברי ועדים ועובדים מהשורה מהמדיניות של עיני שחונקת מאבקי עובדים באופן בלתי דמוקרטי. חלקם שוקלים מעבר לארגון כוח לעובדים.

בחלק מהמקרים צעד כזה יכול לסייע לעובדים. עם זאת, הפרישה הצפויה של עיני לטובת תפקיד במגזר העסקי והבחירות להנהגת ההסתדרות ב־2012 מסמנות הזדמנות להתארגנות של חברי וחברות הסתדרות שתקדם סדר־יום חדש להסתדרות: סדר־יום של מאבקי עובדים להגנת האינטרסים והצרכים של מעמד העובדים בחברה, שנעשק באופן ישיר או עקיף לטובת הרווחים של בעלי־ההון.

התארגנות כזאת תוכל לפתוח בקמפיין הסברה מתוקשר על הצורך לשנות את ההסתדרות לטובת העובדים, ולהציב רשימה לוחמת שתתמודד בבחירות להנהגה. שינוי מהסוג הזה יוכל להכניס מהרוח של כוח לעובדים לתוך ההסתדרות.

רשימה כזו, אפילו אם לא תשיג את רוב הקולות, תוכל להמשיך לאחר הבחירות כאופוזיציה שתפעל כדי לחשוף את העובדה שהנהגת ההסתדרות משרתת את המעבידים הגדולים ולא את העובדים, ופעילותה עשויה גם לאלץ את הנהגת ההסתדרות הבאה לשבור את השקט התעשייתי ולהתנער מחיבוק הדוב של המעבידים והממשלה.