השיטה הקפיטליסטית הקיימת כיום בישראל היא היוצרת את המציאות שלא מאפשרת לרוב המשפחות העובדות לחיות בכבוד, מציאות בה תסכול וזעם נאגרים אל תוך התא המשפחתי, בתי־הספר, מקומות העבודה, מקומות הבילוי והרחוב.

ממשלת נתניהו, כמו ממשלות ההון הקודמות בישראל, ממשיכה להפריט את שירותי הרווחה, החינוך, הבריאות, בריאות הנפש והטיפול בילדים. הנפגעים המיידיים מתהליך ההפרטה הם העובדים בכלל ונשים עובדות בפרט –הן בתור הרוב (שני שליש) מבין עובדי שירותי הרווחה והן כמי שזקוקות ביותר לסיוע שירותים אלה.

נשים כיום מרוויחות בממוצע כ־36% פחות מגברים ומהוות את רוב מקבלי קצבאות הבטחת ההכנסה. לרוב משכורת אחת של אישה לא מספיקה לגידול ילד, ועובדה זו מאלצת נשים רבות להיכלא בזוגיות מזיקה עקב חוסר האפשרות לעצמאות כלכלית.

למי בדיוק אנחנו אמורות לפנות כשאלימות מופנית כלפינו?

למשטרה – שבימים אלה גם המפכ״ל המיועד שלה חשוד בעצמו בעבירות מין? ליו״ר האופוזיציה ציפי לבני שאמרה לנפגעות תקיפה מינית "כולנו איתכן", לאחר שהממשלה הקודמת שבה ישבה פגעה באופן מובהק במצבן של נשים בישראל?

משרד הרווחה פרסם לתקשורת נתונים אודות העלייה בטיפול בנערות במצוקה, אך בפועל רק 20% מהתקציבים המיועדים לטיפול באלימות כלפי נשים מופנים למניעה ושיקום, ו־80% לאכיפה וענישה. הפער בין מספר הפונות והפונים למרכזי הסיוע לבין מספר הפניות למשטרה (פי 5 לפי ארגון "מידות"), מוכיח שוב ושוב כי בסופו של דבר מדיניות שמטפחת משבר חברתי מובילה ל"אוזלת יד" של המדינה בהגנה על הביטחון האישי של כולנו.

רק התארגנות עצמאית של נשים עובדות וגברים עובדים במקומות העבודה, בשכונות, בבתי־הספר ובאוניברסיטאות, תוכל לשנות את המציאות בה אלימות היא שיגרה יומיומית ותלונות של נשים וגברים ממשיכות להיתקל בזלזול, חוסר אמון, ובמגבלות חוקיות בלתי סבירות.

יש להיאבק למען:

<< תקצוב ממשלתי מאסיווי למרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ולסדנאות בנושא בבתי־הספר, באוניברסיטאות ובמקומות עבודה. הגדלת המיסוי על ההון לשם כך.

<< ביטול ההתיישנות על עבירות מין, מתן זכות לנפגעות ונפגעי עבירות מין לקחת חלק בקבלת ההחלטה על העונש, תוספת תקנים לפרקליטות הציבורית והעלאות שכר לפרקליטות ופרקליטים בשירות המדינה.

<< פיקוח למניעה וטיפול במקרי הטרדה מינית במקום העבודה ע״י ועד נבחר במקומות מאורגנים או ע״י נציגה שנבחרת במיוחד לשם כך במקומות לא מאורגנים (כצעד בדרך להתארגנות).

<< פיקוח למניעה וטיפול במקרי הטרדה מינית בבתי־הספר ובאוניברסיטאות ע״י ועדים נבחרים של מורות, תלמידות, סטודנטיות ואמהות. התארגנות בשכונות להרחקת מטרידים מהרחוב.

<< עצירת ההפרטה של מנגנוני הרווחה ותוספת תקנים מאסיווית למגזר הציבורי, ופיתוח שירותי רווחה מתקדמים לסיוע בגידול ילדים.

<< מאבק של אירגוני עובדים נגד פרסום סקסיסטי, הטרדה מינית, סחר בנשים וכל צורות האפליה, האלימות והכפייה כלפי נשים.

<< סוף לאפליה במקומות העבודה. תנאי העסקה שווים לנשים ולגברים, הכשרה מקצועית חינם לכל דורש/ת, יצירת מישרות חדשות בשכר הולם ומאבק של איגודי העובדים להעלאת שכר המינימום לצד החלת פיקוח מחירים על מוצרי יסוד.

<< בניית מפלגה עצמאית של האנשים העובדים, נשים וגברים כאחד, שתיאבק בהתקפות הממשלה נגד העובדים בכלל והנשים העובדות בפרט: הטרור הכלכלי, גירוש מהגרי עבודה, הגזענות הממוסדת, המלחמות והכיבוש.