הקמפיין של אובמה הצליח לסחוף המוני מצביעים. אחוז ההצבעה בבחירות האחרונות ב־4 בנובמבר עמד על 64%, והוא למעשה הגבוה ביותר ב־40 השנה האחרונות. אובמה ניצח את מקיין בהפרש של 7.4 מיליון קולות, וזכה לרוב ברור של 70% בממוצע בקרב המצביעים בערים הגדולות, בקרב צעירים, ובקרב אלה שהצביעו לראשונה. בקרב שחורים זכה אובמה ל־96% תמיכה, ולאחוז גבוה בקרב לטינים ואסייתים (cnn.com/2008/POLITICS/11/04/exit.polls). כמו כן, לפי מדגמים שונים, בחרו באובמה כ־89% מהמצביעים המוסלמים וכ־77% מהמצביעים היהודים.

ההצבעה ההמונית לאובמה היא שילוב של מרד נגד הגזענות הממוסדת ותוצאה של הזעם שהצטבר כלפי הממשל השנוא של בוש והניאו־שמרנים, האג׳נדה הניאו־ליברלית שלהם, והמלחמות והכיבוש שהביאו לעיראק ולאפגניסטן. האנשים העובדים בארה״ב, אשר ספגו בשנים האחרונות קיצוצים בתקציבי הרווחה ופגיעה מתמשכת בשכר ובתנאי העבודה, הצביעו בעד מה שנראה בעיניהם כשינוי יסודי של סדרי־העדיפויות, בייחוד לאור התפרצות המשבר.

קץ הגזענות?

הבחירה בנשיא השחור הראשון בארה״ב היא רגע מכונן בעיני המונים. זוהי מכה לגזענות הממוסדת ההיסטורית, והיא עשויה לתת רוח גבית למאבקים בשטח נגד הגזענות. במהלך קמפיין הבחירות היו כ־500 איומי התנקשות באובמה על רקע גזעני. בעוד אובמה, כמו נציגים שחורים אחרים בבית הלבן, מאובטח בקפידה מפני איומים כאלה, נמשכות התקיפות האלימות על רקע גזעני בחברה, בכלל זה גם מצד המשטרה, והן גברו בסמוך לבחירות. מקרי רצח של צעירים שחורים על־ידי המשטרה שאירעו לאחרונה, מראים שגם הגזענות הממוסדת בהחלט רחוקה מלהיעלם ומחייבת את המשכו והרחבתו של המאבק ארוך השנים.

המשבר הכלכלי הנוכחי פוגע בעוצמה קשה במיוחד בקהילות שחורות בארה״ב, שהפכו למטרה עבור בנקים ותאגידי אשראי ששיווקו להן במכוון משכנתאות "סאבפריים", כלומר בתנאים סופר־גרועים. מספר עיקולי הבתים בקרב משפחות שחורות, ובפרט אפריקאיות־אמריקאיות, עולה בהרבה על הממוצע הארצי, והמשבר הכלכלי מאיים לדרדר רבות מאותן המשפחות אל מתחת לקו העוני, ולהגדיל באופן דרמטי עוד יותר את האבטלה בקרב שחורים. כתוצאה מכך, פערי העושר בין שחורים ללבנים בחברה רק צפויים לגדול. אובמה אינו מתייחס לבעיות אלה או לאלימות המשטרתית.

ה"ניו־דיל" של אובמה

המשבר הנוכחי מאלץ את אובמה לבצע שינויים במדיניות הכלכלית בכדי לשקם את כוח הקנייה של המעמד העובד והמעמד הבינוני, ולמנוע תסיסה חברתית חריפה יותר. אובמה הצהיר עם כניסתו לתפקיד שהוא הולך ליצור 4 מיליון משרות, אלא שכבר ב־2008 איבדו 4.1 מיליון איש ואישה את משרותיהם, וכלכלנים מעריכים שארבעה מיליון משרות נוספות יאבדו עם התפתחות המשבר (התחזיות הקודרות יותר צופות כ־30 מיליון מחוסרי־עבודה). נכון לינואר 2009, נתון האבטלה הרשמי לפי משרד העבודה האמריקאי (BLS.gov) עומד על 11.6 מיליון מחוסרי־עבודה — נתון שאינו כולל אבטלה סמויה ותת־תעסוקה. המשרות החדשות שמציע אובמה לא יסייעו לרוב העובדים שאיבדו או צפויים לאבד את פרנסתם.

עלות יצירת אותן המשרות מסתכמת כרגע בכטריליון דולר. השאלה היא מי הולך לשלם על ההוצאה העצומה הזו? אם ממשל אובמה לא יבחר לממן את התוכנית הזו באמצעות העלאת המיסוי על ההון והתאגידים, החלופה תהיה העלאת המיסוי על האנשים העובדים, וקיצוצים בתקציבי הרווחה בשלב מאוחר יותר.

במקביל להשקת תוכנית התמריצים, אובמה ביטל מספר תקנות של ממשל בוש, שהקשו על חתימת הסכמים קיבוציים בין העובדים למעבידים ואף אמר באותה הזדמנות כי "אני לא רואה בתנועת העובדים חלק מהבעיה, לדעתי היא חלק מהפיתרון (TalkingPointsMemo.com, 30.01).

בתקופה של מיתון, בה גם העובדים וגם המעבידים מנהלים מאבק הרבה יותר עיקש על משכורות ותנאי עבודה, אובמה היה רוצה לראות את שני הצדדים מתפשרים על תביעותיהם. ניסיון לפשר בין האינטרסים של העובדים לאינטרסים של ההון בזמן משבר יסתיים לרוב בכך שעובדים יצטרכו לבחור בין קיצוץ בשעות העבודה לבין פיטורים, במקום לדרוש שמירה על המשרות בתנאים הנוכחיים.

נשיא של עניים ועשירים כאחד?

ממשל אובמה כולל גורמים הן מממשל קלינטון והן מממשל בוש, כולל שר ההגנה רוברט גייטס, שהיה בין האחראים לפלישה לעיראק. הממשל יישם מדיניות חדשה, אבל שינוי של ממש?

אובמה הכריז בנאום הניצחון שלו ש"אם למדנו משהו מהמשבר הכלכלי הרי זה שאיננו יכולים לחיות על וול סטריט בשעה ש"מיין סטריט" (הרחוב הראשי) סובל. בארץ הזאת, אנו עולים ונופלים כאומה אחת, כעם אחד". אובמה שיקף בדברים אלה את הזעם העצום בחברה האמריקאית נגד בעלי־ההון, והוסיף לכך קריאה ל"אחדות לאומית" למרות הפערים החברתיים. אבל אחד מהלקחים שנלמדו מהמשבר הנוכחי הוא שבעוד שעובדים מפוטרים נותרים בלי כלום, מנהלי בתי השקעות ובנקים כושלים מסתלקים עם מיליונים.

אובמה התגאה ביכולת שלו לגייס כספים מתורמים קטנים (עד 200 דולר), ואכן המונים תרמו לקמפיין שלו, שהיה קמפיין הבחירות היקר ביותר בהיסטוריה של ארה״ב. אבל הכסף הגדול באמת הגיע מתאגידי ענק, כולל בנקים ובתי־השקעות שנושאים באחריות כבדה למשבר הנוכחי, ותלויים כרגע בכספי משלמי המיסים שיחלצו אותם מקריסה (לרשימת התורמים של אובמה, כנסו לאתר OpenSecrets.org). הסתירה הזו בלטה גם סביב טקס ההשבעה, כאשר אותם אנשים שנסעו במשך ימים ולילות באוטובוסים כדי להשתתף בטקס, נתקלו בשלטי ברכה לנשיא החדש בחסות הבנקים השנואים שמימנו את הקמפיין שלו.

השינוי שהעובדים והעניים בארה״ב זקוקים לו, לא יגיע מהמפלגה הדמוקרטית שתמיד הובילה ותמכה במדיניות קפיטליסטית. כל נציג שמפלגה כזו תשלח לבית הלבן ימשיך להיות כפוף ללחצים של ההון הגדול, שמימן את הקמפיין שלו ושמבטיח את המשך קיום המפלגה שלו. תוכנית חילוץ אמיתית, שתציל את האנשים העובדים ולא את הבנקים ובעלי־ההון, תצטרך להיות ממומנת על חשבון בעלי־ההון ולכן גם תביא להתנגשות איתם. את זה אובמה לא מוכן לעשות, ובטווח הארוך גם אובמה יאכזב. האנשים העובדים בארה״ב זקוקים למפלגה גדולה משלהם, שתאמץ אג׳נדה סוציאליסטית, ושתיבנה דרך המאבקים הנוכחיים בפיטורים, במלחמה, בניצול ובגזענות.