המשבר הגלובלי ממשיך להתפתח בקצב מפלצתי. אחרי עליות מחירים דרמטיות, במיוחד במוצרי יסוד ובדיור, מכים כעת גלי פיטורים ברחבי העולם. המונים מאבדים את פרנסתם. כספי חסכונות נמחקים. רבים, גם בישראל ובשטחים הפלסטיניים, נדחקים למאבק קיומי בשעה שמימדי העוני הולכים ומתנפחים.

ממשלות שונות פיזרו טריליונים ותאגידי ענק הולאמו. הצעדים האלה חשפו את שקר ה"אין כסף" ששווק היטב בעת הצמיחה הכלכלית וניפצו את מיתוס הניאו־ליברליזם, שחסידיו הבטיחו שיביא לשגשוג חברתי כלל־עולמי, אם רק יתאפשר לתאגידי הענק לקדם מדיניות של מגה־הפרטות, שוק אולטרה־חופשי, אפס התערבות ופיקוח ממשלתיים, וריסוק העבודה המאורגנת. הצעדים ניפצו מיתוסים, אבל לא הצליחו לעצור את רכבת ההרים הקפיטליסטית. זהו המשבר החמור ביותר מאז השפל הגדול והוא עדיין לא בשיאו.

בשנים האחרונות גרפו הבנקים והתאגידים הגדולים, בארץ כמו בחו״ל, רווחי שיא של מיליארדים על גבי מיליארדים. מקור הרווחים: עושק, ניצול מוגבר של העובדים במשק. הרווחים העצומים שימשו כז׳יטונים בבורסה, ולא הושקעו בייצור או בתשתיות ושירותים הנחוצים חברתית.

מעמד בעלי־ההון, אומנם קומץ קטן מבחינה מספרית, אבל קיבל לעצמו נתח עצום ומתעצם מעוגת העושר בחברה. העובדה שהמשבר מכרסם בעושר, אולי תדגדג את חשבונות הבנק של המיליונרים, אבל תפגע קשות בתנאי המחייה של המונים ממעמד העובדים ושכבות הביניים, שכוח הקנייה שלהם הוחלש בשנים האחרונות ושצפוי רק להישחק עוד יותר.

דורשים חילוץ

בכל העולם וגם בארץ נאלצים יותר ויותר אנשים לצאת למאבק להגנת תנאי המחייה — לא רק באמריקה הלטינית, באפריקה ובאסיה, אלא גם בארה״ב, הכלכלה העשירה בעולם שרבים בה חיים בתנאי "עולם שלישי", וגם באירלנד, שעיני ופרץ היללו בעבר כמופת כלכלי. מיליונים שבתו בחודשים האחרונים באירופה במאבק על משרות ושכר.

בישראל נאבקים עובדי ויטה פרי גליל נגד סגירת המפעל בחצור הגלילית; במקביל נאבקים בפיטורים גם עובדי חברת החשמל ועובדי החברה לאוטומציה. עובדי שירות התעסוקה קורסים תחת העומס שנוצר, ונאבקים לתוספת תקנים.

מה מציע עיני? בכמה מקרים אישרה ההסתדרות לאחרונה פגיעה שערורייתית בהסכמים קיבוציים ופיטורים נרחבים. הצעת עיני ושותפו שרגא ברוש, היא להוציא עובדים לחופשות ללא תשלום ובנוסף לסבסד תאגידים קורסים. מי יסבסד? כספי המיסים שלנו וכספי העובדים המאוגדים בהסתדרות.

רווחים לא מעטים נעשו על גב העובדים בשנים האחרונות, וכעת מציעה הנהגת ההסתדרות שהעובדים ישלמו על הירידה ברווחי בעלי־ההון ועל ההקלות במיסוי על ההון לאורך השנים. למה מלכתחילה צריכה הפרנסה של המוני עובדות ועובדים להיות תלויה במידת הרווח הכספי של גורם פרטי?

אין ספק שיש צורך בתוכנית חילוץ מאסיבית. גם הממשלה החדשה לא תביא בשורות חיוביות לעובדים, שכבר מכירים את ידו המקצצת של ביבי. ביבי וליברמן ילחמו בנחישות ובאופן אנטי־דמוקרטי בעובדים, הישראלים והפלסטינים, יסיתו כדי לחזק את ההפרדה בין קבוצות שונות בחברה, ואולי יגררו אותנו לעוד עימות צבאי מיותר ועקוב מדם.

חייבים להתארגן!

ללא התארגנות, אפשר לקלל את המצב, אבל אי־אפשר לשנות אותו. ההסתדרות מסוגלת להפוך לכלי עצום להגנת ציבור העובדים, אם ועדי עובדים יתארגנו כדי להחליף את ההנהגה. האליטה השלטת במדינה מספיק מאורגנת, אבל האנשים העובדים כמעט ולא. הבחירות האחרונות שוב הראו את המחסור הקריטי במפלגה גדולה ועצמאית עבור מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים.

מפלגה כזו תוכל להיאבק למען תוכנית חילוץ סוציאליסטית, כלומר כזו שמסוגלת להציע פיתרון בר־קיימא ושלא מנסה לחלץ את משפחות ההון ואת השיטה הקפיטליסטית, אלא את הקורבנות האמיתיים של המשבר.

יש לאסור פיטורים המוניים בתאגידים רווחיים, ולשקול העברה לבעלות ציבורית של כל תאגיד שמאיים בסגירה. יש לאפשר הכשרה מקצועית בחינם ושכר מחייה לדורשי עבודה. יצירת משרות חדשות תתאפשר באמצעות השקעה מאסיבית בבריאות, בחינוך, בבניית דיור ציבורי ובתשתיות. ניתן לממן זאת באמצעות הגברת נטל המיסוי על בעלי־ההון. במקביל ניתן ליישם קיצור של שבוע העבודה, ללא פגיעה בשכר ובשאר התנאים, כך שעובדים לא יאלצו להשלים הכנסה.

העברה של הבנקים ושל התאגידים הגדולים לבעלות ציבורית, תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים, תוכל לאפשר מעבר לתכנון כלכלי דמוקרטי במשק, בהתאם לצרכים האמיתיים של הציבור. במילים אחרות, חיזוק העבודה המאורגנת, פירוק שלטון ההון והחלפתו בחברה סוציאליסטית ודמוקרטית. על זה תנועת מאבק סוציאליסטי נאבקת.