בארה״ב האימפריה הקפיטליסטית הגדולה ומוכת העוני, הגזענות והאלימות פועלת ה־Socialist Alternative כדי לקדם קמפיין למען ביטוח בריאות ציבורי. זאת מכיוון שכיום, לאחר הפרטת הבריאות בשנות ה־1980, ישנם 50 מיליון בני־אדם ללא ביטוח בריאות. התנועה מובילה גם קמפיין "החוצה מהכיתות — יוצאים לרחובות". תלמידי תיכון מתארגנים בערים שונות ליציאה מתואמת מהכיתות ולהפגנות המוניות נגד המלחמה בעיראק וכנגד כניסת מגייסי הצבא האמריקאי לתוך בתי־הספר. נציג התנועה, מאט גרי, מתמודד בבחירות למועצת העיר בוסטון כדי לייצג את האינטרסים של עובדים ונוער. מאט מציג דוגמא אחרת משאר המועמדים, שממומנים ע״י בעלי־ההון בכך שהוא ממומן מכספי עובדים ונוער בלבד ומתחייב, במידה וייבחר, לחיות ממשכורת ממוצעת של העובדים בבוסטון ולא ממשכורת מנופחת כמו שאר חברי המועצה.

בשבדיה, מפלגת הצדק הסוציאליסטית (Rättvisepartiet Socialisterna) החתימה אלפי עובדים על עצומה הקוראת לשביתה פוליטית כנגד הממשלה החדשה שמובילה התקפות כנגד שירותי הרווחה במדינה. באחרונה התגברה תופעת האלימות המאורגנת של ניאו־נאצים כנגד מהגרים ופעילים סוציאליסטים ואנטי־פאשיסטיים, ביניהם פטריק הוגווינקל, פעיל התנועה, שהותקף ע״י שלושה ניאו־נאצים וסבל מזעזוע מוח. התנועה מארגנת קמפיין הפגנות והסברה כנגד הגזענות והאלימות הניאו־נאצית. פעילות התנועה מתבססת על הניסיון מהפעילות כנגד הגל הקודם של אלימות ניאו־נאצית, בשנות ה־1990 — גל שדוכא בהצלחה ע״י קמפיין הסברה במקומות העבודה, בשכונות, בקמפוסים ובבתי־הספר ובאמצעות הפגנות גדולות שאורגנו כדי לחסום (ואף באלימות) הפגנות ניאו־נאציות ומעשי תקיפה.

בפקיסטן פועלת ה־SMP (התנועה הסוציאליסטית בפקיסטן) במצב של משטר צבאי דיקטטורי שנתמך ע״י ארה״ב. התנועה מארגנת עובדים ועניים מרחבי פקיסטאן למלחמה כנגד הדיקטטורה ובעד דמוקרטיה שתונהג ע״י העובדים, האיכרים והעניים, בעד זכויות העובדים להתארגן באיגודים מקצועיים. באחרונה פועלת התנועה לארגון של: שביתה כללית להפלת הדיקטטורה, הפגנות לשחרור כל העצורים הפוליטיים והקמת מוסדות דמוקרטיים בשכונות, בכפרים ובמקומות העבודה לארגון של בחירות דמוקרטיות.

באפריל 2007 התקיימו בחירות כלליות בניגריה, בהן "ניצח" (באמצעות זיוף רחב היקף) הנשיא הנוכחי יאראדווה, בן מפלגתו של קודמו השנוא, אובסנג׳ו. הנשיא יאראדווה המשיך במדיניות ההתקפות על תנאי החיים של העובדים והעניים. כנגד הרקע הזה התקיימה בחודש יוני שביתה כללית של ארבעה ימים, שזכתה בתמיכה רחבה מאוד. השביתה יצאה כנגד העלאת מחירי הנפט ב־15% והכפלת המע״מ ובעד העלאת שכר של 15% ובלימת ההפרטות. השביתה הקיפה עשרות מיליוני עובדים מאוגדים ובלתי־מאוגדים, בנוסף לאיכרים, מחוסרי־עבודה, עצמאיים ונוער שהצטרפו לשביתה ולהפגנות ששיתקו את המדינה. תנועת ה־DSM (התנועה הסוציאליסטית הדמוקרטית) היתה מיוזמי השביתה ואירגנה הפגנות, משמרות שביתה ופעילות הסברה בשכונות.