נשים נחשבות כ"מין היפה" וכ"מין החלש". מצפים מהן להיות שבריריות, רזות להחריד, בעלות חזה מנופח ורגליים ארוכות, ועוד רשימת שלא לגמרי מתיישבות עם המבנה הטבעי של גוף האדם. מקצועות הנחשבים "נשיים" כגון מזכירות והוראה הם מקצועות המתאפיינים בשכר נמוך. ישנם יותר מקרי אלימות והטרדה כלפי נשים. בניגוד לגישה אותה מנסה להציג התקשורת הקפיטליסטית, הכנסת נשים לתפקידים בכירים במערכת הפוליטית ולעמדות מפתח ב"שוק החופשי" אינה פותרת את בעיית הדיכוי של רוב הנשים.

כדי שאישה תיחשב כעונה על אידיאל היופי עליה לשבת בצורה מסוימת, להתלבש בצורה מסוימת, להיראות בצורה מסוימת ולדבר בצורה מסוימת. לפי תכתיבי החברה הקפיטליסטית, על נשים להשקיע מזמנן, מרצן וכספן בחנויות ורשתות כדי להיראות כך. תהליך זה גובה גם מחיר כספי ונפשי. אלו גורמים לנשים רגשות תסכול, קנאה ואי־שקט נפשי המגבילים את יכולתן לפתח מחשבות ושאיפות עצמאיות ולהגשימן. כל זאת עבור אידיאל שאינן יכולות לממש, משום שנשים שמנסות למלא את תכתיבי אידיאל היופי נתפשות כשטחיות, מתעניינות באיפור ובקוסמטיקה בלבד ומשוללות תודעה עצמאית.

שטיפת מוח מגיל צעיר

השאלה המתבקשת היא, את מי משרת "אידיאל" זה? הרצון להפוך נשים בריאות בגופן ובנפשן לדוגמניות או בובות אנורקטיות משרת את חברות הענק העוסקות בתחום ה"יופי", ורצונן למקסם רווחים על חשבון האנשים העובדים. ברבי מייצגת נאמנה את ה"יופי המערבי": הברבי הראשונה היתה לבנה, בלונדינית, בעלת חזה גדול וגזרה של 90–60–90 — אותה גיזרה לא אנושית, לא בריאה ולרוב גם לא ניתנת למימוש.

בשנות ה־1970 דוגמניות היו רזות בממוצע משאר האוכלוסייה הנשית בכ־8%. כיום הן רזות בכ־20% ויותר. המוני נשים שבעבר היו חשות כ"דוגמניות" עתה חשות שמנות ולא נשיות.

ילדה שמתבגרת בעולם הזה מתחנכת על־ידי נשים במערכת החינוך, משחקת עם בובות לא מציאותיות, צופה בטלוויזיה שמשדרת תוכניות שמסבירות איך ילדות אמורות להתלבש ולהתנהג, רואה פרסומות בהן מציגים דוגמניות חולות וצופה בבובות ראווה העשויות באותו אופן חולני. מחקרים הראו שבובות הראווה הן לא אנושיות, ואם אישה תנסה להשיג מימדים כשלהן, היא תמות.

כמובן שכל מערכת התעמולה והפרסום האדירה והמתוחכמת הזו משרתת, בנוסף לגריפה ישירה של רווחים על ידי חברות הענק, גם את המטרה של הסחת דעתן של הנשים העובדות מהבעיות האמיתיות בחיי היומיום שלהן ושל הסובבים אותן, ומאחריות השיטה הקפיטליסטית לבעיות אלה. בדרך זו משרת אידיאל היופי את שימור השליטה של בעלי ההון על עמדת הכוח שלהם.

תהיה זו טעות מצדנו להניח שאותה שטיפת מוח המכתיבה אידיאל יופי מסוים אינה משפיעה גם על גברים. גברים רבים הולכים גם הם שולל אחרי התפיסה המשתקפת מהתרבות הקפיטליסטית, לפיה גבר צריך להיות חזק ובעל שרירים כדי להיחשב "גברי", ולכן מבלים זמן רב במכוני כושר כדי לנסות לשווא לשוות לעצמם את המבנה הגופני של "גיבורי התרבות", ולעיתים תכופות מסבים לעצמים נזקים כספיים ובריאותיים ניכרים. שטיפת המוח הקפיטליסטית גורמת לגברים רבים לצפות מנשים לעמוד באידיאל היופי המעוות הזה, מה שגורם פעמים רבות למתחים ולהרס של היחסים בין עובדים לעובדות.

ההשפעה של מודל יופי מעוות זה על נשים, במיוחד (אבל לא רק) בגיל ההתבגרות, היא הרסנית: מחקרים מראים עלייה מדאיגה בשיעור הבנות הסובלות מהפרעות אכילה, בעיקר בולימיה. גם אלו שלמזלן לא חלו באנורקסיה או בולימיה סובלות מדימוי עצמי נמוך — סיבה ישירה לבעיות התמכרות (סמים, אלכוהול) וחוסר מימוש עצמי. בעיות אלה הן במהותן מחלות חברתיות, שמשקפות את עומק המשבר החברתי שהגענו אליו תחת השיטה הקפיטליסטית, וניתנות לפיתרון על־ידי שינוי חברתי מקיף.