ביולי השנה, בניסיון לשקם את התדמית ההומניטרית של הממשל האמריקאי לאחר הפלישה לעיראק, יצא ג׳ורג' בוש לביקור יחצ״נות באפריקה. במהלך הביקור הופעלו עליו לחצים מצד מנהיגים אפריקאים ודעת הקהל העולמית לפעול להפסקת מלחמת האזרחים האכזרית המתמשכת בליבריה.

אבל מה לעשות שליבריה היא בסך הכל מדינה קטנה באפריקה השחורה שאפילו נפט אין בה. העדר התמריץ מסביר מדוע התלבט בוש בשאלה אם לשלוח אפילו קומץ קטן של חיילים בזמן שמאות אנשים נהרגו בכל יום. הצביעות של ממשל בוש נחשפה במערומיה: בעיות הומניטריות מעניינות את האימפריאליזם האמריקאי רק כשהן יכולות לשמש כיסוי לאינטרסים כלכליים ופוליטיים מיידיים. ליבריה נוסדה ב־1846 על ידי קבוצה של עבדים אמריקאים משוחררים, שחזרו ליבשת המוצא של אבותיהם כקבוצת מיעוט (כ־5% מהאוכלוסייה) מועדפת המחזיקה כוח ומשאבים מעבר לגודלה. אי־שוויון זה נמשך עד ל־1980, כשחונטה צבאית בראשות סמואל דו ניצלה את המהומות שפרצו נגד הפקעת מחירי המזון כדי לבצע הפיכה ושמה קץ לשליטה של קבוצת המיעוט. אבל חוסר היציבות במדינה רק התגבר — במשך שני העשורים האחרונים ליבריה היתה למעשה במצב של מלחמת אזרחים מתמדת. גם ההפיכה הבאה בשנת 1989 לא פתרה את המצב, אלא רק העלתה לשלטון את צ׳ארלס טיילור, שהודח בחודש האחרון וברח לניגריה כתוצאה מהתפוררות בסיס התמיכה שלו (לא לפני שהספיק לבצע כמה פשעי מלחמה מחרידים).

המצב בליבריה קשור ישירות למצבו של כל אזור מערב אפריקה, אחד החלקים העניים והמנוצלים ביותר על כדור הארץ. לצד המשאבים האדירים גרים בני אדם שחיים בתנאים איומים (תוחלת החיים הממוצעת היא כארבעים שנה) בעקבות ניצול של עשרות שנים על ידי חברות רב־לאומיות, בסיוע המעצמות הקפיטליסטיות המערביות והאליטות המקומיות הרקובות שמשרתות אותן. בניגוד לשקרים שמוכרת לנו התקשורת, הדחה של נשיא או שניים או נוכחות של מאה חיילים אמריקאים ואלפיים ניגרים לא תביא יציבות. זו גם לא שאלה של מספר החיילים; בעיראק גם יותר ממאה אלף חיילים אמריקאים לא מספיקים.

הגיהנום של מלחמות אזרחים ועימותים אתניים שמשתולל גם במדינות השכנות קשור ישירות לתת־הפיתוח של האזור, שכולל כמה מהמדינות העניות ביותר בעולם. רק מאבק מהפכני של העובדים והאיכרים העניים בליבריה ובמדינות השכנות, שייקחו לידיהם את הבעלות על המשאבים באזור מידי התאגידים הנצלניים ובעלי האדמות הטפילים, יוכל לשים קץ לעוני, לדיכוי ולניצול ולפתוח עתיד חדש להמונים באזור — דרך הקמת קונפדרציה סוציאליסטית ודמוקרטית של מערב אפריקה.