בתום יום השביתה הכללית הדרמטית במשק ביום שני (2.9) למען "עסקה עכשיו", ולאחר קיום הלוויותיהם של החטופים שנהרגו, שבו והפגינו רבבות במקביל בירושלים ובתל אביב. בתל אביב, התקיימה בין השאר הפגנה לוחמנית מול מטה הליכוד ב"מצודת זאב". בירושלים, ההפגנה המרכזית התקיימה בהשתתפות אלפים בסמוך לביתו הפרטי של ראש הממשלה נתניהו ברחוב עזה.

אלפי מפגינות ומפגינים הצטופפו לאורך רחוב עזה. כמה מפגינים נשאו שישה ארונות סמליים על אלונקות, בהתייחסות לששת החטופים שנהרגו בצל החלטת ממשלת הדמים להמשיך במלחמת ההשמדה בעזה ולמנוע כל סיכוי לעסקה. בהפגנה הייתה נוכחות בולטת של נוער, הן מתנועות נוער והן בני ובנות נוער לא מאורגנים שהגיעו למשל לצעוד עם "הגוש נגד המלחמה".

ההפגנה הייתה אנרגטית, עם קריאות מחאה זועמות ותופים וזמבורות. עם זאת, היה ברור ששביתת המחאה הכללית של מאות אלפי עובדות ועובדים במשק — שהופסקה רשמית בסביבות 14:00 תחת איום בצו מניעה אנטי־דמוקרטי — לא הייתה יכולה להספיק כדי לקפל את הממשלה, וההפגנה שיקפה מצד אחד התעקשות על המשך בניית המאבק, ומצד שני, גישוש אחר כיוון להגברת הלחץ לאחר נקודת השיא האחרונה.

הפוטנציאל של השביתה הכללית הוחלש משמעותית מעצם העובדה שהנהגת ההסתדרות פסלה לחלוטין את הרעיון במשך חודשים, לא עזרה לקדם היערכות רצינית ודמוקרטית, אלא הנחיתה את ההחלטה ברגע האחרון "מלמעלה", ובאופן חסר אחריות וחסר מחויבות לא הציגה כל מתווה פעולה להמשך המאבק. לכן מובן שמקרב מאות האלפים שהפגינו ושבתו סביב השביתה, רבים התאכזבו.

צוות של חברי.ות מאבק סוציאליסטי לקח חלק בהפגנה. פעלנו כדי לקדם את המסר שצריך להתנגד לחזרה לשגרה וששביתת האזהרה בת היום צריכה להיות חלק ממתווה פעולה ברור להסלמת המאבק. קראנו לפעול כבר עכשיו "מלמטה", בשורות העבודה המאורגנת ובציבור הרחב, כדי לבנות מומנטום לעליית מדרגה לשביתה בת יומיים, בדרישה לעצירת המלחמה ולעסקת "כולם תמורת כולם", כחלק ממאבק להפלת ממשלת הדמים הקפיטליסטית ומכלול המדיניות שלה. צעדנו עם שלטים שהפצנו תחת הקריאה: "ועכשיו שביתה של 48 שעות! לעצור את המלחמה — כולם תמורת כולם, שיקום ורווחה". בנוסף הפצנו פלאיירים שנועדו לתרום לדיון על המשך בניית המאבק. נחוץ לדעתנו שכוחות נוספים בתנועה הרחבה יחזקו את הקריאות להסלמה בצעדי שביתה והפגנות, וידגישו בפרט את הקריאה לעצירה מיידית של המלחמה.

המפגינים והמפגינות הפנו את עיקר הלחץ לצומת עזה–מטודלה — ובשלב כלשהו המחסומים שם נפרצו. משטרת בן גביר דחפה את המפגינים והביאה למקום מכתזית ופרשים, ועצרה מספר מפגינים. בשלב הזה ההפגנה הצטמצמה ונשארה קבוצה של כמה מאות, בעיקר ממתנגדי המלחמה, שקראו סיסמאות בעד עסקה ולעצירת המלחמה.

מוקדם יותר התאספה קבוצה במטרה לצעוד להפגנה המרכזית סביב מסרים נגד המלחמה — בהשתתפות התארגנויות שונות, בהן עומדים ביחד, Free Jerusalem ומאבק סוציאליסטי. הצעדה נתקלה באלימות משטרתית מהרגע הראשון, כשכוח משטרה ומג״ב רדף אחר מפגינים ודחס אותם בשטח קטן רחוק מהרחוב הראשי בניסיון להשתיק ולחסום חבירה להפגנה המרכזית. שוטרים איימו על מפגינים, החרימו ציוד ועצרו לפחות מפגין אחד. התוקפנות מצד משטרת בן גביר היא חלק ממדיניות סדורה, ומוקדם יותר באותו היום בהפגנה בתל אביב תועדו שוטרים עוצרים מפגינים באופן שרירותי, כשסגן מפקד תחנת לב תל אביב קורא לשוטרים: "כולם מעצר כליאה, זה מה שהממ״ז [מפקד מחוז] רוצה".

עכשיו, לאחר שביתת המחאה הכללית, זוהי ההתחלה של שלב חדש של המאבק מול ממשלת הדמים הקפיטליסטית. והשלב הזה מלווה עדיין בתחושת דחיפות אל מול הזוועות ההמוניות מסביב לשעון בעזה, המתקפה בגדה המערבית, וסכנת המלחמה האזורית.

מי שמשתתפים ומשתתפות בהפגנות יכולים לדרוש מוועדים, איגודים וגם מארגוני סטודנטים, לקיים כעת אסיפות לדיון על המצב (בזום או פיזית), עם אפשרות להחלטה על פעולות מחאה ואף צעדי שביתה. וגם במקומות עבודה ולימודים שבהם נראה שאפשרות כזו לא על הפרק, ניתן ליזום שיחות מאורגנות מצומצמות יותר על המצב ועל אפשרות לקידום דיון ופעולות מחאה. כך ניתן יהיה לחזק את ההיערכות לאפשרות להחרפה הנחוצה של המאבק, בדרישה לעצירת המלחמה, להחזרת "כולם תמורת כולם", ולסילוק ממשלת נתניהו והימין הקיצוני — וכל המדיניות האסונית שהיא מייצגת, של שלטון הון וכיבוש.