אלפים הפגינו בחיפה בשבת בערב (07.09.24) נגד ממשלת הדמים ובדרישה לעסקת שחרור חטופים. פעילי ופעילות תנועת מאבק סוציאליסטי השתתפו בצעדה ממרכז הכרמל למרכז חורב בעיר. הגענו עם השלטים: "להפיל את ממשלת הדמים — כולם תמורת כולם, שיקום ורווחה, סיום המלחמה", ו"ועכשיו שביתה של 48 שעות! לעצור את המלחמה. כולם תמורת כולם, שיקום ורווחה" — מסר המדגיש את הצורך הדחוף להמשיך לבנות את המומנטום של המאבק לאחר השביתה הכללית והפגנות ההמונים בתחילת השבוע שעבר.

בצעדה לקחו חלק קבוצות של סטודנטים.ות, קבוצות מתנועות נוער, כולל איגי (ארגון נוער גאה), וגם ארגונים שונים כמו קבוצת המחאה "משנים כיוון" ותנועת "עומדים ביחד". חלק מהזמן צעדנו עם הגוש נגד הכיבוש והמלחמה, בו הדגישו את ההתנגדות למלחמת ההשמדה על רצועת עזה, וצעקנו, בין היתר: "די להרג, די לשכול, הכיבוש חייב ליפול".

זמן קצר לאחר תחילת העצרת במרכז חורב, כמה עשרות מפגינים.ות מקבוצת "משנים כיוון" הובילו חסימת כביש ברחוב פרויד — אחת הכניסות הראשיות לעיר. משטרת בן גביר תקפה אותם באלימות ו־3 מהם פונו לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. פצוע אחד, שנגרר על הכביש ע״י השוטרים, נשאר בבית החולים עד שעה מאוחרת בלילה בעקבות פגיעת ראש. מפגין אחר נזקק לתפרים בפניו ומפגינה נוספת לתפרים בידיה. האלימות המשטרתית הזו היא המשך להתגברות ההתקפות של משטרת בן גביר על מפגינים ומפגינות במחאת "עסקה עכשיו" בשבוע האחרון, כחלק ממדיניות סדורה בניסיון לדכא את המחאות נגד ממשלת הדמים.

אותה משטרה תקפה ביום חמישי האחרון הפגנה נגד מלחמת ההשמדה על עזה בהובלת צעירים וצעירות פלסטינים במושבה הגרמנית, כחלק מדיכוי אלים המופעל נגד הפגנות אלה בחיפה כעניין שבשגרה. בהפגנות האלה מפגינות ומפגינים, כולל מתנועת מאבק סוציאליסטי, הותקפו ונעצרו באלימות גם כשהם עמדו על המדרכה ולא ניסו לחסום אף כביש. החרפת הדיכוי נגד המחאות במרכז הכרמל היא תזכורת לצורך בנקיטת עמדה עקרונית וסולידרית גם נגד הדיכוי של ההפגנות בהובלת צעירים וצעירות פלסטיניות בעיר. יש להמשיך במאבק לא רק מול המשטרה, אלא גם מול עמדתו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, שמנסה לעשות "הפרד ומשול" בעיר שעה שהוא קרא בצורה צבועה לתת חופש ביטוי להפגנות במרכז הכרמל ולאסור על קיומן של ההפגנות במושבה הגרמנית, שכנגדן הוא מסית.

בעצרת המרכזית בחורב, נאמה בין היתר אילנה קמינקא, ששכלה את בנה ב־7 באוקטובר. בניגוד לסדר היום של המארגנים המרכזיים של ההפגנות, קמינקא הביעה התנגדות גם לכיבוש ולדיכוי הלאומי של הפלסטינים. היא מחתה בנאומה נגד הרעבה של 2 מיליון פלסטינים בעזה ונגד "אלימות קשה, יומיומית ושיטתית של מתנחלים". כחלק מהסתכלות ביקורתית לאחור היא הדגישה גם ביחס לסדר היום של המחאה שהתפתחה נגד ה"הפיכה המשפטית": "הוכחנו שאנחנו יודעים להפגין כשזכויותינו נפגעות, אבל לא יצאנו לרחובות כשזכויותיהם של מיליוני הפלסטינים, אזרחים וכאלה שאינם אזרחים, נפגעות כל יום. ההתעלמות שלנו ממצבם גם תרמה לסיוט שאותו אנחנו חיים היום. כי כמו שאנחנו לא הולכים לשום מקום, גם הם לא, וזה גם הבית שלהם. גם להם מגיע לחיות פה בכבוד".

הדברים של קמינקא מצטרפים לקולות נוספים נגד המלחמה והכיבוש, המתחזקים במהלך החודשים האחרונים בתוך המחאות בערים הגדולות בדרישה ל"עסקה עכשיו" ול"בחירות עכשיו".

גורמי ימין במחאה, כולל אלו שמינו עצמם להוביל אותה, מנסים לשכנע שצמצום מסרים ופניה לקהל ימני־ממסדי יחזקו את המאבק ויעלו את הסיכוי להביא הישגים. במקרים מסוימים, אותם גורמים אף מנסים להשתיק אקטיבית קולות שדורשים בצורה ברורה סיום מוחלט של המלחמה והטבח בהמונים בעזה ושל הכיבוש. בפועל, הרחבת סדר היום של המחאה "למען עסקה" להתנגדות למכלול המדיניות של ממשלת נתניהו־בן גביר־סמוטריץ׳ וכן למשטר הכיבוש ושלטון ההון שהביאנו עד הלום, נחוצה כדי לבנות מאבק בהלימה לסדר הגודל של משבר הדמים ההיסטורי, הדורש פתרון שורשי. כעת, לאחר השביתה הכללית בשבוע שעבר, דרושה הסלמה נוספת בצעדי המאבק, כולל בניית מומנטום לשביתה כללית בת יומיים בדרישה לסיום המלחמה, שחרור כולם תמורת כולם, שיקום ורווחה.