ענקיות היבוא, המזון והשיווק עושקות אותנו. הקבלנים והבנקים עושים עלינו קופה מיוקר הדיור. העלאות הריבית מזניקות החזרי חוב. מעבידים משלמים משכורות עוני שלא מאפשרות לסגור את החודש.

ראש הממשלה הבטיח צעדים להקפאת מחירים ורפורמת חינוך חינם לגילאי 0‒3, ואז סגר עם סמוטריץ' שהחינוך יחכה ושהמחירים ימשיכו לעלות, אבל "יוותרו" לנו זמנית על כמה עשרות שקלים לחודש: כ־22 ₪ בחודש בעליית מחירי החשמל (שזינקו ב־17% בתוך שנה), 6 ₪ בחודש בממוצע בארנונה, 5 ₪ בתדלוק, 3.5 ₪ בחודש מהתייקרות המים. לעג לרש.

המאבק בעושק המחיה חיוני. והוא צריך לעלות מדרגה. צריך להגיד לממשלה, לתאגידי הענק ולבנקים: עד כאן. הגיע הזמן להרחיב את ההפגנות, לארגן אסיפות עובדים ולנקוב בתאריך לשביתת אזהרה במשק, בליווי עצרת המונים.

שר האוצר נחוש גם לקדם ייבוש של שירותים חברתיים ומאיים לפגוע בביטחון התעסוקתי ובזכות השביתה, ולהפריט את נמל אשדוד. למה? כי הוא מעדיף לייבש בתי חולים לטובת הטבות מס לטייקונים, ולהחליש את העבודה המאורגנת וזכויות עובדים כדי לטרפד מאבקים חזקים נגד יוקר המחיה, למען שכר מחיה ולהגנת הזכויות של כולנו.

די לאיומים, די ל"הפרד ומשול". צוותים רפואיים ועובדות סוציאליות, יהודיות וערביות, היו בין הקולות הרבים שיצאו במחאה נגד איומי הימין הקיצוני בממשלה לרמוס זכויות של עובדים ועובדות, של נשים ושל קהילות מופלות. גם התוכנית המשפטית הדורסנית, שהוציאה 100 אלף לרחובות, מכוונת לפגוע ביכולת לפנות לבג״ץ נגד צעדי פוליטיקאים בשלטון שלא סופרים אותנו ודורסים אפילו זכויות שהובטחו בחוק.

הם מפחדים מהעוצמה של העבודה המאורגנת ומהפגנות ענק ברחובות. וזו בדיוק צריכה להיות התשובה שלנו למשבר יוקר המחיה ולדריסת הזכויות שלנו.