מאות הפגינו ושבתו בישראל ב־29 בנובמבר כחלק מיום הפעולה הבינלאומי לעצירת משבר האקלים — רובם בנות ובני נוער.

כשבועיים לפני כן, הכריז שר האנרגיה, שטייניץ, על כוונתו להעלות את היעד לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת ל־25–30% ב־2030. היעד לשנת 2019 היה 10% וגם הוא לא הושג. במקביל, מאה מדענים חתמו על עצומה הדורשת משטייניץ להפסיק לבסס את משק האנרגיה על גז.

אין ספק שהגורם המרכזי להכרזה של שטייניץ היא התגברות המחאה הסביבתית בשנה האחרונה. אך היעד שבכוונתו לקדם לא נותן מענה לבעיית פליטות גזי החממה, ולא מדביק את קצב המעבר לאנרגיה סולארית של מדינות פחות שטופות שמש מישראל. ההכרזה על עדכון היעד משמשת בפועל להסוואת המדיניות האמיתית של משרד האנרגיה — הגברת התלות של משק האנרגיה במאגרי הגז ובטייקונים השולטים בהם.

הצגת השימוש בגז כתחליף ירוק וזמני היא שקר כפול — השימוש בגז הוא לא ירוק ולא זמני. 16 תחנות כוח מבוססות על גז נמצאות כיום בשלבי תכנון ופיתוח. כחלק מהפרטת החשמל — כל התחנות יהיו בבעלות חברות פרטיות ויפעלו למטרות רווח.

זיקוק הגז וניצולו לאנרגיה כרוך בפליטות גדולות של גזי חממה ומזהמים אחרים. ב־19 בנובמבר החלה לפעול אסדת הזיקוק של מאגר לוויתן מול חוף דור. היתר הפליטה שאישר המשרד להגנת הסביבה לתקופת ההרצה של האסדה מהווה צ׳ק פתוח על חשבון בריאות התושבים ביישובים הסמוכים. לפי ההיתר, ייפלטו במהלך 16 שעות ההרצה עד 49 טון תרכובות אורגניות נדיפות, ועד 3,200 טון מתאן — גז שהשפעתו על הגברת אפקט החממה גדולה פי 86 משל פחמן דו־חמצני. כמות הפליטות בהיתר דומה למה שנפלט מבתי הזיקוק במפרץ חיפה במהלך חודשיים!

דרוש יותר לחץ ציבורי, מחאות ואף שביתות כדי לאלץ את הממשלה לעשות צעדים משמעותיים בכיוון של מעבר לאנרגיה מתחדשת. ארגוני העובדים, ובראשם ההסתדרות צריכים להתנגד עקרונית להפרטת ייצור החשמל בישראל ולתמוך במאבקי תושבים נגד זיהום ובמחאת התלמידים למען האקלים.

מעבר למשק בר־קיימא דורש בעלות ציבורית על משק האנרגיה, ותכנון וניהול דמוקרטיים שמטרתם מעבר מהיר ככל האפשר לשימוש באנרגיה מתחדשת ולאפס פליטות גזי חממה, תוך הבטחת זכויותיהם של העובדים, בריאות הציבור והגנת הסביבה. כל זאת יתאפשר רק כחלק משינוי סוציאליסטי שינטרל את השליטה הנצלנית של הטייקונים בכלכלה, בפוליטיקה ובמשאבי הטבע.