מזה שבע שנים נאבקים עובדי הכרמלית, 15 אנשי מקצוע ותיקים ומסורים שחלקם עובדים ברכבת התחתית בחיפה כבר עשורים, על תנאי עבודה מינימליים.

כאבי גב, פריצות דיסק, מחלות לב ושחיקה הם רק חלק מההשלכות של העבודה הקשה בכרמלית. העובדים נאלצים לעבוד 215–250 שעות בחודש, שבקושי מניבות שכר המספיק למחיה. בתקופה שבה הושבתה הכרמלית לכארבעה חודשים, החל ממרץ 2015, לאחר שהכבל נסדק, העובדים נאלצו להסתפק במשכורת חודשית נמוכה בכ־2,000 שקלים מכיוון שלא יכלו לעבוד שעות נוספות.

בשנת 2016 פתחה עיריית חיפה מכרז להפרטת הכרמלית, שהיא תאגיד עירוני. תנאי המכרז לא כללו התייחסות לביטחון התעסוקתי של העובדים הנוכחיים או לתנאי העסקתם. העובדים, שהתאגדו לפני כן בהסתדרות הכללית, ותומכיהם — תושבי העיר, עובדים משאר התאגידים העירוניים, ופעילות ופעילי מאבק סוציאליסטי בחיפה — הצליחו באמצעות מאבק מתמשך לגרום לעיריית חיפה לבטל את המכרז.

עובדי הכרמלית המשיכו להיאבק על תנאי העסקתם ודרשו מהעירייה לחתום איתם על הסכם קיבוצי. בסוף שנת 2016, העובדים אף השביתו את הכרמלית למשך שעה בכל משמרת (פעמיים ביום) כדי להפעיל לחץ על העירייה לקיים דיונים בנושא. הלחץ עבד ובפברואר 2017 סוכמו תנאי ההסכם הקיבוצי מול עיריית חיפה וטיוטת ההסכם אף אושרה בהנהלה. אך אז, למרות העובדה שיש כבר טיוטה מוכנה ומוסכמת, הגיעה השריפה והשביתה את הכרמלית, וההנהלה סירבה לחתום עד אשר תחודש פעילותה.

אלא שגם עכשיו, כשהכרמלית חזרה לעבוד, נתקלים העובדים בסירוב נוסף — הפעם מהממונה על השכר במשרד האוצר שמסרב לאשר את ההסכם, והעלה שורה של דרישות להפחתה בתנאים הצנועים ממילא שהובטחו בהסכם.

דורשים הסכם קיבוצי

"ההסכם הנוכחי הוא הסכם צנוע — הוא משפר את התנאים אך אינו מתקרב להסכם ראוי לעובדי הכרמלית. אנחנו מקווים שראשת העיר החדשה תתערב לטובתנו ותדרוש מהאוצר לחתום על ההסכם", מספר לנו לוטן רז, חבר ועד עובדי הכרמלית, במהלך פעילות הסברה של העובדים לנוסעי הכרמלית, בתחילת דצמבר. גם פעילי מאבק סוציאליסטי הצטרפו לפעילות שהתקיימה לקראת השקת הקמפיין הציבורי "נוסעים להסכם בכרמלית", לתמיכה במאבק העובדים.

סירוב האוצר לאשר לחתום על הסכם מינימלי עם 15 עובדים אינו קשור רק לעלויות הנמוכות ממילא במקרה הזה. נראה שבעירייה ובאוצר חוששים להעביר לעובדי הכרמלית (ולעובדים אחרים) את המסר כי באמצעות מאבק והתעקשות הם יוכלו לקבל תנאי עבודה טובים יותר.

מדובר בניצול ציני של העובדה שמדובר בקבוצה קטנה, ולכן "חלשה", של עובדים כדי לגרור רגליים כבר שבע שנים! הנהגת ההסתדרות במרחב חיפה ואיגוד עובדי התחבורה לא צריכים לשבת במושב האחורי של המאבק. להסתדרות יש את הכוח להפעיל לחץ על האוצר ובעת הצורך גם על העירייה לאשר לחתום על ההסכם, כולל באמצעות צעדים ארגוניים.