לרוב בעלי ההון בארץ יש אינטרס מובהק לצאת מעזה. זה לא מביא להם רווחים, ופוגע ביכולת שלהם למשוך לשוק הישראלי הון והשקעות. המשבר הפוליטי המתמשך מונע מהממשלה לבצע את המשימות העיקריות שלה — לספק יציבות ולשמור על הרווחים של המיליונרים.

אפילו את תקציב 2005, שמהווה שוב פגיעה קשה בתנאי החיים של האנשים העובדים, הממשלה בקושי מסוגלת להעביר. מעולם לא קרה שממשלה שנשענת על מפלגת שלטון בת 40 חברי כנסת נאלצת לחזר לפתחי מפלגות ה"אופוזיציה" כמו יח״ד, שינוי וש״ס כדי שיצביעו בעד התקציב.

יותר מחודשיים לאחר תחילת 2005, התקציב עוד לא עבר. את הצד הכלכלי של תוכנית ההתנתקות, חוק "פינוי פיצוי", הצליחה הממשלה להעביר בוועדת הכספים בקושי רב, ורק בזכות תמיכתו של נציג מפלגת חד״ש.
אין מפלגה בכנסת שלא הצטרפה למצעד הפשלות של השנה האחרונה. מפלגת העבודה זחלה שוב אל הכיסא החם, ובדרך "שכחה" את התעמולה שלה נגד הגזירות הכלכליות של הממשלה הקודמת. הליכוד, לאחר ניצחון מרשים בבחירות האחרונות, על סף פיצול סביב השאלה הבסיסית אם המפלגה תמשיך לשרת את האינטרסים של ההון בנאמנות או שתישאר כבולה בפופוליזם הלאומני שבזכותו ניצחה את הבחירות. "מורדי" הליכוד, ובראשם ביבי, איימו שוב ושוב בהתפטרות, אך מצאו את עצמם עם זנב בין הרגליים כמו תמיד.

המפד״ל התפרקה. ש״ס כבר הודיעה שהיא מוכנה להתפשר על הדרישה להעלות את קצבאות הילדים אם רק ייתנו לה להצטרף לממשלת האחדות. שינוי, שיצאה מהממשלה הקודמת בגלל תוספת תקציב ששרון נתן כשוחד לאגודת ישראל כדי שתצביע בעד התקציב, כבר הודיעה שאין לה בעיה להצביע בעד התקציב, אם רק ייתנו לה, ניחשתם נכון, להצטרף לממשלה.

לנו, לעובדים, למובטלים, לסטודנטים, לנשים העובדות ולנוער, אין מה לצפות מהמפלגות הממוסדות. הן לא עובדות בשבילנו.

בחודשים הקרובים אנחנו עומדים להיות עדים לשורה חסרת תקדים של התקפות. תוכנית וויסקונסין מאיימת להפוך את לשכות התעסוקה לחברות כוח אדם ולהכריח מובטלים לעבוד למען הרווחים של בעלי חברות כוח האדם תמורת דמי האבטלה שלהם, שהם כידוע נמוכים משמעותית משכר המינימום. בכך ישיגו בעלי ההון הישג חשוב עבורם: להוריד את שכר העובדים בכל המשק ולהעלות את רווחיהם.

הזעם שמצטבר בשנים האחרונות בקרב העובדים נגד הפוליטיקאים והשיטה הקפיטליסטית שלהם לא יישאר מתחת לפני השטח לאורך זמן. המאבקים של עובדי מטרודן, הבנקים, עובדי הרשויות ומקומות עבודה נוספים מסמנים לנו את הדרך קדימה. לשורת המאבקים הללו מצטרפים בחודשים האחרונים גם הסטודנטים, תלמידי בתי הספר והמורים. כשהקבוצות השונות של מעמד העובדים פועלות ביחד, יש להן את הפוטנציאל להביס את האינטרסים של ההון. לשביתה הכללית האחרונה, שהתקיימה נגד הלנת השכר של עובדי הרשויות, הספיקו בסך הכל 24 שעות כדי לכפות על הממשלה לשלם לעובדים את מה שמגיע להם. אבל מנהיגות ההסתדרות, שמתגלה שוב ושוב כגורם שלא יכול להוביל את מעמד העובדים בדרך לניצחון, הפסיקה את השביתה מלמעלה תוך הסתמכות רק על פסיקה של בית הדין לעבודה, והנה הלנת השכר נמשכת והפוליטיקאים ממשיכים לחייך.

אנחנו חייבים מנהיגות חדשה

אנחנו חייבים לבנות מפלגת עובדים חדשה ודמוקרטית שתייצג את הצרכים של העובדים. במאבק במציאות היומיומית של משבר ומיתון נמצאים בצד אחד הפוליטיקאים ובעלי ההון, ששיטתם הקפיטליסטית מעמיקה את המשבר, ומהצד השני העובדים, המובטלים ובני הנוער, שנלחמים באופן מודע לשינוי החברה. מתוך המאבקים האלה צריכה לצמוח גם האלטרנטיבה הפוליטית, שהיא מפלגת העובדים החדשה, וגם האלטרנטיבה האידיאולוגית, שהיא המודעות ההמונית לצורך להיאבק נגד השיטה הקפיטליסטית עצמה, ולמען חברה סוציאליסטית שבה הכלכלה נשלטת ומנוהלת על ידי העובדים ולמענם.

מאבק סוציאליסטי תמשיך לפעול לחיזוק האלטרנטיבות האלה, דרך הובלת מאבקים חדשים והשתתפות במאבקים קיימים, גם כדי להביא להישגים ממשיים וגם כדי לקדם את המודעות לצורך בסוציאליזם על מנת לשמור עליהם ולהרחיב אותם. הצטרפו אלינו!