ב־1998 יצאו הסטודנטים למאבק להורדת שכר הלימוד. עשרות אלפי סטודנטים השתתפו בהפגנות וחסימות כבישים. המאבק זכה לתמיכה ציבורית של יותר מ־90%. הממשלה לא בחלה באמצעים לשבירת המאבק — מאות סטודנטים נעצרו ועשרות כתבי אישום הוגשו. למרות זאת הוכיחו הסטודנטים כי באמצעות מאבק המוני ניתן להשפיע בצורה האפקטיבית ביותר. ההנהגה הצעירה לא הייתה כמובן חפה משגיאות, שאחת מהן היא שביתת הרעב שריתקה עשרות פעילי מאבק מסורים לאוהל השביתה, ושהחלישה אותם פיזית.

בעקבות המאבק קמה ועדת וינוגרד שלאחר שנתיים החליטה על הורדת שכר הלימוד ב־50% בתקופה של 5 שנים. אך הישג זה, שהיה בינתיים רק על הנייר, נמצא על כוונת ממשלת בעלי ההון במסגרת התקפותיה שלוחות הרסן על רמת חייו של מעמד העובדים מכל המגזרים. במסגרת כנס קיסריה (שבו משתתפים שמנה וסולתה של האליטה הכלכלית בישראל) הועלתה הצעה להעלאת שכר הלימוד והפיכת הצעות ועדת וינוגרד על פניהן. שר האוצר בנימין נתניהו מיהר לקבל את ההצעה, והפליא לעשות נושא כליו סנשו פנשה שטרית, שהציע להעלות את שכר הלימוד ל־30,000 ₪. פעם הוא היה ח״כ "חברתי" ובכנס בשנת 96 שנערך בבר־אילן, בעקבות מאבק סטודנטים באותה שנה נגד כוונה להעלות את שכר הלימוד ב־50% (בשבתו אז על ספסלי האופוזיציה חודש לפני בחירות 96) הוא תמך בסטודנטים. היום הוא הפך את עורו.

נכון לעכשיו יצאנו לחופשת סימסטר, אבל מאוד יכול להיות שכשנחזור לאולמות הלימוד, בתחילת אוקטובר, האוצר כבר יחליט להפיל עלינו את הגזירה הבאה. הסטודנטים צריכים להגיד לשודדים באוצר — לא! עלינו להיות מוכנים להתארגן ולאחד את הכוחות שלנו; ללמוד מהנסיון של השביתה ב־98 ולהוביל מאבק רחב יותר, עיקש יותר, נגד הגזירות של האוצר. המאבק, בשביל לנצח, לא יכול לעצור באוניברסיטאות. המאבק כנגד העלאת שכר הלימוד צריך להיות חלק ממאבק גדול יותר, ולהצטרף למאבקיהם של העובדים, המובטלים והשכבות החלשות נגד האוצר. הסטודנטים והעובדים הם לא קופת החיסכון הפרטית של ביבי!!!