בשנה האחרונה, לפחות 320 א.נשים טרנס* ועל הקשת המגדרית נרצחו ברחבי העולם, רק משום שהיו הם.ן עצמם.ן. אבל האלימות הטרנספובית היא גם אלימות של הממסד, של העדר נגישות לשירותי רפואה, של אפליה בעבודה, בלימודים, ובכל היבט של החיים תחת המערכת הקפיטליסטית שמפעילה אלימות יומיומית כדי לכפות תפקידי מגדר דכאניים.

את יום הזיכרון השנה ציינו בעוד שמתחוללות זוועות המלחמה בעזה, מלחמה בה נקטעו חייהם של יותר מ־16,000 א.נשים בעזה, וכ־1,200 א.נשים בישראל בטבח המזוויע, כל אחד מהם שם, וסיפור, חלומות ושאיפות. כשהמשטר הישראלי ממטיר פצצות שמוחקות משפחות, מרעיב ומצמיא 2.3 מיליון א.נשים תחת מצור הרמטי, הפצצות שגרמו ליותר ממיליון עקורים.ות שסובלים מהקור, ממחלות, ומחוסר נגישות לשירותים הבסיסיים ביותר.

הקהילה הטרנס*ית הקדישה את ה־20 בנובמבר להיות יום הזיכרון הטרנס*י לראשונה ב־1999, לזכרן של ריטה הסטר ושנל פיקט, נשים טרנסיות שחורות, שנרצחו במסצ׳וסטס, ארה״ב, שתיהן בחודש נובמבר בהפרש של 3 שנים. הרצח של ריטה עורר זעם ואבל רב שהתבטא באירוע זיכרון בהשתתפות עשרות בתחילת דצמבר 1998, לפני 25 שנים בדיוק. כאשר הקהילה הבחינה שרבות אינן זוכרות את שנל, ועד היום למעשה לא מצאו את מי שרצח את ריטה, החליטו על ציון יום הזיכרון, שהפך להיות יום אבל בינלאומי.

המחקר על הקהילה הטרנס*ית בכל העולם דל, וכך גם בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. כמעט אין שום סקירה לגבי טרנסים.ות פלסטינים, למעט מקרי אלימות ורצח בודדים.

מחקר של ד״ר סיגל גולדין מ־2019 לגבי הקהילה בישראל, שממצאיו רלוונטים עוד יותר מתמיד, מראה כי ישנם פערים מדאיגים בתנאי החיים ובסיכויי החיים של חברות הקהילה. דפוסים אלו כוללים את כל תחומי החיים, הבוערים מתוכם הם; מתן שירותי תמיכה ועזרה נפשית, הטרדות, אלימות ואפלייה במרחבים ציבוריים, ידע ונגישות של גורמי רפואה ותעסוקה.

בימים כתיקונם, מדינת ישראל מסרבת להכיר בלהט״ביות פלסטינים הנמלטים אליה כפליטים, אף שהיא מכירה בסכנה הנשקפת לחייהם ומגדירה אותם בלשונה כ"מאוימים". בתוך כך, המדינה אוסרת עליהם לעבוד ומונעת מהם ביטוח בריאות ושירותי רווחה בסיסיים.

אחת מהאחיות שאנו מתאבלות עליהן ביום הזיכרון הטרנס*י היא זהבה, טרנסית פלסטינית בת 22 שנמלטה לישראל בגלל רדיפה אלימה של משפחתה, והתאבדה בחודש אוקטובר 2021. האלימות הממסדית שאליה נחשפה זהבה גרמה להידרדרות במצבה הנפשי: גורם בכיר משרד הרווחה החליט להוציא אותה מהמסגרת לנערות ולצעירות שבא שהתה, בטענה כי אינה "מספיק נשית". כמה חודשים קודם לכן, זהבה התראיינה ל"שיחה מקומית" לכתבה לגבי מצבם של פליטים להט״ב פלסטינים בישראל, שהמדינה מונעת מהם לעבוד ולקבל שירותי בריאות רווחה בסיסיים. באותה כתבה צוטט גם מחמד, צעיר להט״ב מהגדה שברח לישראל, ואמר "אילו הייתי יודע מה המצב בפועל, הייתי מעדיף למות בגדה ולא לחיות פה בחיים האלה".

במהלך חודש הגאווה נערה פלסטינית בשם שרית אחמד שקור, נרצחה על רקע נטייתה המינית. אחיה רצחו אותה לאחר שאיימו עליה בעקבות נטייתה המינית, עוד מהיותה נערה. הרצח הברוטלי והמזעזע נבע מלהט״בופוביה שמקבלת קרקע פורייה במציאות של הדיכוי וההפקרה הממוסדת תחת הקפיטליזם הישראלי.

במקביל, רבים מארגוני הלהט״ב הישראליים, ובראשם האגודה למען הלהט״ב, ממשיכים להתעלם מהכיבוש, מהדיכוי הלאומני, מלהט״ביות פלסטיניםות. הם לא השמיעו קול נגד המלחמה ומרחץ הדמים בעזה ובאופן אקטיבי מקדמים "הסברה" ופינקוושינג שנועד לגייס תמיכה לפעולה של המשטר הישראלי נגד פלסטיניםות. כך, להט''ביות פלסטיניות מרגישות שאין להן מקום בקהילה, הן סובלות מבידוד משני הכיוונים שמתעצם עוד יותר בצל המלחמה, ההעמקה של השסע הלאומי, והגברת קמפיין הפינקוושינג הציני.

אנו רואים שהתקשורת הישראלית וערוצי ההסברה מפיצים תמונות של חתונות שקורות בין חברות קהילה על מדים, וכן תמונות של חיילים ישראלים שמנפים דגלי גאווה בעת הפלישה לעזה. במקביל ברשתות מופצים מסרי הסתה להט״בופובית וגזענית, כולל ממים. גם אחד המערכונים של 'ארץ נהדרת' לועג ללהט״ב ברחבי העולם ובארץ שמביעות סולידריות עם המאבק הפלסטיני.

האם ישראל היא מקום בטוח ללהט״ב? עד לפני רגע שמענו אמירות כמו זו של ח״כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה, שהשווה בין קהילת הלהט״ב לחמאס ולחיזבאללה, ואמירות דומות בקרב פוליטיקאים ימנים שמקדמים הפחדה וסילוף עובדות לגבי טרנסיםות ברשתות החברתיות ובכלל, תוך ניצול של בורות ומידע שגוי. בנוסף לכך נתונים שהאגודה למען הלהט״ב פרסמה מראים שיש עלייה במקרים להט״בופובים בשנים האחרונות, כאשר 25% מכלל הדיווחים היו בנובמבר ודצמבר שנה שעברה, לאחר הבחירות ולאחר הקמת הממשלה החדשה.

בעידן שבו הסתירות של הקפיטליזם מקצינות, והכוח של המעמד השליט מתערער, גורמים מתוכו מנסים להכתיב טרנספוביה והתקפות על טרנסים מלמעלה. ישנה עלייה בהתקפות בכל העולם, לדוגמה, בארה״ב כבר עברו 85 חוקים אנטי טרנסג׳נדרים.

נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן אמנם הוציא הצהרה נגד את העלייה באלימות כלפי להט״ב: "אין מקום לשנאה באמריקה ואף אחד לא צריך לחוות דיכוי רק בגלל שהם עצמם. בזמן שכול מוות כזה הוא טרגדיה, המחיר האמיתי של קורבנות אלו, משמעותי יותר בקרב נשים לא לבנות." אבל, בזמן שמפלגתו מנצחת על משבר חברתי שמשמש קרקע פוריה לגורמים להט״בופובים, במקביל, ביידן תומך, מממן ומעודד את מלחמת הנקם שמובילה ממשלת נתניהו–גנץ–בן גביר תוך ניצול ההלם מהטבח שביצע חמאס והגברת גל של ריאקציה לאומנית־גזענית בחברה הישראלית.

כולנו כרגע סובלים מההשלכות של המלחמה ברוב תחומי החיים, ואם כבר ביססנו את זה שהקהילה הטרנס*ית מתקשה גם בזמנים רגילים, עכשיו יש מצוקה גדולה עוד יותר. במיוחד בקרב טרנסיםות פלסטינים שגם ככה נרדפים בצל המלחמה, וטרנסיםות עזתים שנהרגים יום יום.

יוזמות של קוויריות פלסטיניות, כמו Queers in Palestine מבהירות באופן חד משמעי שהמאבק לשחרור להט״ב חייב לצאת נגד הדיכוי הלאומי המתמשך, החריף והברוטלי של ההמונים הפלסטינים ובאופן כללי נגד שליטה קולוניאלית ונגד אימפריאליזם. היוזמה קוראת לקבוצות קוויריות ופמיניסטיות לעמוד בסולידריות עם ההמונים הפלסטינים, להפגין ואף ליזום צעדי שביתה בדרישה להפסקת אש מיידית.

ברחבי העולם, במחאות הסולידריות עם המאבק הפלסטיני, נגד טבח הנקמה בעזה, יש תמיכה הולכת וגוברת בלהט״ב פלסטינים, עם ייצוג מכובד של להט״ב בהפגנות ההמוניות במקומות כמו אירלנד, ארה״ב, בריטניה, ועוד. זאת מתוך ההבנה שבשביל שוויון ושחרור אמיתיים ללהט״ב מכל הרקעים הלאומיים, צריך לבנות מאבק נגד ה״הפרד ומשול״ ולעצירת התופת. באופן ראוי לציון, פרויקט גילה נקט בעמדה אמיצה: "תמיד עבדנו ביחד מתוך שותפות חוצת זהויות, והסולידריות הזו חשובה היום יותר מתמיד. אנחנו מאמינות שדווקא עכשיו חיזוק השותפות, האמון ההדדי, התקווה והחזון לעתיד טוב של שלום ורווחה, יתנו לנו כוח לצלוח את המשבר הזה. מהסיבה הזו, אנחנו תומכות בשחרור השבויים באופן מיידי, קוראים לסיום המלחמה ולמניעת פגיעה בחפים מפשע, ופועלות לחיזוק שותפויות."

חשוב שעוד ארגוני להט״ב ינקטו עמדה סולידרית נגד המלחמה. דווקא עכשיו צריך לבנות מאבק למען זכויות טרנס* ולהט״ב בכלל, כחלק ממאבק תקיף להגנת ולקידום פתרונות על סמך האינטרסים של א.נשים עובדים ועובדות מכל הקהילות, ומשני צידי הקו הירוק — לעצירת המלחמה, לשיקום קהילות, להשקעה בשירותים חברתיים, כולל הנגשת שירותי בריאות ייעודיים לא.נשים טרנס*, השקעה בבריאות הנפש, ובפתרונות דיור ציבורי. דרוש יותר מאי פעם קידום מאבק לשינוי עמוק במציאות החיים, בהקשר של כיבוש, מצור וסכסוך לאומי מדמם, משבר כלכלי ומשבר חברתי המשתקף גם בזינוק אלימות בקהילה, שפוגעת קודם כל באוכלוסיות המדוכאות ביותר, כולל להט״ב, בחתירה לשוויון מלא ולשלום.